שוויון לקוי: הקלות בבגרויות? הכל שאלה של כסף

סופי מעתוק, אם לשישה ילדים מאשקלון, פנתה לעירייה בבקשה לסייע לבתה לעבור אבחון ללקויות למידה כבר כשזו החלה את לימודיה בחטיבת הביניים. רק לאחרונה היא סיימה את כיתה ט', ובשנה הבאה תיבחן בבגרות. "בעלי עבר תאונת עבודה וכעת אני המפרנסת היחידה. האבחון הזול ביותר שמצאתי עולה 1,800 שקל, וגם הוא לא כולל הכל. אני לא יודעת כיצד אוכל לממן את זה".

נתונים שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ציירו תמונה קשה של חוסר שוויון הזדמנויות במערכת החינוך בישראל. המחקר הצביע על תופעה מטרידה במיוחד, שלפיה קיים קשר ברור בין הרקע החברתי-כלכלי שממנו מגיע תלמיד לבין סיכוייו לעבור אבחונים ללקויות למידה ולזכות בהקלות ובטיפול שיסייעו לו למצות את יכולותיו ולהפגין אותן בבחינות.

העלות של אותם תהליכי אבחון, שרק על-פי תוצאותיהם ניתן להכריע האם יש או אין מקום להעניק את אותן ההקלות לתלמיד, גבוהה במיוחד ועומדת לעיתים אף על אלפי שקלים בשוק הפרטי - עובדה המציבה אותם הרחק מחוץ לתחומם של הורים רבים. במערכות הציבוריות, מאידך, אורכת ההמתנה זמן רב ולעיתים מסתיימת רק כעבור כמה שנים.

אחד הנתונים הבולטים במחקר מצביע על פער ניכר בין אחוז התלמידים שזכו בהקלות במגזר היהודי לבין זה הערבי במערכת החינוך. בעוד בראשון מביניהם נרשמו 23.9 אחוזים של תלמידים שאובחנו כבעלי הפרעות קשב וריכוז או לקויות למידה, עמד הנתון המקביל במגזר הערבי על 5.7 אחוזים בלבד.

"סיבה אפשרית לאותו הפער היא הפתיחות המועטה לנושא והעובדה שבקרב משפחות רבות במגזר הערבי וכן במגזר הדתי-חרדי נחשב הדבר עדיין לבושה ועל-כן הוא אינו זוכה לטיפול נאות", אמרה ל-ynet אורית דניאלי, מנהלת מכון פרטי לאבחון הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה.

אבל יש מי שסבור כי הדעות הקדומות הכרוכות בטיפול באותן התופעות אינו הסיבה היחידה לפערים העצומים שבין המגזרים. ליאור לפיד, מנכ"ל עמותת "אור לחינוך", הפועלת לקידום המצוינות בקרב ילדים ונוער, סבור כי גם הזנחה רבת-שנים של הממשלה באותו הנושא מהווה גורם משמעותי לכך. "למרות שהמצב בשטח כבר ידוע מזמן לעובדי הרווחה והמגזר השלישי, יש חשיבות רבה לכך שרשויות הממשלה יכירו במשמעות של אותם נתונים, שמוכיחים שפער כלכלי בישראל של ימינו הוא לא אלא גורם בעל השפעה מכרעת על יכולתו של תלמיד מרקע חברתי-כלכלי נמוך לזכות להזדמנות שווה ולמצב שבו, במידת הצורך, יוכלו להתאים עבורו דרכי לימוד בהתאם לצרכיו".

מנהלת עמותת הל"ה (למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח), תקווה לוי, הסבירה כי נתוני הלמ"ס מהווים רובד נוסף בפער שקיים בין כה וכה במערכת החינוך בין המגזרים השונים. "תלמידים מעיירות פיתוח ומיישובים ערביים זוכים, כברירת מחדל, לחינוך איכותי הרבה פחות. כך, הם מנותבים ללימודים מקצועיים או מקיפים. מיעוט הנתיבים העיוניים ניכר, ואיכות הלימוד והמורים ירודה מאלו הקיימת בערים וביישובים המבוססים".

