שלום לא יכול להתממש בין מדינות

בשנת 1918, לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה, נשא נשיא ארצות הברית וילסון את "נאום 14 הנקודות", בו החזיר את הביטוי "זכות ההגדרה העצמית" למרכז השיח הפוליטי. ביטוי זה הפך ללחם חוק במאה ה-20 כולה ומלווה אותנו עד ימינו.

"אמיתות" אלו כה מהותיות לאופן התנהלות העולם במאה השנים האחרונות, ובמידה לא מבוטלת גם באלפיהן, עד כי הכרתנו הותכה לחלוטין עם רעיונות אלו ולא נותר לנו אלא לזהות את עצמנו ואת הסובב לנו כ"יהודים", "מוסלמים", "צרפתים", "סינים", "רוסים" או "גרמנים".

למעלה מ-70 שנה, ארבעה דורות, מאות מליוני בני אדם קיבלו ללא עוררין את הניסוי המפלצתי הקרוי קומוניזם, ינקו והניקו את ההבלים שהביאו לשלטון פחד, לחורבן ולהרס שטרם נצפו.

זו דוגמא לכך שלא קל לתודעה האנושית לשמוט את שנות השקדנות הארוכות בהן דורות של חכמים ומלומדים ישבו והתחבטו בשאלות הרות גורל על טבע האדם, על האלוהים, על משמעות קיומנו. מתוך ניסיונם, מתוך המיית ליבם והכרתם המושחזת יצאו תורות אינספור שאליהן נצמדו תלמידים, משפחות וקהילות, שברבות הימים יצרו עמים דתות ואידיאולוגיות. כך לאחר כל אותן שנות למידה, הגיעה האנושות להווה כשהיא מופרדת, מסוכסכת, אלימה וחמדנית, מתפעלת צבאות ענק ומחומשת בנשק גרעיני עד צוואר, ממתינה לחבל הצלה וזה ממאן להגיע.

שבויים בהתניות קדומות

כל רגע כזה שבו אנו מתהווים מתוך אותה התניה קדומה מכתיב את הרגע הבא. בכל רגע אשר בו שלווה לכאורה מושגת בכוח הזרוע אנו טומנים את זרע ההרס לעתיד. לא ניתן לקיים שלום על כידוני החורבן, על תחושת הנינוחות והחברה המטופחת, על החלוקות הלאומיות, הדתיות והכלכליות. כל אלו, המקור להן כמו גם המשך התהוותן הינן אשליה ולכן הן חייבות לבוא לסיומן.

אנו רוצים "שלום", רוצים שהמציאות תשתנה אך מסרבים לשנות את זאת שלנו. משמעות ה"שלום" איננה חילופי שגרירים, חיוכים מנומסים, לחיצות ידיים וחתימת חוזים שיופרו כשתבשיל השעה למשבר הבא. "שלום" כזה תמיד היווה רק פסק זמן בין מלחמה למלחמה. אין בעולמנו חבל ארץ שבו בריתות לא הופרו, שבו אתים ומזמרות לא חושלו לחרבות וחניתות. "שלום" לא יכול להתממש בין מדינות, בין אמונות סותרות, בין מעמדות שונים וכל שאר יצירי ההפרדה שהמוח האנושי המותנה כופה על עצמו וסביבתו.

איש לא היה מאמין לפני אלף שנים שהמציאות תיראה כפי שהייתה לפני כמאה שנים. איש לא היה מאמין לפני מאה אלף שנים שהמציאות תיראה כפי שהייתה רק אתמול. אחריותנו היא לשנות את המחר.

אבינדב בגין, מחבר הספר "סיום הסכסוך" בהוצאת אחוזת בית.