הדם מסריח מהראש
החדשות הטובות: "דמדומים 3 - ליקוי חמה" בוגר ומותח יותר משני החלקים הקודמים בסדרה. החדשות הרעות: הכל יחסי, עדיין מדובר בסרט מיותר ומייגע
"דמדומים 3 - ליקוי חמה" ("The Twilight Saga: Eclipse") הוא החלק המוצלח, הבוגר והמותח ביותר בסדרת הסרטים המצליחה. רק חבל שזהו שיפור יחסי המתקיים בהשוואה לעליבותם המוחלטת של שני הפרקים הראשונים. למי שלא ראה אותם, ובוודאי למי שכבר עבר את הגיל המנטאלי של 15, אין כל סיבה לצפות בסרט החדש.
אדוארד הסכים להפוך אותה לערפדית רק בתנאי שהם יתחתנו קודם. זהו גם התנאי שלו לבוא במגע מיני עם הנערה, וכל זה לא יקרה לפני שהיא תסיים את לימודיה. אנו יודעים מהי התוכנית העתידית, והיא מובטחת על-ידי נבואה. עכשיו כל מה שנשאר הוא לראות את זה מתרחש. לא אפתיע את אלה העומדות לצפות בסרט אם אציין שכל זה לא יתרחש בסרט הנוכחי.
למעט סיום הלימודים, אירוע המתרחש באופן אגבי למדי בסרט, האירועים הגדולים האחרים - הפיכה לערפדית, החתונה ובעיקר אובדן הבתולים - שמורים לשלב הבא. סטפאני מאייר, הסופרת המורמונית של הסדרה, אינה מתפשרת, כיוון שאין סיבה לפגוע בהשהייה שהיא מקור העוצמה של הארוטיקה לגיל הנעורים אותה היא כתבה. עבור מאייר, זוהי בוננזה כפולה - טוהר המידות נשמר, והחשקנות המינית עולה לדרגות חדשות של קדחתנות ככל שסיפוקה נדחה.
דם קר, דם חם ובחורה מעצבנת אחת באמצע
אם הערפד הוא סמל למיניות ואדוארד כערפד ותיק הגיע ל"צמחונות", שליטה על דחפיו המיניים גם אל מול גופה המשתוקק של בלה, הרי שיש עקביות בהיגיון של מאייר לפיו הערפדים ה"חדשים" הם מסוכנים, פראיים וחזקים יותר מערפדים ותיקים. חרמנות ערפדית לדם היא דבר מסוכן. משפחת קולן, פאר הערפדות הצמחונית ומיושבת הדעת, אינה יכולה להתמודד עם איום זה לבדה.מהלך עלילתי זו הוא לא יותר מתירוץ קלוש להיבט המהותי של הפרק הנוכחי. אם בפרק הראשון קיבלנו את מערכת היחסים בין בלה ואדוארד ובסרט השני, שבמרביתו אדוארד היה במעמד של נוכח-נעדר, קיבלנו את אלטרנטיבת השוקו-איש-זאב-אינדיאני של ג'ייקוב בלאק (טיילור לאוטנר). בחלק השלישי האטרקציה היא קיומם הפיזי של שני הזכרים בסמיכות לגופה של בלה בעודה מבצעת cock-teasing כפול לערפד ולאיש הזאב. מנאז'-א-טרואה של תסכול מיני שמגיע לשיא בסצנה המוצלחת של הסרט, שבה שלושתם נצורים בתוך אוהל במהלך סערה על פסגת הר מושלג.
מתוך הסרט. פנזטיה ארוטית לעניים
למרות העוינות ארוכת השנים בין שני הגזעים, ולמרות רצונם של אדואד וג'ייקוב לאחוז בבלה, האיום על אהובתם מוביל לשיתוף פעולה בין שני הגזעים. כיוון שהאיום מתפתח בעצלתיים עד סופו של הסרט, מה שנותר ומחזיק את מרבית הסצנות הן שיחות בין אדוארד ובלה על רגשותיהם, בין בלה וג'ייקוב על רגשותיהם ובין אדוארד וג'ייקוב על מי ראוי יותר לבלה. השיחות רוויות בתובנות רגשיות המשקפות את מלוא העומק של גיל 13, מייגעות רוב הזמן ומבדחות לפרקים כאשר הפאתוס של גיל הנעורים גודש את הסאה.
בעוד שהעלילה במובנה הרגיל היא סטאטית, ההתמקדות במערכות היחסים והיכולת לנוע לסירוגין בין שני הזכרים שיקריבו הכל למען בלה הופכת את הסרט לקראק עבור קהל היעד. לפני שבלה תקבל את הגבר המושלם, הקדוש הויקטוריאני שהוא אדוארד, מגיע לה ליהנות לא רק מהיופי הקר, מדאגנותו האובססיבית, מהעומק ומברק השלמות של הערפד, אלא גם מהדם החם, שריריו המושלמים והתמסרותו הפשוטה, הכלבלבית, של ג'ייקוב. לפני שהפנטזיה האולטימטיבית של חתונה וסקס עם הגבר המושלם תושג, יש לוודא שהצופות הצעירות מקבלות תמורה מלאה לכספן.
אז נכון שג'ייקוב הוא למעשה חיה, ושגילו האמיתי של אדוארד הוא באזור ה-100 שנים (דבר שלא מפריע לו לערוג לבלה, שטרם הגיעה לגיל 18). אבל זו גם הסיבה שפנטזיה ארוטית וחשיבת יתר על סבירות וטעם טוב אינם דברים שהולכים ביחד.
לפנייה לכתב/ת 
