אוניברסיטת בן-גוריון או ביר-גוריון?
חלקה האמיתי של האוניברסיטה בפעילות האנטי ציונית לא מצדיק את המוניטין שיצא לה בתחום, אך היא נטלה לעצמה את כובע שוטה הכפר האקדמי בזכות מספר ארועים קיצוניים
כחלק מההפגנות בעקבות ה"משט" מטורקיה, הפגינו מול בנין הסנאט של אוניברסיטת בן גוריון פעילים שצעדו תוך הצדעה במועל יד וצעקו "הייל ביבי". היו אלה ככל הנראה פרובוקטורים מבחוץ שהוזמנו מבפנים, אך בהפגנה עצמה השתתפו אנשי סגל האוניברסיטה.
גם בהפגנה בלתי-חוקית שנערכה במבואות הקמפוס יומיים קודם, השתתפו אנשי סגל. חלקם אף קוראים לחרם על ישראל ומגדירים אותה כ"מדינת אפרטהייד" – מטבע שנקלט מאז היטב בשוק האנטי-ישראלי העולמי.
חלקה האמיתי של אוניברסיטת בן-גוריון בכלל הפעילות האקדמית הישראלית האנטי ציונית אינו מצדיק את המוניטין שרכשה לעצמה בתחום זה. אלא שבשנים האחרונות היא נטלה לעצמה את כובע שוטה הכפר האקדמי, המתאפיין בקרקסאות מן הסוג הנ"ל. "לא עכברא גנב אלא חורא גנב" – לא פרופסור זה או אחר אחראים לכך שאוניברסיטת בן-גוריון נתפסת שניה באנטי-ישראליות רק לאוניברסיטת ביר-זית. גידולים לא נובטים ומתפתחים בבית גידול של החלל הריק.
ניקח לדוגמה את מוטיב החרם. יש מי מבכירי האוניברסיטה שעם כניסתו לתפקיד התראיין לבטאון ועד ראשי האוניברסיטאות, ובו הבהיר שבהפגנות סטודנטים מהשמאל הוא ישתתף, אך הפגנות סטודנטים של הימין הוא יחרים. באותו ראיון אף הסביר שיש להצטרף לחרם על אוניברסיטאות בעולם "אם יבוצע בהן פשע ממשי". עוד קודם לכן, בינואר 2005, "התארגן חרם" (כך ממש!) בפקולטה להנדסה על הרצאת אורח של פרופ' יעקב ברגמן, מתוך "חרדה מהשפעתו על הצעירים". השנה, לקראת מושב חבר הנאמנים, אף הוחרם (בכתב!) תורם, וכך עלה גם בגורלו של פרופסור איש סגל מהשורה.
ומה בקשר לקרקס הנאצי בו פתחנו? לא מזמן הדיחה האוניברסיטה חבר ועדת מינויים, כיוון שהתריע נגד מועמדותו של מרצה ישראלי היושב בארה"ב ומנהל משם מערכה לסירוב מאורגן ולהשוואה של מפקדי צה"ל וחייליו לנאצים. הדובר הרשמי של האוניברסיטה ענה בעניין זה ש"חבר ועדת מינויים אינו רשאי לשקול שיקולים לא-אקדמיים" – תשובה שהרתיחה את מגיבי האתרים ("ומה אם זה ד"ר מנגלה"). לשאלה המסקרנת אם אכן יגויס אותו מרצה לסגל, ענה הדובר: "איננו עונים על שאלות כאלו בגלל צנעת הפרט".
ברחבת בנין הסנאט ניצבת כרזה בגובה כמטר ובה תמונת ראש הממשלה נתניהו, שעליה מרוחה בגדול הכתובת "קטסטרופה". כל אחד יכול לבוא ולראות את התערוכה שנועדה מיסודה לפאר את דוד בן-גוריון. המחאות של כ-90% מחותמי ספר התערוכה אינן מרשימות את ההנהלה, שבתגובתה ענתה שזהו "חופש אמנותי".
ראוי לה להנהלת האוניברסיטה שלי שתפסיק להגחיך ולהמאיס את עצמה, ותתעמק במשמעותם המורכבת של מושגים כמו "חופש אקדמי", "חופש דיבור", "חופש אמנותי", "שיקול אקדמי", "צנעת הפרט", כנגד תפיסתה הפשטנית הנוכחית.
במחלקה למתמטיקה מכהן פרופסור שבנו מת מות גיבורים ב"עופרת יצוקה", כשהוא מגן על אוניברסיטת בן-גוריון מוכת הקסאמים. היהיה זה מוגזם לבקש מהנהלת המוסד ומן הדובר שלה, שלצד החופש האקדמי המהולל של מרצים לקלל את צה"ל ברבים, יישקל גם החופש של הפרופסור השכול שלא לשמוע מעמיתיו בעבודה כי בנו היה "פושע נאצי"?
ישראל דויד הוא פרופסור למתמטיקה וחקר-ביצועים באוניברסיטת בן-גוריון
לפנייה לכתב/ת 
