חייו ומותו של "המצפן" של חיזבאללה
רבים בישראל לא הכירו את שמו, אבל לאורך חייו היה האייתוללה מלבנון גורם משפיע ביותר על ארצו והאזור. הוא ראה בציונות "גרורה סרטנית", אך גם קידם את זכויות הנשים והתקשה לשמור על צניעות. קורות האיש שחשש, יותר מכל, משלום עם ישראל
פרופסור מרטין קרמר, מחבר הספר "פדלאללה - המצפן של חיזבאללה", הגדיל לתאר עוד ב-1998 את קורותיו של האיש שנחשב לאחראי העיקרי להתעצמות הדרמטית בכוחו של הארגון שבראשו הוא עמד. "אחרים שם אולי קיבלו את ההחלטות, אך הוא האיש שעיצב את זהותה של התנועה", כתב.
פדלאללה נולד בעיר הקודש השיעית נג'ף שבעיראק ב-1935. אביו, סייד עבד אל-ראוף פדלאללה, היגר למקום מהכפר עינאתא שבדרום-לבנון, שם עסק בלימודי דת. באותה העיר התרכזו אז אייתוללות ידועי שם, לצד מלומדים ותלמידים מכל רחבי העולם השיעי.
הם למדו משפט איסלאמי, תיאולוגיה ופילוסופיה ברוח השיטות המסורתיות של ימי הביניים וללא כל פיקוח ממשלתי או סמכות אקדמית חיצונית. כך, במקביל ללימודיו של האב, עבר פדלאללה הצעיר את שנות נעוריו באווירת הלימודים והאדיקות שהשפיעה רבות על אישיותו ועתידו.
כבר מגיל צעיר מאוד בלטו מאוד כישוריו, וכשהיה רק בן 10 הוא פרסם, יחד עם חבריו, עיתון ספרותי בכתב יד. הוא הצטיין בלשונו וטיפס בהדרגה בסולם הלימודים, עד שהגיע אל בכירי המורים בנג'ף. אותה אווירה מחשמלת שספג בעיר, בין היתר בהשראתם של מוריו הגדולים ותוך הדיכוי הגובר מצד שלטונות עיראק, כל אלה הטביעו היטב את חותמם על אופיו ועל תפישת עולמו של מי שברבות הימים יהפוך לאישיות שיעית חשובה בעצמה.
בביירות ייסד את מדינת חיזבאללה
ב-1966 החליט פדלאללה כי הגיע העת לסיים את שהותו בנג'ף, וקבע את משכנו העצמאי הראשון בבירת מולדתו לבנון - שם התמקם בשכונת העוני הפלסטינית-שיעית "נבעה" שבמזרח ביירות. בחלוף זמן מה, ייסד באותו הרובע את "חוסייניה" - מרכז קהילתי ששימש את השיעים בסביבה כמקום מפגש ובו ביכו את מות קדושיהם.
לצד זאת, הרחיב את פעילותו הציבורית ואף ייסד אגודה תרבותית-חברתית בשם "משפחת האחווה", וכן בית-ספר תיכון ללימודי האיסלאם. באופן טבעי, הקפיד לשלוח את המצטיינים שבתלמידיו להמשיך את לימודיהם בנג'ף. אותה אליטה נחשפה ליכולותיו הרטוריות המרשימות שבאו לידי ביטוי בדרשות שנשא. הוא הקפיד לשלב בהן את המסר שנחשב בעיניו לחשוב ביותר, לפיו האיסלאם הוא הבסיס הטוב ביותר למאבק אמיתי באימפריאליזם.
פדלאללה עם שומרי ראשו בביירות בשנות ה-80. המהפך השיעי (צילום: AP)
ישראל עבורו הייתה לא אלא ביטוי נוסף לאותה קנוניה מערבית שבה לחם, שלטענתו נועדה להביא להשתלטות על העולם הערבי והמוסלמי. את הסכסוך הוא לא ראה כעימות לאומי בין יהודים לערבים, אלא בין שני גושים המתמודדים על השליטה בעולם כולו. זו הייתה הסיבה שחשש כי אם לא תיכרת ותמחק מעל פני האדמה, תתפשט ישראל כלא פחות מסרטן במזרח התיכון.
נקודת התפנית האולי חשובה ביותר הייתה המהפכה האיסלאמית באיראן ב-1979. הדיו של אותו מהלך, שהביא לכס השלטון את אנשי הדת השיעים בטהרן, נשמעו היטב גם בלבנון. פדלאללה הבין לאן נושבת רוח ומיהר לחבק את עמיתיו ברפובליקה האיסלאמית שקמה על חורבות בית המלוכה הפרסי, וכעבור זמן קצר הבין את הצורך ב"תרגום" דפוסי אותה המהפכה לשפת השיעים בלבנון.
אותה נקודה, זימנה לפדלאללה תפקיד מכריע בהיסטוריה של האזור, כשהחל להטיף לקהל חסידיו, תוך שיתוף פעולה הדוק בינו לבין שליחיה של טהרן בארצו. אלה, מצדם, הפכו אותו למעין "זכיין" מקומי של המהפכה, אך כעבור זמן מה הבינו כי לא די בכך.
