"התחליף לאלוהים הוא אנחנו"

אני רוצה להתחיל מהטענה של ניטשה שהרגנו את אלוהים, ומההשפעה של ההריגה-כביכול הזאת על התרבות שלנו. כל עוד היה לנו אלוהים, המבנים החברתיים והתרבותיים שלנו היו מבוססים על עקרונות שהכתיבה הדת בשם אלוהים. מאז שהרגנו את אלוהים, אין לנו כל-כך תחליף למבנים האלו.

העניין הוא שהריגת האלוהים לא הייתה אירוע מלאכותי, חיצוני לנו. כמו שיצירת האלוהים הייתה טבעית, גם הריגתו טבעית להתפתחות ולהתקדמות האנושות. כיוון שהיא טבעית, אז נותר לנו רק להגדיר מה התחליף. ועל פי הבנתי, התחליף הוא בעצם אנחנו. לפני הריגת האלוהים, נקודת ארכימדס היתה אלוהית – אלוהים היה הנקודה עליה ניצב העולם. ועכשיו החלטנו, או קיבלנו, או תפסנו, ואנחנו מבינים ומרגישים, שבעצם אנחנו, האדם, הוא נקודת הארכימדס של קיומנו. אנחנו הנקודה שממנה אנחנו יוצאים ואליה אנחנו חוזרים. כך שהתחליף לאלוהים הוא אנחנו, כאילו נהיינו לאלוהים.

בתפיסה פילוסופית-רוחנית כזו, מה קורה לתחושת הפלא, המסתורין, המשמעות הנשגבת, שליוותה את האדם לאורך כל ההיסטוריה?

אני יכול לדבר פה רק בשם עצמי. ככל שאני מבין שאני, עם כל המוגבלות שלי, הוא בעצם מרכז הכל, אני מרגיש איזה פלא קסום הוא הקיום הזה. והפלא הזה, הבלתי נתפס והבלתי ניתן להסבר, מנסיק אותי לגבהים רוחניים. לבוא ולתרץ את זה באלוהים מוריד את הפלא, מנמיך אותו. דווקא בגלל שאני רואה את המוגבלות שלי אני מכיר בפלא ובקסם שבחיים, ותחושת הפלא הזאת גורמת לי לסקרנות, לרצון בלתי נלאה להתקדם, להבין עוד.

זה בכלל לא מובן מאליו, איך כל זה קיים. איך אנחנו קיימים, איך זה שאנחנו חושבים ומבינים דברים. ואני לא רוצה לתת לזה תשובה, ובטח לא לפתור את זה בכך שאקרא לזה אלוהים. להפך, כל זמן שאני לא יודע, יש מן דחף טבעי להתקדמות, וכשאתה פותר, אתה הורג את הפלא ואת הקסם. כי הפלא הזה יוצר אצלך סקרנות טבעית ודחף להבין, ואם אתה מאמין באלוהים אתה משליך עליו את הסקרנות ואת הפלא, וזה בעצם עוצר אותך. בעצם אלוהים הוא פתרון מלאכותי, לא אמיתי.

האם התפיסה שאני הוא נקודת הארכימדס של הקיום לא מובילה, כמעט בהכרח, לחיזוק האגו?

לכאורה, באמת, היית מצפה שהאינדיבידואליזם הזה יוביל לאגואיזם, אבל לא כך קורה. כיוון שהאינדיבידואל מבין, שכפי שהוא אינדיבידואל, באותה מידה גם האחר הוא אינדיבידואל, העקרונות ההומניסטים של שוויון, חירות ואחווה, נובעים מתוכו באופן טבעי וספונטני. הנביעה הטבעית של העקרונות ההומניסטיים גורמת לנו לאושר רוחני ולקידמה חומרית וחברתית. אני חושב שזה רק עניין של זמן, עד שבסופו של דבר כולם יפנימו את זה.

אתה יודע, אני שומע בך את אותו להט רוחני ושכנוע, שאפשר לשמוע אצל קיצוניים דתיים. אתה במידה רבה לא שונה מהם.

נכון, אתה יכול להגדיר אותי בעצם כפונדמנטליסט. יש לי דחף מיסיונרי אפילו. אני רוצה בכל ליבי שאנשים יכירו בקסם הזה, ולא יחסמו ויאטמו אותו. כי הדת באה ואומרת "אל תתעסק עם זה. זה למעלה ממך." היא בונה חומות מסביב לכל הקסם הזה ואומרת "עזבו את זה, יש מישהו מעבר לחומות שמטפל בכל העניין". וזה עוצר אותנו ובולם את הדחף הטבעי, שהוא דחף של סקרנות ופתיחות, שמביא איתו רק אושר, קידמה ותובנות.

אבל עדיין, אני בטוח שהרבה מהדברים שאתה אומר אומרים גם דתיים פונדמנטליסטים, רק שהמסקנה שלהם הפוכה לזו שלך.

נכון, ולא רק המסקנה אלא גם המטרה שלהם הפוכה לגמרי לזו שלי. הם רוצים בלהט

לסגור אותך, בעוד שאני רוצה בלהט לפתוח אותך. כמו שאתה יכול לקחת שני חיילים שששים לקרב, אבל האחד רוצה להרוס ולשלוט ולדכא והשני רוצה בעולם של חופש ויצירתיות. המניע, המחשבה והכוונה, הם שקובעים לאן יופנה הלהט.

בדיוק משום כך יש חשיבות גדולה לערכים, למוסר, ולתפיסה הרוחנית שלנו – כי הם קובעים לאן נפנה את הלהט והאנרגיה שלנו. והמצב כיום הוא שלציבור הדתי-מסורתי יש ערכים, כללי מוסר ותפיסה רוחנית הרבה יותר ברורים ומבוססים מאשר לציבור החילוני, ושהגישה הפוסטמודרנית לא נותנת תשובות מספקות לשאלות הרוחניות והמוסריות הגדולות.

זה ממש לא כך. החילוני הוא אדם שנלחם למען חירות האדם וכבודו, למען שיוויון זכויות לאישה, למען חשיבה עצמאית ומשוחררת מפחד ומאמונות טפלות; הוא אדם שנוטל את מלוא האחריות לחייו ולבחירותיו, שכל אדם שווה בעיניו ושהוא מחוייב לדאוג לו. וכל זה הוא בניגוד לדת. אנחנו חייבים להגדיר את הזהות החילונית בצורה חיובית כזו, ולחנך לערכים הללו עם כל הלהט והבטחון שיש לאדם הדתי.

• "יש לי חלום " - ראיונות עומק עם אנשי ציבור אמנים, אינטלקטואלים, פעילים חברתיים ואנשים מהשורה, על הזהות, תפישת העולם, החלומות והערכים שלהם. נסיון להביא לשיח הציבורי את האידיאליזם שפועם בעורקי החברה והתרבות שלנו, ולגבש ערכים וחזון חדשים ורלבנטיים למאה העשרים ואחת.
  

• עורך המדור, עמיר פריימן הוא יזם התפתחות תודעתית-תרבותית בחינוך, אמנות, החברה האזרחית, תקשורת ופוליטיקה. לראיונות המלאים לחצו כאן .
• הצעות לקישור עם אנשים שהייתם רוצים לפגוש במדור שלחו ל- amirfreimann@gmail.com  
• לראיונות נוספים לחצו כאן .