שטייניץ ונתניהו, איפה השכל?

"השכל הוא שיחליט, לא הלב", אמר השר יובל שטייניץ ערב הצעדה למען שחרורו של גלעד שליט. "הלב איתכם", אמר ראש הממשלה הבוקר לבני משפחת שליט – ובדבריו הדהדה החלוקה הדיכוטומית הזו, בין לב לבין שכל, שבגללה גלעד שליט בשבי כבר ארבע שנים.

אין דבר נוח ודמגוגי יותר מחלוקות של שחור ולבן, טוב ורע, שכל ולב – אבל גם השר שטייניץ וגם ראש הממשלה בוחרים להתעלם מן החוט המקשר בין שניהם: החובה המוסרית.

החלטה שכולה "שכל", שלא תתקבל על ידי "הרחוב", כפי שאמר בזלזול השר שטייניץ, היא החלטה של פקידי תביעות בחברת ביטוח, שיש בידיהם טבלאות הערכה כלכליות לכל סבל אנושי ויכולת להכריע בהתאם. המונחים בהם אנחנו מדברים על טרגדיה אנושית שנמשכת זמן כה רב מוכיחים כי חלקנו מעדיפים להיות פקידים שכאלה: "עסקה". "מחיר". "עלות". זו טרמינולוגיה נחותה מעולם של מבצעי מכירות, של אחד פלוס אחד וכפל הנחות והעיקר שלא נצא פרייארים. מי שנוקט בטרמינולוגיה כזו ומי שמחשב מחירים לעולם "יפסיד" במשא ומתן לשחרורו של גלעד שליט: כל אופציה שמעבר לאחד-תמורת-אחד הרי תיפול למלכודת של "לא בכל מחיר".

ולו כדי להתנער מן הפקידותיות, מנסה ישראל הרשמית למכור לאזרחיה תסריט אימים לפיו הסכמה לתנאים של החמאס לשחרור תוביל לעוד ועוד הרג עתידי היפותטי, אבל התסריט הזה לוקה בחוסר דמיון משווע, שכן הוא מניח כי צה"ל וחייליו אינם מסוגלים להתמודד עם כמה מאות מחבלים שייצאו מן הכלא, ועוד הוא מניח כי אזרחי ישראל שטופי אימה במידה שכזאת, שהם מוכנים להאמין בחולשה מדומה שכזאת עד שיתנגדו ל"עסקה" מטעמים של חרדה בלבד.

כל אלה דברים ידועים שנאמרו לא אחת בארבע השנים האחרונות, כשתמונת המצב לא השתנתה לרגע:

בין המחיר לבין החרדה, בין הספין לבין הטרגדיה, עומדת החובה המוסרית להציל את גלעד שליט בטרם יהיה מאוחר מדי, ובכך גם להציל את האחריות המוסרית של ממשלת ישראל לגורלם של חיילים. האחריות הזאת היא הדבר היחיד שמבדיל בין צה"ל לצבא שכירים, בין הנכונות הלאומית לשאת בנטל המלחמות לבין אבדן האימון בהנהגה של ביורוקרטים.

השכל – אם באמת יש כזה בקריית הממשלה, בניגוד ל"רחוב" – אינו יכול להתעלם מאחריות ומן המחיר המוסרי שלה: מי ששיגר את גלעד שליט למקום שבו נחטף, מי שידע כי שליט יציית לפקודה מתוך אמון במפקדיו, בשולחיהם ובהנהגתם, הוא מי שאינו יכול להמשיך ולהתחבא מתחת לתג-המחיר.

אלפים רבים יצעדו בימים הקרובים עם בני משפחת שליט. הם לא "רחוב" ולא כולם הורים, ולא כולם עשויים אך ורק "לב". מה שמשותף לכולם הוא אמונה שההנהגה הפוליטית עדיין יכולה להתעשת ולהתעמת עם הקושי הפוליטי והבטחוני ולבחור בעליונות המוסרית. זמנה של האמונה הזאת, כמו זמנו של גלעד שליט, הולך ואוזל.