היא אחלה, אבל אין מצב שאראה אותה שוב
אני בבגדים של העבודה מאתמול, וכל מה שאני מרגיש זה עייפות. אני מסריח מסקס וגם קצת נתפסו לי השרירים בתחת (כנראה הייתי בסדר אתמול בלילה), וכל מה שעובר לי בראש זה כמה שאני עייף. הדרך שלא בחרתי בה, בעקבות רוברט פרוסט
אני מתעורר במיטה זרה, לא בטוח איפה אני. הבחורה שישנה לצידי נראית ממש על הכיפאק, עד כמה שאני יכול להבחין מבעד לשערות הפזורות על הכרית ובליל הקעקועים המכסים את גבה. הראש דופק חבל על הזמן, כמוני אתמול בלילה...
אני משתדל לא לעשות יותר מדי רעש כשאני מחליק החוצה מהמיטה, מחפש את הבגדים שלי ומתחפף מהדירה ההיא לתוך עוד בוקר תל אביבי הביל. אני מוצא את עצמי בדרום תל אביב בבגדים של העבודה מאתמול, וכל מה שאני מרגיש זה עייפות. אני מסריח מסקס וגם קצת נתפסו לי השרירים בתחת (כנראה הייתי בסדר אתמול בלילה), וכל מה שעובר לי בראש זה כמה שאני עייף.
זו לא הפעם הראשונה שאני יוצא לרחוב בבוקר תל אביבי בלי לדעת איפה אני. רק אחרי שאני מוצא את בית הקפה בקצה הרחוב, מחליק לגרון קפה חזק ורותח ולוגם שתי כוסות מים עם קרח, קורות הערב הקודם חוזרים, תמונות-תמונות. הבחורה אכן מקסימה והיה ערב מעולה. ואין שום סיכוי שאני אראה את הבחורה הזו שוב.
המציאות המתעתעת שלנו לא נותנת לי להתחמק ממבחר הדרכים הבלתי נדלה אותו אני מגלה כל יום מחדש. או ליתר דיוק - כל ערב מחדש. אני מתאהב כל ערב. הבעיה היחידה היא שבכל ערב זה במישהי אחרת.
יש שם כל כך הרבה דרכים בחוץ
מידי ערב ההרגשה הזו תופסת אותי, זו שלא נותנת לי להשאר בבית, לקרוא בלייזר ולהישאר במקום. יש שם כל כך הרבה דרכים בחוץ, ואני חייב לצאת החוצה ולחפש את הדרך שתוביל אותי לאן שאני באמת רוצה להיות. אני דופק דרינק ועוד אחד ומפטפט עם הבחורה הזו בצידו השני של הבר עם החולצה עם הנצנצים. אני עיוור וחירש מהזרימה, מהצעדה בדרך החדשה והלא מוכרת והכל כך מוכרת כאחת. אני מתעורר בבוקר, יוצא לרחוב ומרגיש עייף. כנראה שהערב אקרא בלייזר.
הדרך שלא בחרתי בה היא זה שמוציאה אותי מדעתי. איך אני מצליח לתת לה להתחמק ממני בכל פעם? הרי מה היה קורה אם הייתי יוצא מהבר עם המתוקה עם השמלה הכחולה והמחשוף במקום זו עם הנצנצים? באמת יש סיכוי שהכל היה שונה? בבוקר למחרת הייתי מתעורר ורץ החוצה לרחוב רק כדי לחזור למיטה עם שני קפוצ'ינו וקרואסון? יש סיכוי כזה, וזה בדיוק מה שמלהיט ומה שמסנוור.
כמה דרכים כאלה יש לנו בעיר הגדולה? כה הרבה פוסעים בדרכים האלה, עד שנדמה שאין דרך שלא צעדו בה. ברור שלא אני צעדתי בכולן, אבל כמעט בכולן כבר פסע איזה עובר אורח.
אני יושב בבית, רואה כדורגל ולא מצליח להירדם. איך לעזאזל משהו ישתנה אם אשב ככה בבית? אבל איך לעזאזל משהו ישתנה אם אחזור ואצעד בדרכים המוכרות? אמרו חכמים ממני שרק משוגע חוזר על אותה הפעולה ומצפה לתוצאה שונה.
אני לא משוגע. נראה שאנחנו הגברים פשוט זן אופטימי. לא משנה בכמה דרכים נפסע, לא נפסיק לחפש את הדרך שטרם הלכנו בה.
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על סטוצים
לפנייה לכתב/ת 
איך לעזאזל משהו ישתנה אם אשב ככה בבית?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
