פסגת הר הצופים - המלצות לפסטיבל הקולנוע

מספרד: תא 211

סרט מעולה, שגרף השנה את כל פרסי ה"גויה" (האוסקר הספרדי) החשובים. מדובר בדרמת כלא מחשמלת ואינטנסיבית העוקבת אחר יומו הראשון בעבודה של סוהר צעיר (אלברטו אמאן המרשים), המוצא עצמו לכוד מאחורי הסורגים בעיצומו של מרד אסירים אלים. על מנת לשרוד, הוא מצליח לשכנע את מנהיג המורדים (לואיס טוסאר בעל הנוכחות העזה) כי הוא אסיר חדש השפוט על רצח, וחיש מהר הופך לבן חסותו.

צפו בטריילר של הסרט "תא 211"

העלילה מתפתחת בקצב מסחרר, התפניות מצליחות להפתיע גם את מי שחשב שכבר ראה הכל, והמתח – במיוחד כשהעניינים יוצאים מכלל שליטה בגלל נוכחותה של התקשורת – גואה מרגע לרגע. לסרט נוסף מימד פוליטי אחרי שמתברר כי באגף הנדון יושבים גם כמה אסירים חברי המחתרת הבסקית, שהופכים להיות כלי משמעותי במשא ומתן שבין המורדים והנהלת הכלא.

דרמת כלא מסחררת. מתוך "כלא 211"

ההיבט המעניין ביותר בסרט קשור בתמורה הרגשית הדרמטית שחווה הגיבור הצעיר, ובמערכת היחסים המפתיעה והמשכנעת – המשלבת אימה ורוך – שמתפתחת בין הסוהר הטירון לבין מנהיג האסירים הכריזמטי, שקולו נשמע כאילו הוא בוקע מהקבר (שמו הסימבולי הוא מלאמאדרה, "אם רעה"). כמעט מתבקש להשוות בין סרט זה, בבימויו של דניאל מונסון, ו"נביא" של ז'אק אודיאר, המצויד באווירה ותמות דומות.

מקנדה: טרוצקי

קומדיה על נער יהודי ממונטריאול המאמין שהוא גלגולו של המהפכן הרוסי לאון טרוצקי. אשר על כן הוא מכריז על שביתת רעב כושלת בבית החרושת שמנהל אביו, ומנסה לארגן את המהפכה כנגד הנהלת התיכון שבו הוא לומד. התוצאה, אם תרצו, היא גרסת הנעורונים של "אדומים" - האפוס הקומוניסטי המרהיב של וורן בייטי מ-1981.

צפו בטריילר של הסרט "טרוצקי"

אלא שהסרט, שכתב וביים ג'ייקוב טירני, מתקשה להמריא מעבר לאקסצנטריות עלילתית וחזותית נוסח ווס אנדרסון. הפרודיה על סצינת מדרגות אודסה הקלאסית מ"פוטיומקין" של סרגיי אייזנשטיין חוזרת על עצמה פעם אחת יותר מדי, ומשך ההקרנה המתקרב לשעתיים הוא הרבה מעבר למה שהסרט הזה מחזיק באמת.

מאוסטרליה: מחוננים

דרמה מרגשת המגוללת את סיפוריהם של נערים ונערות במצוקה ואמהותיהם הלא מתפקדות, אבל מי שמצפה לעוד מעשיה דידקטית – יתבדה, ובגדול.

צפו בטריילר של הסרט "מחוננים"

סרטה של אנה קוקינוס מביא את סיפוריהם של נער הבורח מביתו, אחרי שהואשם על ידי אמו בגניבה, ובטעות הורג את שכנתו הישישה, שמגלה כלפיו מעט אמפטיה וחיבה; שתי תלמידות תיכון מרדניות שמעדיפות לבלות ברחובות, בשתייה ובסחיבה, במקום בבית הספר; אחיה ההומו של אחת מהן החושף עצמו בפני צלם פורנוגרפיה; אח ואחות שהגיעו לעיר הגדולה ומוצאים מחסה במכולה ריקה; אם הרה הנזקקת לתמיכה סוציאלית; ואישה צעירה המכורה לאלכוהול והימורים, ונתמכת (יותר מאשר תומכת) על ידי בתה.

העלילה מחולקת, בבחירה מבריקה, לשני פרקים – הקרויים בפשטות "הילדים" ו"האמהות" – שמביאים את הסיפורים השונים, הנמתחים על פני יממה אחת, מפרספקטיבות משלימות ומפתיעות.

