כמה עולה להפגין? תל-אביב יקרה יותר מירושלים

חופש הביטוי עולה כסף: הפגנת התומכים בלגליזציית הקנאביס, שקיומה נדחה ולאחר הפרסום ב-ynet אושרה על-ידי עיריית תל-אביב בכיכר רבין, העלתה שוב לסדר היום את נושא גביית הכספים עבור הזכות להפגין במקום. הפגנה בכיכר המרכזית בעיר עולה כמה אלפי שקלים. לשם השוואה, בירושלים אין צורך לשלם עבור הזכות להפגין.

תעריפון השימוש בכיכר רבין להפגנות אושרר אמנם לפני ארבע שנים, אך הכביד לא פעם על מארגני הפגנות, שנאלצים לשלם עשרות אלפי שקלים לעירייה עבור השימוש ב"כיכר ההפגנות". במקרה של ליאורה גלבר, מארגנת ההפגנה להפיכת הקנאביס לחוקי, האגרה עבור ההפגנה מהווה למעלה ממחצית מעלויות האירוע, ומפני שלא מדובר בגורם

 מסחרי, היא וחבריה אוספים תרומות כדי לממן את ההוצאה היקרה על האגרה - 16,600 שקלים. 

עיון בתעריפון של עיריית תל-אביב חושף את גובה הסכומים שמשלמים גופים, ארגונים, חברות ופרטים שצריכים לשלם לעירייה בגין השימוש בכיכר. "מטרת התעריף הוא לממן את ההוצאה העודפת הנוצרת לעירייה כתוצאה מקיום אירועים בכיכר", נכתב בדברי ההסבר. עד לשנת 2006 התעריף היה 19 אלף שקל לאירוע שבו עד 20 אלף איש ו-45 אלף שקל לאירוע שבו מעל 20 אלף איש..

העדכון האחרון של התעריף מדבר על סכומים שנגבים לפי כמות המשתתפים באירוע: עד עשרת אלפים איש יגבו 16,600 שקלים, בין 10 ל-20 אלף יגבו 19,400 שקלים, בין 20 עד 50 אלף יגבו 20,300 שקלים, בין 50 ל-100 אלף איש יגבו 31,200 שקלים, ו-35,300 שקלים יגבו על אירועי ענק מעל 100 אלף איש. מארגני ההפגנה גם מחויבים לנקות את המקום לאחר ההפגנה.

הפגנת ענק בכיכר רבין (צילום ארכיון: ניב קלדרון)

כמו כן, בתעריף מופיעים תשלומי אקסטרות למעוניינים: 900 שקל ל-25 דגלים, 100 מחסומים עולים 2,500 שקל, עבור תאורה דקורטיביים משלמים 2,500 שקל, ועבור מילוי וריקון הבריכה צריך להוסיף 18,800 שקל. נוהלי התעריפון מחייבים לערוך חוזה בין העירייה למזמין, בעוד שעל נזקים שיגרמו לרכוש הציבורי בכיכר החיוב יהיה בנפרד. יחד עם זאת, לאירועים שיתקיימו במהלך היום תופחת עלות השימוש בחשמל עבור התאורה, וכן התשלום יהיה נמוך יותר לאירועים התופסים רק חלק קטן מהכיכר. התשלום כולל הוצאות לאגף שיפור פני העיר, תברואה, פיקוח, בלאי שנגרם למדרכות הכיכר, תברואה ותאורה.

"גבייה לא חוקית"

מי שמתכוון לנסות ולשים סוף לתעריפון הכיכר הוא יו"ר ועדת הביקורת העירונית, יואב גולדרינג, שפנה בנושא ליועץ המשפטי של העירייה, עו"ד עוזי סלמן, בדרישה להביא מחדש את הנושא למועצת העיר על מנל לבטלו. לדבריו, מדובר ב"גבייה לא חוקית".

במכתבו, גולדרינג מציין כי הגורם היחיד שיכול לאשר או לדחות בקשה לאישור לקיום הפגנה הוא המשטרה בלבד: "נושא זה זכה להתייחסות היועץ המשפטי לממשלה, בפקודות המטה הארצי של המשטרה ובפסיקת בית המשפט העליון. המסר הברור העולה מכלל המקורות הנורמטיבים הללו הינו, כי המשטרה והמשטרה לבדה היא בעלת הסמכות לאשר שימוש במרחבים ציבוריים לצורך הפגנות, והפסיקה אף מרחיבה כלל זה ואוסרת על הרשויות השונות השתת עלויות על המבקשים לממש את זכות הביטוי שלהם כדין".

גולדרינג הזכיר במכתבו את פסיקתה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, בנוגע למצעד הגאווה בבירה, שעיריית ירושלים התנגדה לקיימו: "ספק בענייננו אם עיריית ירושלים והעומד בראשה הם אמנם משיבים נכונים בעתירה, בהתחשב בכך שהסמכות לאשר או לשלול קיומו של המצעד הינה בידי המשטרה". בפסיקה אחרת של בג"ץ, שהגיש ברוך מרזל נגד מפקד מחוז ירושלים במשטרה, נפסק: "אין צורך בהסכמת הרשות הציבורית לקיום הפגנה שנועדה להתקיים במקרקעין הפתוחים לציבור הרחב".

גולדרינג סיכם במכתבו ליועץ המשפטי של העירייה: "גביית תשלום מהמבקשים לממש

 זכות יסוד במדינה דמוקרטית, מבטאת נסיגה מסוכנת ושערי כניסה המבחינים בין אלה שידם משגת מאלה שידם אינה משגת".

מעיריית תל-אביב נמסר בתגובה: "כל האירועים ההמוניים במרחב הציבורי בעיר תל־אביב-יפו טעונים אישור העירייה והמשטרה. בהתאם להחלטת מועצת העיר, קיום אירועים בכיכר רבין מותנה בתשלום המשמש עבור צרכים תפעוליים באירוע כגון ניקיון, גידור, תאורה וכדומה, שאין זה סביר שישולמו מתקציב העירייה מאחר ומדובר באירוע או הפגנה פרטית. יש לציין כי אין בכך כדי לגרוע מן האפשרות לקיים את האירוע המדובר במקומות אחרים בעיר, שהשימוש בהם אינו כרוך בתשלום כלשהו, בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים בעירייה.