רופאים מסוכנים יותר משופטים?

מתי כירורג הופך מסוכן למנותחים? בספרות המקצועית הרפואית הופיעו מאמרים רבים הטוענים כי קיים יחס הפוך בין גילו של הכירורג לבין יכולתו הקלינית, קרי יכולתו לנתח. רופא קשיש אינו פתוח לחידושים, ידיעותיו אינן מעודכנות ובבדיקה שנעשתה נמצא כי אצל מנתחים מעל גיל 60 שאינם עוסקים בניתוח דבר יום ביומו - תמותת המטופלים עולה.

אך כמובן שאין להכליל. נסיונו של הרופא עשוי להיות חשוב יותר מכושר הראיה היורד או הדיוק בעבודת הידיים. בארצות הברית, שם אין חובה לצאת לגמלאות, נשאלו לא אחת שאלות נוקבות: האם רופא העוסק בניתוחי כלי דם עדינים או מבצע השתלת כבד ארוכה ומפרכת אינו צריך לעצור ולפרוש מחדר הניתוח לפני שחלה תקלה?

ומה לגבי שופטים? האם הם חסינים מירידת התפקוד הבאה עם הגיל? על פי המתרחש בישראל, מי שאינו יכול לשבת על כס המשפט מפאת גילו המתקדם המוציא אותו ממעגל העבודה אל הגמלה, דווקא יכול לכהן בתפקיד "שופט בדימוס" ולשבת בוועדות חקירה, לנהל דיונים ארוכים בסוגיות הרבה יותר עקרוניות וחשובות מאשר אלה שנדרש להם בעברו.

לא פלא ששופט בדימוס הוא מצרך מבוקש. מצד אחד המינוי משדר מכובדות ויושר ויכולת שהוכחה משך השנים לבצע חקירה, לשאול את השאלות הנכונות ולבסוף לכתוב פסק דין מנומק המסתמך על "כל מה שמובא לפניו". אם כך הוא הדבר, יש להוציא את השופטים כולם ממעגל מקבלי הקצבה. הם ימשיכו לכהן עד שיבקשו את המנוחה או עד אשר רופא (לא בדימוס) יקבע כי אינם כשירים לקבל החלטות. או שהם יהיו חייבים לעבור בדיקת כושר ויכולת קוגניטיבית לפני שמתגלה כשל.

הנושא עלה במלוא חומרתו השבוע, בשל דבריו של השופט ורדי זיילר המכהן במשרד הבריאות כיועץ משפטי שקובע את עונשי הרופאים. לשיטתו, רק עונש והרתעה עשויים למנוע תקלות. לאחרונה הוא אף שלל את רישיונו של רופא שיניים ש"ביצע טיפולים כלאחר יד ולא היה ער למינימום הבדיקות הקודמות שהיה עליו לבצע לפני הטיפולים".  

ומה יהא דינו של השופט זיילר, שגם הוא "לא היה ער למינימום הבדיקות הקודמות שהיה עליו לבצע לפני הטיפולים", ומתברר כי ציטט בפסק הדין משפט שכלל לא נאמר במהלך המשפט? רק לאחר שהעירו לו על כך הוא טען כי הוא "לא זוכר מהיכן נלקח המשפט ... יכול להיות שהיה נייר כזה או אחר", וחזר בו מדבריו.

האם אין בכך משום טיפול כלאחר יד?! את הרופאים יש לשפוט בחומרה, לשלול רישיונות (דהיינו לשלול את הקיום והפרנסה) ולהלך אימים מתוך ראיה כי העונש ימנע תקלות. אבל השופט עצמו פטור מכל זה. הוא יכול לצטט ללא מקור קיים ולהפטיר בהמשך כי אינו זוכר דבר.

קריאה מדוקדקת במאגר העיתונות מעידה כי חלו יותר מדי פליטות פה והצהרות לא מכובדות של שופטים. אולי מן הראוי להקפיד גם לגביהם בכללי תקופת היציאה לגמלאות ולתת לנו ולהם מנוחה נכונה.

פרופ' יואל דונחין, נאבק בדרכי הענישה של משרד הבריאות ושופטיו (בדימוס).