שתף קטע נבחר
 

מחאת השבויות

אחרי שבועיים של שביתת רעב יושבת מול הכנסת ורד לב - המכריזה על עצמה נפגעת גילוי עריות, ומנסה לעורר את המודעות לחולי החברתי שעוטף את התופעה הקשה. בעוד צעדה לשחרור החייל השבוי זוכה למודעות וכותרות, המאבק שלה נשאר בצל ובשקט. קריאה להצטרפות למחאה

אל מול ההתגייסות הלאומית המבורכת לצעדת החיים של גלעד שליט, בולטת בהעדרה ההתגייסות של נשים למאבק שנערך בימים אלה ממש, כנגד תופעת ההתעללות המינית וגילוי העריות.

 

לאחר שבועיים של שביתת רעב, ורד לב, המכריזה על עצמה נפגעת גילוי עריות, שובתת שביתת שבת מול הכנסת. במשך מספר שבועות מנסה קבוצת נשים אמיצה להרים את דגל המאבק, לארגן עצרות, הפגנות ומחאות, אך לפחות עד עתה, מעטות הנשים המצטרפות הלכה למעשה למאבק.

 

"אנו חברה המקדשת חיים" היה מי שכתב בנושא שחרור החייל השבוי, ואני תוהה - האם

אנו אכן חברה המקדשת את חייהן של אלפי ילדות, נערות ונשים שנרצחות חיים, פשוטו כמשמעו, כשהן עוברות מעשי התעללות ואונס? כיצד אנו כחברה מסייעים להן לבחור מחדש בחיים, למרות הקושי העצום הכרוך בכך?

 

בואו נודה על האמת – נוח לנו להתעלם מהתופעה. היא לא נוגעת בנו באמת. מדובר כאן בנשים "מסכנות", כביכול, ומעורערות נפשית, לעיתים קרובות. מדובר במציאות חשוכה, אדומה ומדממת  – והדם הנשי, דם האונס, תמיד היה נחות במעמדו מדם גבורת המלחמה. הרי תמיד יותר קל ומתגמל חברתית להתגייס לקונצנזוס המגובה בגאווה לאומית ופטריוטיות,כשהוא צבוע בצבעי הלובן המחניפים של הכחול-לבן.

 

אחת לשלוש נשים היא קורבן לתקיפה מינית. אחת לשבע היא קורבן גילוי עריות - זוהי מלחמה בה נלקחות בשבי רבבות נשים כדרך שגרה. השבי חי בתוכן - בנפשן ובגופן. רבבות נשים, דור אחר דור, לוקות בחוליים נפשיים חמורים שהם תוצאה של פוסט טראומת האונס. במקרים הפחות חמורים הן סובלות מחרדתיות יתר המחבלת ביכולת התמודדותן, מדיכאונות קשים, ממחלות פסיכוסומאטיות ומגסיסה הדרגתית לאורך חייהן.

 

נפגעת גילוי עריות מספרת: כתבתה של שלומית שרביט

הכתבה מלווה בכתוביות להנגשה לכבדי שמיעה

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

גם כששוביהן כבר לא בסביבתן, הם ממשיכים להרעיל את בסיס קיומן, ורבות רבות פשוט הולכות ונמקות בתוך בתי הכלא הפנימיים. חלקן מצליחות, למרות הקושי האדיר, להיאבק באויב הפנימי- לשרוד, להישאר שפויות ולתפקד. אין להן דרגות, לעולם לא יקבלו עיטורי מלחמה וגבורה, ואף אחד לא יקונן על דמן שנשפך, אך הן לוחמות אמיצות במלחמה עקובה מדם...

 

והן האימהות שלנו, והסבתות שלנו, והאחיות שלנו, והבנות שלנו והנכדות שלנו – והן כולן מופקרות לבדן, בקרב, לא פחות משבויי מלחמה. ואין מורשת קרב שתפאר את מלחמת קיומן, ואין אנדרטות שתנצחנה את מתיהן - הן חיות בשתיקה, מתמודדות בשתיקה, ולעיתים, מחוסר ברירה, כשהייאוש נוגס כבר בכל חלקה

טובה, הן מתאבדות בשתיקה.

 

את השתיקה הזו חשוב להפר. את השתיקה הזו חשוב לקרוע מעלינו, ולהפוך אותה לזעקה נשמעת אשר לא תאפשר לפשעי המלחמה הזו, לחזור ולהישנות. זוהי אינה מלחמתן של הקורבנות בלבד –זוהי המלחמה של כולנו, כחברה המעוניינת בשפיותה.

 

אין ספק, שהתמיכה במאבק להחזרתו של גלעד שליט כשבוי מלחמה היא חשובה מאין כמותה, ושבלעדיה, הוא עשוי להיוותר בשבי עוד שנים רבות נוספות. אין גם ספק, שהתמיכה בשבויות מלחמת האונס וההתעללות המינית  חשובה לא פחות, ושבלעדיה, הן - ואנחנו, עוד נצטרך לשלם את מחירם הכבד של ההכחשה וההפקרה.

 

 


מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל hevra@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: index open
צילום אילוסטרציה
צילום: index open
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים