פני מלאך
"הרב אליהו היה רב גאוני ואדם פשוט. פוסק שלא פחד מכלום. ועם הנחרצות והמעמד, היה אדם שהקשיב לכל אחד, במאור פנים". רמי סדן לקראת יום השלושים למותו של הראשון-לציון
בשבת ה"שבעה" צעדתי מביתי בירושלים לבית הרב מרדכי אליהו, דרך אותה עשיתי מאות פעמים. בחזור עם צאת השבת ,עצרתי מונית. אומרים על נהגי מוניות שהם אומרים אמיתות. ערב בחירות אומרים שנהגי המוניות אומרים את האמת על הלך הרוח ותוצאות הבחירות. במוצאי-שבת האחרון גיליתי מדוע. הם מדברים דוגרי. אומרים אמת כפשוטה.
הנהג שאסף אותי ליד בית משפחת הרב אליהו וראה את פני הנפולות, שאל: "באת מה'שבעה' אצל חכם מרדכי?". כן, עניתי לו. "וואלה, פני מלאך היו לרב שלך", אמר. איזה עניו היה, כאילו היה נהג מונית. "רק רב אחד כזה הכרתי קודם והייתי מסיעו כל יום הרב אוירעבך זצ"ל, גם לו היו פני מלאך". ואז כאילו הייתי אני הכותל המערבי, השתפך בסיפור על בעיה מאד אישית שסבל ממנה שנים, והרב פתר לו אותה.
גם אני יכול להעיד שקיבל וישב באותה סבלנות בעשרות ביקוריו של ראש הממשלה נתניהו או של אחרון הקבצנים שבאה להתנות מרת נפשו. היה בו חיוך אמיתי ותשובה פשוטה וברורה לכל אדם, גדול כקטן. נדמה לי שעם ה"קטנים" ופשוטי העם שמח יותר לשבת, האריך בדיבור. אהב בלי קץ. לאישה שהתקשרה לביתו בלחץ גדול שיש הצפה בביתה, ומה תעשה? הרב לא הפנה אלי או לאחד מעוזריו. הוא יעץ לה לפתוח דפי –זהב, הסביר איך מאתרים בעל-מלאכה, ורק כשנרגעה, סיים את השיחה.
פני מלאך ה'. זכיתי להארת פניו גם עת ביקרתי אותו פעמים רבות בבית החולים וגם בשעה שנאבק ביסורים קשים הוא לא שכח להשיב חיוך במאור-פנים לכולנו, גם לרופאים לאחיות שטיפוליהם לעתים ודאי הכאיבו לו. חיוןך טהור, נקי וזך. חיוך של אהבה.
ממש גילוי של הוד שבגבורה. משך למעלה מ-20 שנה זכיתי לשמש את הרב מרדכי אליהו זכר צדיק לברכה (כמה קשה לומר זאת..). בתחילה כדוברו, ובהמשך כאחרון תלמידיו המחזיק בשולי גלימתו. רב גאוני ואדם פשוט. פוסק שלא פחד מכלום. "לא תגורו" כהוראתה בהלכה, במיטבה. ועם זאת, עם הגאונות, עם הנחרצות ועם המעמד, היה הרב אדם שהקשיב לכל אחד, ללא הבדל מעמד, גיל או מין.
המחברת הישנה
עשרות תשובות לשאלות, אם לא למעלה מזה רשומות במחברת ישנה שבביתי. למרות שרשמתי דבריו ותשובותיובאיי-פודים לדורותיהם, לא סמכתי על הדיגיטציה. היא נמחקת, לא מסתנכרנת, מתבלבלת. ודבריו ופסקיו היו כל-כך ברורים שמתבקש ונדרש לכתוב אותם בבירור על נייר, במחברת פשוטה. כמוהו. היתה לו יכולת נדירה לפסוק ולהכריע גם כשהיו ריבוי סברות ומחלוקות יסודיות בין הפוסקים. כשבאנו לפניו בשאלה על חולה קשה מאד בבעיית מעמד אישי בלתי-פתירה, הכריע ופסק: אנו דנין אותו כשכיב-מרע, חובה להתחשב בו. חובה גדולה עוד יותר לא להתחשב רק בו. בודאי לא כשיקול מכריע. כשחששנו מאד לחולה שילך לעולמו אם ישמע הפסיקה, ענה : "הוא יחיה וישמח". לא הבנו איך. שנים אחרי, אני יכול להעיד שלמרות הצמרמורת שאחזה בנו כששמענו את הפסיקה הקשה לחולה, הרב שוב צדק. ראה למרחוק.
זכורני באחד המקרים כשבאפרת שבגוש עציון נהרגו שלושה תושבים והוחלט להציב ביום ה' בלילה 3 קרוואנים לזכרם על גבעת התמר. אחרי לילה ארוך בו נותרנו 2 שומרים לבדנו לשמור על הציוד, ללא נשק. באתי לשאול אם צריך להתקין "עירוב תחומין" לשבת. 2 רבנים תלמידי-חכמים ששאלתי מהלך הלילה קודם הסתבכו והתלבטו בין המרחק האוירי והמרחק בדרך הפיזית. לאחר זמן ודיון הילכתי ארוך, יצאתי מהם ללא תשובה ברורה. הרב אליהו ביקש שאצייר לו את המצב הטופוגרפי, שאל סידרה של שאלות, הורה לי לטפס ולהביא ספר ועוד ספר מספרייתו הענפה, וכעבור מספר דקות , פסק": לא צריך עירוב, לכו להתיישב , ברכה והצלחה!" כיום גרות שם ב'ה עשרות משפחות, כן ירבו.
צורת מטבע לא ידע. מכבוד ברח, פשוטו כמשמעו, וכך הורה לנו לכל תלמידיו, לכל מי שזכה לבוא
במחיצתו. למרות הפסוק שחזר וציטט:"היה לא תהיה" הקפיד שנפרסם ונבהיר שמי מהמתיישבים שרוצה לארוז ולהתפנות מרצונו, יעשה כן, "ומי שאינו רוצה להיות שותף בידיים לפשע הגירוש - יבורך". משך 20 שנות פעילות תקשורתית עימו-היו רק פעמיים שביקש לצאת לתקשורת. כשכתב את פסק ההלכה המונומנטלי המתיר השתלת-איברים, כדי שהחולים ידעו. ופעם נוספת כשעיתונאי מפולפל הוציא ממנו במרמה חצאי-דברים על תמיכה כביכול בעקירה מגוש-קטיף. "חייבים לפרסם ולהבהיר מיד שזה פשע היסטורי, גופי איסורי דאורייתא, וצריך לעודד את המתישבים", הורה לי.
פוסק לדור שלם,שבלשכתו נענו 400 שאלות ביום , ואיש-פשוט שידע להיות ידיד-נפש ומורה דרך.
יתומים היינו ואין רב. הלך אדם עם חיוך פני מלאך.
לפנייה לכתב/ת 
