דו"ח: טיפול לעזתים בישראל - רק בסכנת חיים
ארגוני זכויות אדם בישראל וברצועה מאשימים: ישראל לא מאשרת יציאה מעזה לטיפולים חשובים, "נגד כללי האתיקה". תגובת המתפ"ש: דו"ח מגמתי, אישרנו יותר מ-9,000 בשנה
מוחמד אבו-מוסטפה, תושב רצועת עזה בן 52, סובל מפריצת דיסק וכתוצאה מכך מכאבים לאורך היד והפרעה בתחושה. "יש לו 10 ילדים וחייו הפכו לגיהנום. הוא לא ישן בלילה וכל משככי הכאבים שניתנו לו כבר לא עוזרים", אמר ל-ynet גיסו, עבד רבו אבו-מוסטפה. ישראל מונעת ממנו לצאת לטיפול אליו הופנה בירושלים. המקרה שלו הוא דוגמה מייצגת מתוך דו"ח משותף של שורת ארגונים, המטיח האשמות קשות בישראל בענייני מניעת טיפול רפואי.
אבו-מוסטפה הופנה לבית החולים סנט ג'וזף במזרח ירושלים, וסורב בטענה כי הטיפול אינו מציל חיים. חוות דעת שכתב ד"ר נחשון שיזר, מומחה בכירורגיה אורתופדית שבחן את תיקו של אבו-מוסטפה,
קבע כי במצב שבו הוא נמצא "עלולה לעתים לחול הידרדרות פתאומית המביאה לכדי שיתוק".
ממתאם פעולות הממשלה בשטחים נמסר כי בקשתו נבחנה ולאחר שנמצא כי טיפול מסוג זה נמצא ברצועה - היא סורבה. אך הגיס עבד מתעקש: "אין לנו בעזה את הטיפול הזה ומצבו רק הולך ומחמיר. נכון שזה לא מציל חיים, אבל נכון מאוד גם שאם הוא לא יזכה לטיפול מיידי - הוא יהפוך למשותק. מוחמד מעולם לא סורב מסיבות ביטחונית. אין לנו הסבר למה מונעים ממנו להיכנס".
ארגון "עדאלה", "רופאים לזכויות אדם", וארגון זכויות האדם הפלסטיני "אל-מיזאן", פרסמו נייר עמדה משותף בו הם מאשימים את ישראל ב"יישום מדיניות עקבית של אבחנה בין מקרים רפואיים מסכני חיים למקרים רפואיים אחרים". זאת, "כבסיס למניעת יציאתם של חולים מרצועת עזה לקבלת טיפול רפואי".
לטענת ארגוני "רופאים לזכויות אדם", עדאלה ואל-מיזאן (ארגון שמקום מושבו בעזה), הגבלת הטיפול למי שאינו נתון בסכנת חיים עומדת בניגוד לכללי האתיקה הרפואית והמשפט הבינלאומי. הארגונים קובעים כי הגיעו למסקנה זו בהתבסס על ניתוח המקרים שבהם סירבה ישראל לפניות של חולים מעזה לצאת את הרצועה לצורך טיפול.
מומחה: השיקול פוליטי, לא רפואי
מהנתונים שאספו הארגונים עולה כי קיים מתאם גבוה בין מידת הסיכון לבין הנטייה של הרשויות להיענות לבקשה. לדברי הארגונים, בימים האחרונים הוגשו 40 תלונות על סירוב. "גם מקרים רפואיים שאינם מסכנים חיים ושנדחו על-ידי ישראל, עלולים להיות דחופים מבחינה רפואית ולהוביל לאובדן איברים חיוניים, ראייה, נכות ועוד"."אבחנה בין מצב רפואי מסכן חיים לבין מצב רפואי שאינו מערב סכנת חיים נוגדת את האתיקה הרפואית, לפיה יש לאפשר לכל חולה או פצוע גישה לטיפול הרפואי המיטבי הזמין עבורו ללא קשר למידת דחיפותו של הטיפול או לחומרת מצבו הרפואי. זו אבחנה המנוגדת גם לכללי המשפט ההומניטרי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי המכירים בזכות לחיים, בזכות לשלמות הגוף ובזכות לכבוד האדם, המוכרות כזכויות יסוד גם בדין הישראלי", כתבו הארגונים.
ד"ר הראל ארזי, מומחה לכירורגיה אורתופדית ומתנדב ב"רופאים לזכויות אדם",
סבור כי ההבדל בין הטלת מום באדם לבין גרימת מום או נכות על-ידי מניעת טיפול במצב רפואי קיים - "הינו סמנטי בלבד". האבטחה, לדבריו, נובעת משיקולים זרים לרפואה ובהם שיקולים פוליטיים.
ממתאם פעולות הממשלה בשטחים נמסר בתגובה: "הדו"ח מגמתי ונכתב מבלי לתת לישראל את זכות התגובה. במהלך שנת 2009 תיאמו מתאם פעולות הממשלה בשטחים ומנהלת התיאום והקישור בעזה את יציאתם של למעלה מ-9,000 חולים פלסטינים ומלוויהם מעזה לקבלת טיפול רפואי בישראל. צר לנו על החלטת הארגון לפרסם באופן עקבי ומגמתי דו"חות אלו ללא שיתוף ותאום גורמים ישראלים".
לפנייה לכתב/ת 
