סוכריה של סרט

"החברים של ניקולא" ("Le Petit Nicolas") הוא סרט מתוק על ילד מתוק וחבריו המתוקים. הוא מבוסס על קלאסיקה מתוקה של ספרות ילדים צרפתית, ומתרחש בעולם ציורי ומתוק שבו השמש כמדומה אינה שוקעת אף פעם. זהו, במילים אחרות, הסרט ששום סבתא (בעיקר אם היא צרפתייה) לא תרצה שהנכד שלה יחמיץ.

"החברים של ניקולא". מסע בין אנקדוטות משעשעות

"ניקולא" מבוסס על סיפורים מאת רנה גוסיני (מחבר "אסטריקס") והמאייר ז'אן ז'אק סמפה שהתפרסמה בצרפת בשנות ה-50 במגזין השבועי "OuestSud", ובין השנים 1960-1964 בסדרת ספרים מצליחה שתורגמה לכ-30 שפות, בהן עברית (הוצאת "כתר"). גיבורם הוא תלמיד בית ספר שמרני לבנים בשנות ה-50 שמסתבך בצרות משעשעות, ועלילותיו מובאות בשפת דיבור ילדותית המשלבת נקודת מבט תמימה ותובנות לעיתים, אכזריות-משהו, על טיבו של עולם.

החברים של ניקולא (בגילומו של מקסים גודאר החמוד) כוללים את ז'ופרוא (שרל וייאנט), הילד הכי עשיר בבית הספר שמגיע ללימודים בלימוזינה מהודרת; אלססט השמן (ונסן קלוד) שאף פעם לא מפסיק לאכול; קלוטר (ויקטור קרל), התלמיד הכי גרוע בכיתה; ואוד, החנון הממושקף (בנז'מן אוורטי) שיושב בקדמת הכיתה ויודע את התשובה לכל שאלה.

הסרט, בבימויו של לורן טיראר ("מולייר"), בנוי כאוסף של אפיזודות המבוססות על כמה מהרפתקאותיו המוכרות של ניקולא. המעטפת להן היא חרדתו של ניקולא, המאמין שהוריו עומדים להביא הביתה אח קטן ולפיכך לנטוש אותו. חבריו נחלצים לעזרתו ומסייעים לו "לרכוש מחדש" את אהבת הוריו (ולרי למרסייה וקאד מראד מ"22 קליעים").

מתוך הסרט. אי הבנה פשוטה לצד חרדה ילדותית רצינית

ניקולא הולך עם חבריו לקנות זר פרחים לאמו, אך הביקור בחנות הפרחים מסתיים במעופה של המוכרת אל תוך שיחי קקטוס קוצניים; ניקולא וחבריו מחליטים להפתיע את הוריו ולנקות את הבית, אך בטעות מכניסים את החתול למכונת הכביסה; והשיא - ניקולא ושות' מחליטים לרכוש את עזרתו של רוצח שכיר, ולשם כך צריכים לגייס 500 פרנק.

וישנן עוד אנקדוטות משעשעות, כמו מה שקורה כשהוריו של ניקולא מזמינים את הבוס של אביו ורעייתו לארוחת ערב חגיגית; או כשהמורה המחליפה מתבלבלת בין התלמיד הכי גרוע בכיתה ובין המצטיין. אך מה שעובד ב"החברים של ניקולא" הוא סיפור המסגרת שמשתמש באי-הבנה פשוטה (ובחרדה ילדותית רצינית ועמוקה) כאמתלה לסדרה ארוכה ומפתיעה של פתרונות יצירתיים שילדים ימציאו כדי להתמודד עם בעיותיהם ועם עולם המבוגרים.

חינני, לא מתחנחן

לזכותו של "ניקולא" ייאמר שהוא סרט חינני אך לא מתחנחן. הוא משכיל לשמור על הרוח המאוד לא דידקטית של המקור הספרותי, ולעצב דמויות מוקצנות ובה בעת מוכרות.

ניקולא וחבריו. כמו "אמלי", רק פחות מעצבן

זוהי, אם תרצו, הגרסה לטף של "אמלי", אך ללא האסקפיזם הדוחה והדמות הראשית המעצבנת. השילוב של תום ילדותי אותנטי והעדר תקינות פוליטית, יחד עם זיהויו של כל אחד מחבריו של ניקולא עם תכונת אופי מוגדרת - הופכים את הסרט לכזה שגם מבוגרים ימצאו עצמם מחבבים למדי.

"החברים של ניקולא" נובע מתוך מסורת ארוכת שנים בקולנוע הצרפתי של עיצוב המוסד החינוכי כמקום של דיכוי ודריסת הפרט (מ"אפס בהתנהגות"

המופתי של ז'אן ויגו מ-1933 ועד "כשהנערים שרים" מ-2004). הסרטים הללו ביכרו תמיד את עמדתם המרדנית של התלמידים על פני עולמם המקובע והשמרני של מחנכיהם, ו"ניקולא" אינו שונה מהם במובן זה.

בעבור הקהל הצרפתי, העיבוד הזה הוא לא פחות מחתיכת נוסטלגיה. הצופה הישראלי, זה שלא גדל והתחנך על הסדרה, ייהנה ודאי מהעיצוב הצבעוני (בהשראת איוריו היפהפיים של סמפה), והדרך שבה עוּבד לקולנוע עולמו הייחודי של ניקולא, שהופך כל יום להרפתקה משעשעת. סוכריה של סרט.