למה בעצם לצום בי"ז בתמוז?

שבעה עשר בתמוז הוא אחד מן הימים במחזור צומות עתיק, הנזכר כבר במקרא (זכריה, פרק ח), שכולל ימי אבל וזיכרון הקשורים לחורבן בית המקדש. הבולט והמיוחד שבהם - הן בחומרתו והן בזיכרונו - הוא תשעה באב.

עיקרו של יום י"ז בתמוז הוא פריצת חומת ירושלים, שהייתה הצעד שלפני החורבן הסופי של העיר והמקדש. אך כמו בימי צום אחרים, גם כאן צירפו לזיכרון הראשוני של יום הצום עוד מאורעות שאירעו באותו תאריך, או סמוך לו, ואשר משנים במידה מסוימת את משקלו ההיסטורי.

לפי מסורת כללית, במיוחד בין האשכנזים, הימים שמי"ז בתמוז ועד אחרי תשעה באב הם "שלושת השבועות", שהם ימי עצב שאין נוהגים בהם כמה וכמה מנהגי שמחה, כגון נישואין. מידת החומרה של האבלות הנוהגת ב"שלושת השבועות" שונה מעדה לעדה ומשתנה גם לפי אישיותם הפרטית של בני האדם, אך בכל מקום מתאפיינת תקופה זו (הקרויה גם, על-פי שימוש מליצי בפסוק ממגילת איכה, בשם "בין המצרים") באיזה דוק של עצבות.

בספר זכריה נאמר שכאשר יגיעו ימי טובה ושמחה לישראל יהפכו גם ימי בין המצרים לימים טובים של שמחה, ונראה כי בתקופות מסוימות בימי בית שני אכן לא נהגו בימים הללו מנהגי אבלות. אלא שמאז, לצער הלב, לא היו עוד ימי שלווה וטובה לכלל ישראל ואף לא לקהילות פרטיות, והימים הללו נתקבעו כימי צום.

למה לצום בעצם?

עצם שמירת זיכרונם של מאורעות שאירעו לפני 2,500 שנה היא חלק ממהותו של עם ישראל. הגם שיש לעם ישראל מולדת גיאוגרפית, ההיסטוריה שלו היא מולדתו האחרת. הזיכרון ההיסטורי אינו מיועד לשמר תאריכים מסוימים. דבר זה הוא עניין להיסטוריונים מקצועיים. הזיכרון ההיסטורי בא לשמר ימים ומאורעות שהם בבחינת אבות-טיפוס למה שמתרחש אחריהם.

אפשר לומר שהמאורעות הללו נתפסים אצלנו כמעין טראומות של ילדות: הרבה פעמים אין אנחנו זוכרים אותן, אבל רק לעתים רחוקות אנחנו

מסוגלים להירפא מהן בשלמות. דווקא האזכור של מאורעות שונים מן העבר הרחוק, ושמירתם בזיכרון הפעיל, הם כשלעצמם בגדר תרפיה.

כאשר אנו חושפים את אותם מאורעות ונעשים מודעים להם, אין אנחנו מוחקים אותם או מדחיקים אותם. או אז אנו מסגלים לעצמנו את היכולת להירפא מהם, או לפחות להכיל אותם. בוודאי שאפשר לנסות למחוק ולשכוח את כל התאריכים והמאורעות הללו, אלא שאז הזיכרונות העלומים לא ייעלמו אלא רק יהיו מסותרים, ויישארו כחידות ללא פתרון, כפצעים כואבים שאינם נגלים בחוץ.

כשאנחנו זוכרים את היום הזה וצמים בו, אנחנו אמנם מכניסים לחיינו תודעה מסוימת של עצבות, ואולם תודעה זו עצמה היא ראשיתו של פתרון לעתיד.

• הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ עומד בראש ארגון שפע