השתיקה שהביאה להקמת חיזבאללה
לאחר שתקוותיהם להתעצמות אמ"ל, הארגון השיעי שכבר אז פעל אז בלבנון, נגוזו כלא היו - החליטו שליטיה החדשים של איראן כי נכון יהיה לייסד בשכנתה הצפונית של ישראל תנועה משלהם שתתחרה בקודמותיה. פדלאללה תחילה התנגד לכך, אך ככל שהלחץ הלך וגבר - נתן הסכמה בשתיקה להקמתה של המפלגה הנפרדת, ואף התיר לחסידיו הקרובים ביותר לקחת חלק בארגון הצעיר שעשה אז את ימיו הראשונים, תחת השם "חיזבאללה". אותה קבוצה, בחלוף השנים, הפכה לשמש הנהגת הארגון.
במהרה רכש לעצמו פדלאללה מעמד של מנהיג רוחני עליון עבור חברי התנועה הצעירה, תוך שבמקביל העדיף, לפחות באופן רשמי, להיות מחוץ לשורות הארגון. "הטענה שאני מנהיג חיזבאללה חסרת בסיס ושגויה", אמר לא אחת - באופן מתוכנן ומתוך הבנה כי כך יהיה חסין מביקורת, במקרה שהארגון יבצע טעות קריטית.
_Wa.jpg)
נסראללה ופדלאללה. התלמידים הפכו להנהגת חיזבאללה (צילום: AFP)
מסגדו זכה למעמד של מקום המפגש המרכזי עבור אנשי חיזבאללה, דבריו צוטטו באריכות בשבועון הארגון וחסידי התנועה החלו לכנותו "סייד" - מנהיג דתי. כך ניהל את חייו הכפולים, עצמאיים מצד אחד כדי שיוכל לשמש, בבוא היום, מנהיג שיעיר אזורי, ומן הצד השני - אדם שגורלו קשור בגורל התנועה.
אם עד אז הטיף פדלאללה למאבק כלכלי ותרבותי באימפריאליזם, הרי שלאחר ראשוני הפיגועים נגד הכוחות הזרים בלבנון החל להצדיק, גם אם בדיעבד, פיגועי טרור. "התמודדות המוסלמים המדוכאים בעולם עם המעצמות התוקפניות, באמצעים פרימיטיביים ובלתי-קונבנציונליים, אינה נתפשת בעינינו כמעשי טרור. מבחינתנו זוהי לוחמה דתית נגד המעצמות האימפריאליסטיות והרודניות", גרס.
הוא הקפיד להכחיש את הטענה כי עודד את מאמיניו להקריב את חייהם במאבק באמצעות פיגועי התאבדות, אך עם זאת הבהיר כי "המוסלמים מאמינים שבשעת מאבק שבה אדם הופך עצמו לפצצה חיה, כמוהו כמי שאוחז רובה בידו. אין הבדל בין אדם כזה, לבין מי שמפוצץ עצמו". במקרה אחר אמר: "מה ההבדל בין יציאה לקרב בידעך כי תמות אחרי שתהרוג עשרה, לבין יציאה לשטח כדי להרוג עשרה בידיעה שתמות, תוך כדי הריגתם?".
בתקופות שונות שאחרי אותה התבטאות חזק בו מהצדקת פיגועי ההתאבדות, אך בימים אחרים שב לאמץ זאת - גם אם באופן מסויג. זה היה, אולי, אחד ממאפייניו הבולטים ביותר של פדלאללה - כאשר מחד, העניק לפיגועים הצדקה דתית, אך מאידך הקפיד שלא לתת להם גושפנקא רשמית. הוא ידע, כדבריו של קרמר, להלך על חבל דק ביותר מבחינה אינטלקטואלית, מבלי שנפל בשום פח בדרך.
הסנונית הראשונה: מלחמת לבנון
עמדותיו הנחרצות כלפי ישראל קיבלו את צורתן הסופית והמבוססת בראשית שנות ה-80, בעיקר לאחר פלישת צה"ל ללבנון ולאחריה - נסיגתו לגבולות רצועת הביטחון. את המאבק נגד שהותו של צה"ל על אדמת ארצו הרבה לשבח בשם האיסלאם, תוך שהסביר כי אין כל לגיטימציה לקיומה של ישראל, שנראתה בעיניו כישות שהושתתה על שוד וגזל של ארץ קדושה לבני דתו.
"ישראל היא ערב-רב של אנשים שבאו מכל קצוות העולם כדי לחיות בפלסטין על חורבותיו של עם אחר", גרס פדלאללה. "אפילו אם היהודים ייהפכו לפתע למוסלמים נדרוש מהם לעזוב את פלסטין". לחסידיו נהג להסביר כי כל מהות קיומה של ישראל הוא לשמש כלי שרת בידי מה שהגדיר כ"אימפריאליזם האמריקני", ולכן סבר כי היא מהווה בסך-הכל גרורה של המעצמה שמעבר לים שמנסה להתפשט על פני שטח גדול ככל האפשר במזרח-התיכון, כדי "להגשים את תוכניתה השאפתנית לבסס את גבולותיה מהפרת עד לנילוס".
