לנפנף את הילידים בסטייל
למה ברובים כשאפשר בנפנופים? ג'וליה פרמנטו מתלהבת מטרנד המניפות ומציעה גם ללוחמי השייטת לאמץ אותה
אך לא כל הטרנדים רעים, כך הסתבר לי השבוע כשנחשפתי לטרנד המניפות. ברגע שראיתי את המניפה, צלצל בראשי הפעמון ההוא השמור לרגעים הנדירים בהם אדם מרגיש שמשהו ממש יושב עליו ומתאים בול. איזה רעיון מבריק ומרענן! לא ברור איך לעזאזל לא חשבנו על זה קודם. חם לנו, היתושים הורגים אותנו, אנחנו מתלוננים אין קץ והספורט הלאומי שלנו הוא ניפנוף נמרץ. מדוע לא לשלב יחד את כל האלמנטים ולזכות בקצת אלגנס מקומי? בקיצור - חבר’ה תתחילו להעמיס, יש בשלל צבעים.
אני לא יודעת למה זה ויכול להיות שנחשפתי ליותר מידי רומנים של ג’ין אוסטין בגיל הרך. אבל כשאני חושבת על מניפה, אני מדמיינת אנגלייה ורדרדה בשמלת משי ארוכת שרוולים, כובע קשור לראשה והיא עומדת לצד בעלה בבומביי ולוחשת לו: “אני חושבת שאנחנו צריכים את זה” ואז מנפנפת בעדינות ובנואשות, מנסה להרחיק מעליה את היתושים ואיתם גם את הילידים. בדמיוני ככה נכבשה הודו על ידי הצורר האנגלי במאה השמונה עשרה.
קוקו, מי שם? אישה אסיאתית עם מניפה (צילום: Gettyimages Imagebank)
מניפות בקנה, בנות בצריח
חשוב לציין שהמניפה לא מהווה איזה טרנד ממוחזר מקליפ אייטיזי של מדונה, מהסוג שלפני שהוא מספיק להיקבר, שולפים אותו חזרה בקול תרועה. הו לא. מדובר בעסק רציני לחלוטין שקיים עוד הרבה שנים לפני מדונה, תאמינו או לא.
המניפה המתקפלת הומצאה במאה השישית לספירה והיא שימשה אצילים כחלק מהלבוש הרשמי שלהם. מספר פסי העץ על המניפה השתנה לפי דרגתו של האדם – נניח, שלושה פסים לי ועשרה לשרה נתניהו. בין המאה השלוש עשרה למאה השש עשרה, בדיוק כמו היום, סין הייתה מרכז לייצור מניפות מתקפלות. האם גם אז היה לזה שיק של זיוף זול וניצול אנושי משווע? לא ברור. בהמשך המניפות הפכו לאמנות נשית מן המניין ואף שימשו ככלי נשק (רעיון מבריק להנהגה הצהל”ית. בפעם הבאה שיתקפו אתכם במקלות כשאתם נוחתים מהשמיים, חסלו אותם בנפנוף מניפה מהיר! אם לא יעריכו זאת מדינות המערב, אני בטוחה שמישהו בערוץ אי יעשה על זה כתבת אופנה).
רק במאה השבע עשרה הגיעה המניפה לאירופה ונהפכה שם לטרנד של ממש. האירופאים שיפצרו את המניפות המתקפלות והתחילו לשבץ בהן תחרה, משי וקלף . הם קושטו ואיירו על ידי אומנים שחיפשו השלמת הכנסה.
אולי זאת רק אני ואולי זו המסורת הענפה של המניפות, שיצרה לה מוניטין של סנוביזם. אבל עם כל משב רוח דק מתעופפת לה בנפנוף המניפה תחושה רכה של רמיזה מעמדית, יחד עם רצון להתאוורר מהחום, ועל הדרך גם מהחרקים והילידים. לכן הטרנד הקולוניאלי הזה תואם את רוח המקום והאקלים שלנו. בפעם הבאה שאתם נוסעים לנשנש משאוושה בחומוס סעיד ולהתבונן במבצרים צלבניים אל תשכחו להשחיל לתיק את המניפה. עכו, מי יודע. אולי אין שם מזגנים.
איפה קונים מניפות?
מניפות מושקעות, מגניבות וברוח הקולוניאליזם אפשר להשיג בקפה ביזאר (בן יהודה 150, ת"א); מעצבת התכשיטים אפרת קסוטו מוכרת מניפות מעוצבות במיוחד (רמב"ם 18, ת"א); ברשת Accessorize תמצאו את הגרסה הצבעונית; והכי כדאי, תמיד, בשווקים ובחנויות יד שנייה.
לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com
רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה
