רוצים שינוי: "ספ בלאטר, תתקדם!"

שערוריות השיפוט של הימים האחרונים – פסילת השער הברור של אנגליה ואישור השער בנבדל לטובת ארגנטינה - עדיין מסעירים את עולם הכדורגל. הוויכוח הנצחי האם להשתמש בהילוכים חוזרים של מצלמות הטלוויזיה או לא, התעורר מחדש ונדמה כאילו הוא בוער יותר מתמיד.

פיפ"א מה לעשות, עדיין לא הבינה שמסורת וקדמה יכולות וצריכות ללכת יחדיו ואין ביניהם סתירה, ההיפך הוא הנכון. אם טעויות השיפוט תמשכנה, הן עלולות להפוך לגורם שבגינו ידירו חובבי הענף את רגליהם וכספם ממגרשי הכדורגל.

קו פרשת המים של פיפ"א. השער של אנגליה שנפסל (AFP) 

לכן, נשאלת השאלה האם לא הגיע הזמן להפסיק עם ההתעקשות האנכרוניסטית להשאיר את גורל המשחק בידי האיש עם המשרוקית, ו"להיכנע" לפלאי הטכנולוגיה, שישאירו משחקים כמו גרמניה ואנגליה בחיים (גם אם ממילא גרמניה היתה מפרקת את הבריטים).

אז מה הפתרון אתם שואלים? אין על כך תשובה מובהקת, אולם נדמה שישנה שיטת ביניים שעשויה לגשר על המחלוקות ולהציע פתרון טכנולוגי בגבולות המשחק המקורי (והטעויות שהן חלק ממנו).

"עין הנץ" יציל את הכדורגל?

דווקא בימים אלו, רחוק מעינו המתבוננת של מרבית העולם השקוע במונדיאל, מתקיים כמידי שנה בממלכה הבריטית טורניר הטניס של ווימבלדון. באותו טורניר (וכך גם ברבים אחרים) משתמשים במערכת מתוחכמת הנקראת "עין הנץ" - מערכת המסוגלת על ידי הדמיית מחשב, לקבוע בדיוק מרשים היכן נחת הכדור ולאשש או לסתור את קביעת השופט.

לא רק בטניס, גם בפוטבול נעזרים במצלמות ( רויטרס)

היתרון בשימוש מערכת זו טמון ברעיון הפשוט - לא השופט דורש את השימוש בה, אלא השחקנים. בכל מערכה ניתנת לטניסאי אפשרות לערער פעמיים על החלטות שיפוט והמערכת הממוחשבת היא זו שמקבלת את ההכרעה לכאן או לכאן. 

גם בפוטבול האמריקני, שם השימוש במצלמות הינו חוצה גבולות, משתמשים ב"צ'אלנג" כאשר למאמן ישנה הזכות לערער פעמיים במשחק על החלטות. הוא גם אמור להסביר באופן ספציפי לשופט על מה בדיוק הוא מוחה ואם התברר כי הצדק עימו, משתנה ההחלטה והוא נשאר עם שני צ'לנגים נוספים. במידה וטעה, נמחקת לו הזכות לצ'לאנג' נוסף.

אם ניקח את הרעיון למגרש הכדורגל, הרי הגיוני שבטורנירים גדולים כמו גביע העולם, אליפות אירופה וליגת האלופות, שמצולמים ממספר רב של מצלמות ובאיכות המאפשרת לקבוע כמעט בוודאות אם אכן היה או לא היה, תינתן לקפטן של כל קבוצה או למאמן אפשרות לערער פעם או פעמיים בכל מחצית על החלטת השופט.

גם השער שלו צריך היה להיפסל. קרלוס טבס, נבחרת ארגנטינה (AFP)

היתרון הוא שהאחריות תעבור אל הקפטנים/מאמנים, כשבכל מגרש ימצא משקיף או שופט רביעי שישב מול המצלמות ויעביר לשופט את הכרעתו. במידה וגם המצלמות לא הצליחו להכריע, תישאר החלטת השופט על קנה.

הפוך פיפ"א, הפוך

ומה עם האחידות אתם שואלים? הרי גם בטניס אין ממש אחידות. בטורנירים גדולים בהם קיימת המערכת משתמשים בה ובטורנירים אחרים לא.

בכל מקרה, על מנת רק לבצע 'ניסוי וטעיה' אפשר להגביל את המערכת רק לטורנירים הגדולים ובהמשך, רק אם תוכתר כמוצלחת, תושרש גם בליגות המקומיות. ואל תדאגו לטכנולוגיות השונות ממדינה למדינה. עם השיפורים הדרסטים ודרישת הצופים בבית לראות את המשחקים באיכות גבוהה, תוך כמה שנים אמור העולם כולו ליישר קו.

אבל דווקא בפיפ"א צעדו השבוע עסקני הכדורגל לאחור. במקום ללכת עם הקדמה והזמן, החליטו שם להפסיק ולהראות את השידורים החוזרים בתוך האצטידיון כדי לא לעורר מהומה. החלטה שמזכירה משטרים  חשוכים שעדיף לכולנו לשכוח.

מסתבר שגם בגוף הכדורגל החזק בעולם קוראים עיתונים ואחרי שקיבלו בראש מכל כלי התקשורת, גם הנשיא ספ בלאטר החליט לרדת מהעץ: "זו תהיה שטות

 לא לשקול שילוב טכנולוגי שכזה", אמר נשיא פיפא. "קשה לראות את כל טעויות השיפוט, אני מאוד מוטרד מכך והבעתי את התנצלותי בפני אלו שנפגעו".

האמת שגם לנו מר בלאטר, נמאס לראות שוב ושוב טעויות שיפוט שמכריעות משחקים גורליים. אבל לך תגיד את זה לאנגליה ולמכסיקו.