קיץ בז'קטים מעור?
ראף סימונס וגוצ'י נפלו בז'קט, ברברי הגזימו עם העורות והניטים, דולצ'ה וגבאנה טבעו בצבעי אדמה, ועוד. האם יש גם דברים טובים לומר על שבוע אופנת הגברים במילאנו? קראו ותגלו
הקולקציה של פראדה מאידך זכתה לאהדה גורפת. ההשראה לקולקציה הייתה בגדי עבודה, ואלה ניכרו על המסלול במכנסי הבנאים,
בצבעי כחול ובאקססוריז ברוח העבודה והמלאכה. במפתיע, נחתמה התצוגה בסדרה של סוודרים קסומים, שחלקם העליון עוטר בפסים צבעוניים ששיוו להם מראה של שכמייה.
ראף סימונס, שחגג חמש שנים של עיצוב לבית האופנה ז'יל סנדר, יצר בקולקציה שלו בלוקים קיצוניים ומאתגרים של צבע. הגוונים שלו היו זוהרים ואף מסנוורים, ובכל זאת הייתה התמונה הסופית הרמונית, והוכיחה את יכולותיו של המעצב. גם הז'קטים בלטו בקולקציה שלו, ובפרט אלה עם הרכיסה הכפולה (Double Breasted), כך שסימונס השתלב במגמה שאפיינה מעצבים רבים לעונה הבאה, של התמקדות בז'קט. גם פרידה ג'יאניני לג'וצ'י התמקדה בז'קטים, שנלבשו מעל לחולצה דקיקה ובעלת מחשוף עמוק, באופן שהדגיש את הז'קט על פני מה שמתחתיו. אצל המעצב ניל בארט נראו גם לא מעט ז'קטים בלי חולצה כלל.
ההתמקדות בז'קט בקולקציות הקיץ גורמת לי להרהר בהתאמה של הטרנד הזה לתחזיות של ההתחממות הגלובלית. הרהור דומה עולה לנוכח השימוש הרב שעשו המעצבים בעור, בז'קטים ובמכנסיים כאחד. נוכחות בולטת לתופעה נתן תומאס מאייר לברברי פרוסום, שהעלה תצוגה מחוספסת למראה עם דוגמנים מנופחים יחסית, ז'קטים מעור, מעילים במראה צבאי ותיקים עמוסי ניטים. ככלל מדובר בקולקציה מפוספסת, אבל דווקא התיקים הצליחו לשדר איזושהי רכות והזכירו לי את האיכויות של אלכסנדר וואנג, מעצב שיודע לעשות שימוש בניטים בלי להידרדר לשטאנץ הפאנקיסטי.
שמישהו יזמין להם הרצאה מאל גור. בגדי עור לקיץ אצל ברברי (צילומים: AP)
הרחק מהמגמות האלה ניצבת הקולקציה הראשונה של המעצב היידר אקרמן לגברים. אקרמן בחר בדימויים מעולם הלוחמים הסמוראים, עם גזרות רחוקות מהגוף והדפסים שהותאמו באופן בלתי אפשרי כמעט. הקולקציה שלו הזכירה לי את של דריס ואן נוטן, אבל לקחה את הממד התיאטרלי של האופנה צעד נוסף קדימה.
כיוון דומה אבל שקט ולביש יותר הציג בית האופנה ג'יאנפרנקו פרה. מקור
ההשראה שלהם היה עולם היוגה, והדבר ניכר היטב בשימוש במשי פראי ובסקאלת הצבעים החמה. המעצבים של בית האופנה הזה הצליחו העונה הזו להותיר חותם, בולט לדולצ'ה וגבאנה, שטבעו במגמת צבעי האדמה והעלו תצוגה שהייתה מפגן מביך של אהבה עצמית לרגל חגיגות עשרים השנה למותג שלהם.
ואם כבר מבקרים את דולצ'ה וגבאנה, אי אפשר שלא להזכיר את התצוגה המצומצמת והאנמית של המותג על שמו של המעצב המנוח אלכסנדר מקווין. הקולקציה הראשונה של שרה ברטון, שנטלה לידיה את המושכות אחרי התאבדותו של מקווין, גרמה לי בעיקר להתגעגע למעצב הגאון. אפשר רק לקוות שהעתיד יביא איתו משב של עיצוב אחר.
בהשראת עולם היוגה. ג'יאנפרנקו פרה
הלכו על ז'קטים. גוצ'י
כחול בהשראת פועלים. על המסלול של פראדה
