נישקתי אותו עם מבט של חתולה מיוחמת
לא הצלחתי לשמוע מה הוא אומר, חשבתי איך אני תופסת אותו ומכניסה את הלשון שלי להשריה אצלו בפה. אחר כך נישקתי אותו כל כך הרבה שהרגשתי שהלסת שלי מאיימת להישבר. אני מניחה שאם היתה לי שמלה, גם התחתונים היו נזרקים מהחלון
יכולתי להריח את הפרומונים שלו. גם העיניים שלו חדרו לתוכי, ומשהו שם העיר אותי מתנומת החורף בה שהיתי. הרגשתי שעוד כמה רגעים עונת הביוץ שלי תגיע. הפעם זה אמיתי, בלעתי גלולה אחרונה וסיימתי את חפיסת הגלולות, נמאס לי ממחזור מדומה וביוץ מזויף.
הכנסתי את רגליי הארוכות לג'ינס שלא מבייש את גזרתי השדופה, לבשתי גופייה שחורה קטנה של ברביות ונעלי עקב שחורות, יצאתי והגעתי למסקנה שאתמול היה לי סיכוי של ממש לקבל התקף לב רק מהתכנון הקדחתני בראש שלי לנשק אותו.
זה התחיל בכוס השנייה, שנינו צחקנו כשאצלי הטון של הקול עלה לגבהים שגורמים לכל זכוכית בסביבה לאיים להישבר. הנפתי את השיער שלי לאחור, שיחקתי בטבעות שלי, כנראה שאם היה לי לגו או פאזל הייתי מתעסקת גם בו, ולא משנה שאני באמצע המסעדה.
בעודי עסוקה בפעולות העצבניות שביצעתי, לא הצלחתי לשמוע מה הוא אומר, למרות שבעצמי דיברתי לא מעט ופשוט לא הצלחתי לעצור. כל הזמן הזה רק חשבתי איך אני פשוט תופסת אותו ומכניסה את הלשון שלי להשריה אצלו בפה ומערבבת את כל האנזימים והחיידקים הטובים והפחות טובים שלו עם שלי.
ניסיתי להסיח את דעתי הטרודה מהנשיקה שעוד לא התרחשה, אז הסתכלתי סביב. בזמן שהמלצרית היתה קצת יותר מדי נחמדה ומזגה לנו עוד יין, ראיתי זוג חמוד ומאוהב עד כדי בחילה, מאלו שרואים זיקוקים. הם לא עזרו לי להירגע. הרגשתי כמו בדיסנילנד על הרכבת, ורציתי לגלוש לתוך מפל מים ענק ולצעוק "אמא'לה!!!" אבל, סביבי לא היתה מגלשה ולא דיסנילנד, רק הוא שהמשיך לדבר ואני שהמשכתי לפנטז.
שלחתי לו הודעה דביקה ושמעתי מנגינת בוז בראשי
מי שכן היו סביבנו היו דתיים, כמעט כולם, עם רוח אלוהים ששורה עליהם. זה הרגיש כאילו הם צבועים בצבע שונה מאיתנו וטעם שונה, כאילו שיש להם אלוהים פרטי משלהם. ובתוך כל זה, אני התמודדתי עם רצון עז לעשות סרט פורנו, ממש לידם, דחף אדירים להתריס.
אז ניסיתי, נישקתי אותו. נישקתי אותו כל כך הרבה שהרגשתי שהלסת שלי מאיימת להישבר, וזה לא עניין אותי. אני מניחה שאם היתה לי שמלה גם התחתונים היו נזרקים מהחלון. "וואו, היין טוב", חשבתי לעצמי בזמן שעשיתי הפסקה, נשמתי וחזרתי לנשק אותו, עם מבט של חתולה מיוחמת, כזו שמייללת כל כך חזק שכל החתולים בשכונה מקיפים אותה ואף שכן לא מצליח לישון בגללה.
אחרי זה התחילה להשתלט עליי תחושה שאני חופרת, מבלבלת לו את המוח. זו הרגשה איומה, במיוחד כששתיתי ואני לא יכולה להפסיק לדבר, למרות שאני רואה את העננים הענקיים מעל ראשו שאומרים "היא לא שותקת, הבחורה הזו". ואני ממשיכה, רק רוצה להשמיע את עצמי ובכלל, זו לא אני... "זה היין".
בדרך כלל בבוקר אחרי את מתעוררת בלי האנג אובר, רק עם תחושה של המון נשיקות ורוק שהיו בפה שלך אתמול, ואומרת לעצמך "היין הזה, לא יכולתי להיות פחות מיוחמת? הבחור בטח משוכנע שבפעם הבאה אני אניף את החולצה שלי כמו ברודאו בזמן שאני דוהרת עליו". אני חייבת ללמוד העיף את התחושה הזו מהראש שלי, הרי אין לי באמת סיבה להרגיש אידיוטית.
אז קמתי עם ריח של מאפרה, שלא גרם לי לא לרצות לעשן את הסיגריה של הבוקר. כשהיא בערה לאיטה הזכרונות מאתמול הציפו אותי, ואני נצמדתי לכללים לפיהם אני רוצה לשכנע את עצמי ואותו שהיה לנו ערב נפלא אתמול. שלחתי לו הודעת "בוקר טוב" דביקה כזו שיכולתי לשמוע מנגינת בוז בראשי, אבל התעלמתי ממנה, עד שנזכרתי במילים שלו מאמש.
בן אדם אחד בחיים יכול לעשות לי טוב לתקופה שלמה
"את קשה מדי, ואני מרגיש שאת בעייתית. את ילדה טובה וביתית מאוד, אבל אני לא מצליח להבין אותך עד הסוף".
למה "מדי?" לומר לאדם שהוא קשה זה מספיק. ולמה הרצון העז הזה לנסות ולפענח הכל על ההתחלה? דווקא על המשפט הזה שלו לא היה לי מה לומר.
כשגבר אומר לאשה במשפט ארוך ומסורבל "את מתוסבכת", זה כמו סטירת לחי כפולה. אז סיימנו, אני והערס המתוק הזה שכמעט גרמתי לו לתאונה, כי בלילה הזה היינו אחד מהזוגות שמתנשק בכל רמזור. היינו דוחים ודביקים ולא היה לי אכפת.
כל הדרך הביתה במכונית בלבלתי לו את המוח, עד שנפלטתי ממנה החוצה. התקשרתי לחברה שלי סיגל, שגרמה לי להבין כמה אני אוהבת אותה. בראש רווי אדרנלין ויין אדום הבנתי איך אדם אחד בחיים כל כך קצרים יכול לעשות לי טוב לתקופה שלמה, גם אם מדובר במפגש או שיחה של שעה אחת ביום. וכן, זו היא, שמקשיבה, מייעצת, מבינה אותי.
עליי לאזור כוח, כי הדי המלחמה הרגשית שלדעתי כבר בפתח מוצאים את דרכם בתוך המוח שלי כמו זבוב טורדני, אחד מיני זבובי החלטות והתלבטויות רבים שעומדים בדרכי. זמזומים על זמזומים בתוך ראשי.
לפנייה לכתב/ת 