בין ילדים לאמהות. משפחות במצוקה. מתוך "מחוננים"

"מחוננים" (המבוסס על מחזה אוסטרלי עטור שבחים מ-1998, "מי מפחד ממעמד הפועלים") מוביל את הצופה במסע רגשי עז ומטלטל, שעניינו (ציניות בצד) הצורך האנושי הבסיסי בחום ואהבה, ושיאו בסצינה מצמיתה אחת שבה אחת האמהות פורצת בצרחה איומה, מקפיאת דם, נוכח גילוי נורא. הופעה נפלאה של כל הנוגעים בדבר, ובמיוחד פרנסס או'קונור ("A.I") ומירנדה אוטו ("שר הטבעות") כשתי האמהות המדוברות.

מצ'ילה: עוזרת הבית

דרמה צ'יליאנית המספרת על עוזרת בית חמוצת פנים המשרתת את אדוניהּ האמידים מזה שנים רבות, ומה שקורה כאשר מעסיקיה מחליטים לשכור עובדת נוספת שתסייע לה במלאכתה.

לזכותו של הסרט, שביים סבסטיאן סילבה (והיה מועמד השנה לגלובוס הזהב), ייאמר שאין לו כל יומרות לשמש כדרמה חברתית דידקטית, שמתחת לפשטותו לכאורה מתגלה מורכבות אנושית, ושהדמות שבמרכזו - בגילומה של קטלינה סאבדרה המדהימה - מתפתחת בהדרגה מנוכחות סימבולית לממשית ומרגשת.

חלקו הראשון של הסרט מתאר בקפדנות את שגרת יומה של הדמות שבכותרת, שהמרחב הסגור בו היא מתנהלת נדמה כמכתיב לה את אורח חייה ותנועותיה. היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה (שנחמדות-היתר שחבריה מגלים כלפיה גובלת בהתנשאות), ובה בעת נבדלת ממנה. המשפחה – זוג הורים ושלל ילדיהם הרעשניים – מנהלת את חייה מחוץ לבית, בעוד עולמה שלה מוגבל לחדריו ומוגדר על ידו. בעבורה זהו כלא, אך גם מרחב מוגן מפני הלא נודע שבחוץ.

צפו בטריילר של הסרט "עוזרת הבית"

לזכותו של הסרט ייאמר שאין לו כל יומרות לשמש כדרמה חברתית דידקטית, שמתחת לפשטותו לכאורה מתגלה מורכבות אנושית, ושהדמות שבמרכזו – בגילומה של קטלינה סאבדרה המדהימה – מתפתחת בהדרגה מנוכחות סימבולית לממשית ומרגשת. היא הופכת לגיהינום את חייה של כל עובדת חדשה, שמאיימת על שגרתה (בעיקר דרך נעילתה מחוץ לבית), אך בחלקו השני של הסרט מתחוללת התפנית. התוצאה היא אחד הסרטים הכי מפתיעים ומקוריים שתראו השנה.

מצרפת: אני מאשים

מלודרמה אנטי-מלחמתית מ-1919 שביים אבל גאנס הצרפתי, אחד היוצרים החדשניים של עידן הסרט האילם ("נפוליאון"). העלילה נפתחת בעיירה צרפתית בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ועוקבת אחר מה שקורה כאשר משורר פציפיסט מוצא עצמו בשוחה אחת עם בעלה הגס של מאהבתו.

חוזרים תשעים שנה אחורה. מתוך "אני מאשים"

כמה מהחיילים המשמשים כניצבים בסצינות הקרב, השתתפו אכן בשלביה האחרונים של המלחמה (הם הצטלמו בעת שהיו בחופשה), ורבים מהם מצאו את מותם בקרב הנורא שהתנהל מול הצבא הגרמני בוורדן. ב-1938 צילם גאנס גירסה מדברת של הסרט. העותק המשוחזר שיוצג בפסטיבל (בליווי מוזיקלי חי) מספק חוויה מרשימה בהחלט, למיטיבי לכת קולנועיים.

מארצות הברית: רהיטים זעירים

עוד אחת מאותן יצירות אינדי אמריקאיות, פטפטניות וטרחניות שעניינן עולמם הריקני של בני עשרים ומשהו, המופיעות תחת השם "mumblecore". סרטה של לנה דנהאם, שגם מופיעה בתפקיד הראשי, מספר על סטודנטית לקולנוע השבה עם תום לימודיה לבית משפחתה במנהטן, כשהיא מצוידת בתהייה מה הלאה ואוגר מת אותו היא שומרת במקפיא.

צפו בטריילר של הסרט "רהיטים זעירים"

היא נקלעת לעימותים עם אמה האמנית ואחותה הצעירה, ופוגשת בשני גברים – קולנוען נרקיסיסט וטבח במסעדה,

שבה היא מוצאת עבודה.

אמה ואחותה של דנהאם מופיעות בסרט בתפקידי עצמן, עובדה שמעניקה לו איכויות של סרט אינטימי ואישי. יש לה גם עין אסתטית להפליא, אבל הסרט (זו עבודתה השנייה של דנהאם בת ה-24 כבמאית) הוא לא יותר מתרגיל נודניקי של סטודנטית מוכשרת לקולנוע.