האבחונים בשירות הציבורי אורכים לעיתים שנים (ארכיון: עידו בקר)

גם לוי סבורה כי העלות הגבוהה של אבחוני הפרעות הקשב ולקויות הלמידה מהווה גורם משמעותי ביכולתם של הורים לאפשר לילדיהם להגיע למיצוי יכולותיהם. "אין יישוב מבוסס אחד שנמצא מתחת לממוצע בכל מה שקשור בזכאות לתעודת בגרות. זה אומר דרשני. המגבלה הכלכלית של הורים רבים מרקע חלש לממן מכיסם אבחונים עבור ילדיהם גורמת להישגים נמוכים יותר ולהקטנת הסיכויים שלהם, כפועל יוצא, להתקבל אחר-כך ללימודים אקדמיים ולרכוש לעצמם מקצוע איכותי".

גם המצטיינים בבעיה 

כמה מקופות החולים אמנם מסבסדות חלק קטן מעלות האבחונים הפרטיים, אך הדבר ניתן רק בעלי ביטוחים משלימים, שהמחזיקים בהם נמנים, לרוב, בין כה וכה על האוכלוסיות החזקות. גם בשוק האבחונים עצמו שורר אי-סדר, ולא אחת נתקלו הורים שכבר שילמו את המחיר הגבוה וזכו באישור בסירוב של משרד החינוך להכיר בתוצאות - שכן, על-פי אותם נהלים ניתן לקבל אך ורק אישור מטעם מכונים המצויים בהסדר עמם.

אבל אותה הבעיה אינה נחלתם של אלו הסובלים מלקויות בלבד, ומעיבה גם על יכולתם של מצטיינים להגיע לידי מיצוי מוחלט של הישגיהם בלימודים. אביבית סימני, אם לשלושה ילדים ששניים מהם אובחנו כמצטיינים, סיפרה כי "התשלום על תוכניות ההצטיינות נופל על ההורים. עם משכורת של מורה, קשה לי מאוד להעניק לילדיי את הסביבה הלימודית שתתמוך ביכולותיהם".

במקרה של אביבית, אובחן אחד מבניה כמחונן עוד כשהיה בכיתה ז', וכבר זמן קצר אחר-כך הובהר לה מקומו המכריע של הכסף בסיפור כולו. "כל שיעור תגבור והעשרה עולה כסף. מנהלת בית-הספר ייעצה לי לשלוח אותו לאוניברסיטת בר-אילן כדי שיחל ללומד שם לתואר ראשון. באותה נשימה, היא גם שאלה אותי אם יש ביכולתי לכסות את העלות של הדבר, שהיא לא פחות מאלפי שקלים שדרושים כדי לעבור אבחון מיוחד, יחד עם הקבלה למוסד עצמו והלימודים". 

גם ג'ואל גולן, ששימשה בעבר רכזת כיתת אומ"ץ (קבוצת תלמידים למניעת נשירה, הפועלת באגף שח"ר של משרד החינוך) במצפה-רמון סבורה כי הטיפול הממשלתי בתופעה לקוי, וכי סדר הגודל של הפגיעה שגרמה גדול מכפי שתואר.

"בשטח, מדובר בעניין שהוא רחב הרבה יותר, כשבמקביל הסיוע משול לטיפה בים. עם התרחבות תופעת לקויות הלמידה השונות בקרב ילדים ונוער בישראל, על משרד החינוך להיערך מחדש באופן טיפולו בסיוע לאבחן תלמידים מרקע כלכלי-חברתי נמוך בפריפריה בפרט, ובכל הארץ בכלל".

במשרד החינוך מסרו כי "על-רקע הצורך להעניק שיוויון הזדמנויות אמיתי לתלמידים בעלי לקויות לימודיות מורכבות, אנו מפעילים כבר שנים מנגנון לצורך מתן ההקלות הנדרשות. הוא גם נועד גם לווסת את שיעור הפונים לקבלת התאמות, ולראייה, בשנים האחרונות הופחת שיעור הפונים להקלות מ-12 אחוזים ל-9.8 אחוזים.