מהפרות לשמיים: חמישה רפתנים קיבלו כנפי טיס

מהרפת לתא הטייס: לא פחות מחמישה בוגרי קורס הטיס של חיל האוויר, שקיבלו אתמול (ה') את כנפי הטיסה, היו בעברם רפתנים. אחרי שקיבלו את הכנפיים, הם סיפרו ל-ynet על הקשר בין העבודה עם הפרות לקורס הטיס וגם כיצד הרגישו כאשר חלפו במסוק מעל הרפת.

בוגרי קורס הטיס מגיעים מכל קצוות הארץ וכל אחד מביא עימו מגוון תחביבים ועיסוקים, שהיו חלק מחייו.

בקורס הנוכחי, 160 במספר, בלטו דווקא הרפתנים: סגן ב' (23) ממושב יונתן עבד ברפת חצי שנה לפני הגיוס וסיים במגמת נווטי קרב, יחד איתו במגמה נמצא סגן א' (22) מקיבוץ כפר מנחם שעבד ברפת מגיל 13 ועד 17 וסגן א' (22) מקיבוץ נען שבנעוריו חלב פרות. לחבורה הזאת שייכים גם סגן א' (22), מהיום טייס מסוקי סער, תושב קיבוץ גבת שנמצא ברפת מגיל 16, וסגן י' (21) מקיבוץ אפיקים, שסיים במגמת טייסי קרב. הוא בילה שלוש שנים ברפת, מכיתה ח'.

בדרך למעלה. הרפתנים (צילום: דובר צה"ל)

על הקורס עצמו יש להם לא מעט לומר, בעיקר על האתגר הגדול שעמד מולם, הקשיים המנטליים וגם על הסיפוק הגדול שהם חשים לאחר שלוש שנים בקורס. חלקם לפחות סברו לתומם כי יוכלו לבקר ברפת במהלך החופשות, אך מהר הבינו שלא כך הם פני הדברים. "אמרתי שאולי בסופי שבוע, כשאגיע הביתה, אבוא לרפת. בפועל הגעתי כל כל עייף וסחוט שרציתי רק לישון", סיפר א' מקיבוץ גבת.

חברו, א' מכפר מנחם הסביר בשם החבורה את הדימיון בין העבודה עם הפרות לקורס הטיס: "לקום ב-3:30 לפנות בוקר לחליבה זה דומה להקפצה בשעת לילה מאוחרת בשטח, כשצריך להתמודד עם משימה מורכבת. בשני העיסוקים האלה יש תחושה של שליחות - אם זה ברפת בשביל לתרום לקיבוץ ואם זה בחיל האוויר, בשביל לתרום למדינה".

סגן ב' בילדותו במושב יונתן. האח עדכן על הפרות

קיבלנו עדכונים מהרפת

החמישה סיפרו כי למרות שלא יצא להם לחזור לרפת בזמן הקורס, הם קיבלו עדכונים שוטפים. "אחי שעובד ברפת נהג לספר לי באופן קבוע מה קורה שם, כל שהייתי כל הזמן מעודכן", אמר סגן ב'. הם מודים כי לעתים חשו געגוע לפרות על אף שמדובר במשימה תובענית.

חצי נחמה היתה להם כשטסו מעל הקיבוצים והמושבים בהם

 גרו והציצו על הפרות מלמעלה. "זאת חוויה גדולה לראות את הבית, המשפחה והרפת מלמעלה", הם סיפרו.

מסתבר כי גם יתר המושבניקים והקיבוצניקים בקורס דווקא פירגנו לחמשת הרפתנים, שהזמינו חולצה ובה ציור של פרות מלחכות עשב ומביטות אל מטוסים, עם הכיתוב: "הוא עוד ישוב על ארבע אל הרפת" - אולי כרמז למה שמצפה להם בעתיד כאשר יסיימו את שירותם הצבאי. "כולם רצו את החולצות האלה", סיפרו, "אבל שמרנו אותם רק לקבוצה של מי שבאמת היה חלק מזה".