פדלאללה והבלשן היהודי נועם חומסקי, לפני כחודשיים (צילום: רויטרס)
המענה שהציע פדלאללה למצב שתיאר הוא אסטרטגיה של ג'יהאד "שתקבע כי נוכחותה של ישראל בפלסטין היא בלתי-חוקית ולפיכך יש למחוק אותה כליל מעל פני האדמה". הוא חזה כי "בעתיד ולאחר השלמת פירוקה של ישראל, יוכלו היהודים שנולדו בפלסטין להישאר בה - אך אלה שמוצאם במקומות אחרים יצטרכו לעזוב".
עם זאת, ציין כי נבואתו אינה עתידה להתמלא תוך זמן קצר. "כשאנו אומרים כי ישראל תחדל להתקיים, אין הכוונה כי הדבר יתרחש מחר או מחרתיים. ייתכן שיידרשו לכך אף מאה שנים, ממש כפי שהיהודים לא זנחו את שאיפתם להגיע לירושלים".
אותם רעיונות שהוביל הפכו את פדלאללה, הלכה למעשה, למי שהעניק את הבסיס הרעיוני והמושגי למאבק בישראל - שעליו עתידים לצמוח מנהיגים איסלאמיים אחרים. זו הסיבה שרבים בחיזבאללה, כך קבע קרמר, ראו בו לא פחות מאשר מצפן מוסרי ופוליטי שאינו שוגה.
בעשור שאחרי, כשרוחות השלום החלו לנשב במזרח-התיכון של שנות ה-90 וההתקרבות בין מדינות ערב לישראל הלכה וגברה, ראה פדלאללה באותה מגמה כתופעה פסולה המהווה איום שיש לנהל נגדו קרב איתנים. "לולא ההתנגדות, היינו רואים את כל היהודים פושטים בהמוניהם, בחרות גמורה, על פני הדרום (לבנון) ובקעת הלבנון, כשהם משחיתים את הארץ והעם", תיאר את מה שנראה בעיניו תסריט בלהות.
נבואת הנסיגה התגשמה
אותם דברים הם שהביאו אותו להציב לו יעד שייאלץ את ישראל לסגת מרצועת הביטחון מבלי להכיר בה, בדיוק כפי שעשו, מבחינתו, המצרים - וכפי שאכן התרחש בשנת 2000. כך ביקש גם להבטיח את מקומו הייחודי של חיזבאללה, גם במצב שבו, חלילה, ייחתם הסכם שלום בין ישראל לבין ארצו. תחזיתו לימים אלה הייתה כי "הקרב שייחל לאחר הפיוס עם ישראל יהיה מלחמה נגד שעבודו של האדם הערבי והמוסלמי לישראל - בפוליטיקה, בתרבות, בכלכלה ובביטחון".
מלבד לכל אותם דברים, שבאופן טבעי צורמים מאוד לאוזן ישראלית, נחשב פדלאללה גם לרפורמאטור של ממש, שלא היסס להכניס שינויים בפסיקותיו. בין היתר, נחשב למי שקידם את מעמד האשה - כשבין היתר התיר, באופן תקדימי, להתיר לאשה מוכה להשיב לבעלה בכוח הזרוע - צעד שבעקבותיו ספג ביקורת נוקבת.
לצד כל אלה, פרסם ספרות ענפה של פסקי הלכה בשורה של ענייני דיומא, מה שהקנה לו מעמד עממי והלכתי כאחד - ואף זכה לתואר "אייתוללה גדול", שנתן בידיו את הסמכות אף לפסוק בשאלות הלכתיות מצד מאמיניו. נוסף על כך, היה חלקו של פדלאללה משמעותי ביותר בהקמת התשתית החברתית של השיעים בלבנון, שנחשבו שם למגזר שמוקם בתחתית הסולם החברתי.
פדלאללה אמנם ניסה לאורך השנים להקפיד על מראית עין של ענווה כדי לזכות בהכרה עולמית, אבל לא אחת נפל בלשונו והרעיף שבחים על פועלו שלו. "אני הוא שכוננתי וייסדתי בלבנון שמונים אחוז מן התשתית האיסלאמית מאז הגעתי לאותה הארץ. יש לי קשרים איסלאמיים בעולם הערבי ואולי גם באירופה, אמריקה ואפריקה", הצהיר.
כל אלו היו הקווים המרכזיים לדמותו של פדלאללה. אותו איש הלכה שיעי שזכה למעמד חשוב באזור כולו והביא להכרעה ההיסטורית כשנתן את-ידו להקמת חיזבאללה. זו הסיבה שעם מותו של האייתולה, מבכים את לכתו מאמינים רבים בעיראק, איראן ויתר מדינות האזור.
לפנייה לכתב/ת 
