הראיות נזרקו, אב זוכה מאונס בתו: "חייכה וצחקה"

נאשם כי אנס את בתו החורגת במשך עשר שנים - ולא יישב בכלא. בית המשפט המחוזי בחיפה הורה היום (ב') לזכות מחמת הספק תושב חדרה, בן 32, שהואשם במקרים רבים של אונס ומעשים מגונים בבתו החורגת. בכתב האישום נטען כי המעשים החלו בעת שהילדה הייתה כבת 7.5 וארכו כ-10 שנים. השופטים ציינו כי עדותה של הנערה הייתה מלאה בסתירות, וכי מחדלי חקירה הובילו לכך ש"כל הראיות החיצוניות נזרקו והושמדו טרם שמיעת הראיות".

הנאשם הכיר את אמה של הילדה כשעלה לארץ, בגיל 19. לאם היו שלושה ילדים מנישואיה הקודמים, וילדה משותפת עם הנאשם. באישום נטען כי מחודש דצמבר 1998, ובמשך עשר השנים שלאחר מכן, נהג הנאשם באופן קבוע לאנוס את הילדה ולבצע בה מעשים מגונים, "תוך כדי שהוא לוחש לה שהוא אביה ושהוא אוהב אותה".

אב בית הדין יוסף אלרון, והשופטים רבקה למלשטריך-לטר ומשה גלעד, החליטו כאמור לזכות את הנאשם. השופטת למלשטריך-לטר, שכתבה את הכרעת הדין, ציינה כי גרסאות השניים "קוטביות וסותרות זו את זו".

היא ציינה כי עדותה של המתלוננת לא נתפסה כמהימנה. "התרשמותי כי התנהגות המתלוננת איננה התנהגות רגילה. לבית המשפט הופיעה כששכבות בגדים כהים מכסים אותה מכף רגל ועד ראש והופעתה הכללית בלתי מוקפדת. את עדותה קטעו פרצי צחוק וחיוך".

המחשב פורמט, לא בוצעה בדיקת DNA

בהמשך מציינת השופטת מחדלי חקירה, כדבריה - ראיות שיכולות היו לחזק את התלונה, אולם הושמדו או לא נבדקו. "המחשב של המתלוננת פורמט לאחר שניתן צו בית משפט למסור את תוכנו, וזאת בטענה שפגע בו וירוס", ציינה. 

בנוסף לכל אלה, ציינה השופטת כי מעדות הבת עולה שנהגה לישון על מזרון ללא סדין. "אם היה המזרון חשוף לפליטת זרע מדי לילה, במשך 6 או 7 שנים, כל פעם באותה מיטה ובאותו מקום - כפי שטענה המתלוננת - בוודאי שניתן היה לבצע בדיקת DNA, בדיקה שלא בוצעה על ידי המאשימה", ציינה השופטת. "נטען גם שלפחות בתקופה הזו העבירות נעשו בחדר בו ישנו עוד 3 אחים ואחיות, ואף אחד מהם לא שמע ולא ראה".

בהתייחסה לעדויותיה של המתלוננת, הביאה השופטת בין השאר עבודה שהכינה הנערה בהיותה בכיתה י' ובה כתבות מהעיתון, בהן תיאורים דומים לאלה שפירטה בתלונותיה. 

כן קבעה כי במשך 10 השנים, בהן לכאורה ביצע הנאשם את המעשים בילדה מדי יום, היו פרקי זמן ארוכים בהם כלל לא שהה בבית, היות שהיה בשירות צבאי, או בעבודה עד שעות הערב. בפסק הדין נטען כי במשך שנים לא עבדה האם, והיתה נוכחת בבית במשך כל שעות היום, כך שהייתה אמורה להבחין אם היה פוגע בבת.

בסיומה של הכרעת הדין ציינו השופטים כי אין בזיכוי כדי לקבוע שהנערה שיקרה, אולם "הספק כאן בעל משקל כזה שיש בו כדי לזעזע באופן מהותי את המערך העובדתי-נסיבתי, כפי שהוצג על-ידי התביעה".