"בן לאדן לא מושך כמו קרלוס"

13 שנה עברו מאז שקרלוס נידון למאסר עולם ונשלח לכלא פריזאי, והמיתוס סביבו מסרב לדעוך. להיפך. הוא רק מתעצם ומשגשג. רב המחבלים, שכונה "התן", שוב חוזר לכותרות בזכות הסרט "קרלוס", שמנסה לפצח את החידה שלו. מה שלא מצא חן בעיני הטרוריסט החמקמק, שדרש למנוע את שידור הסרט בטלוויזיה הצרפתית ואת הקרנתו בפסטיבל קאן, בטענה שהוא שופע שקרים.

צפוי בטריילר של הסרט "קרלוס"

לקרלוס בן ה-60 היו בעיקר השגות על דמותו בסרט. הוא נחרד לגלות שמאישיותו המהפכנית נותרה רק דמותו כנהנתן, גנדרן, ובעיקר רודף נשים. הבמאי הצרפתי אוליביה אסיאס יוצר "קרלוס" לא מתרגש ממתקפת הזעם של מושא סרטו. "קרלוס התנגד להקרנה כי הוא לא ראה את הסרט", אמר אסיאס בראיון בפסטיבל קאן. "זו באמת התייחסות ילדותית מבחינתו. אני גם לא מבין למה הוא מקטר שהדגשתי שהוא היה רודף נשים. הוא היה וומנייזר. זהו אלמנט חשוב באישיותו".

לגעת ברוע

"קרלוס" יוצג בפסטיבל הקולנוע של ירושלים והוא מנסה לדחוס את הביוגרפיה של הטרוריסט שנולד בוונצואלה תחת השם איליץ' רמירס סאנצ'ס ל-160 דקות. "נדהמתי לגלות שאף אחד עוד לא טרח לגעת בדמותו ההרפתקנית שהיא, אחת האגדות המודרניות הגדולות", אומר אסיאס. "ברור שהוא דמות מרושעת, אבל זאת לא סיבה לא לעשות עליו סרט. הקולנוע הרי מעולם לא ברח מלהראות דמויות אפלות על המסך, כולל אדולף היטלר".

השחקן אדגר רמירס מגלם את קרלוס בסרט

אסיאס מעיד שהוא נמשך לדמות של קרלוס בשל הסתירות באישיותו. "אביו של קרלוס היה עורך דין מרקסיסטי, שקרא לו ולאחיו על שמו של לנין. אבל בסוף חייו, קרלוס מומן על ידי בנקאי ניאו-נאצי, שהיה אחד מהמנהלים של גבלס. תהיתי איך מעמדה פרו-פלסטינית אתה מגיע למצב שאתה ממומן על ידי נאצי. הניגודים האלה והמורכבות של קרלוס פשוט ריתקו אותי".

קרלוס גדל באנגליה, לשם הגיע מוונצואלה אחרי גירושי הוריו. בהמשך למד באוניברסיטה במוסקבה, ונזרק ממנה לאור פעילותו החתרנית. הוא נסע לירדן והצטרף לאימוני החזית העממית לשחרור פלסטין, שם הוענק לו הכינוי "קרלוס". אחרי מאורעות "ספטמבר השחור", נמלט ללונדון. ב-1973 ניסה להתנקש בחיי איש העסקים היהודי לורד אדוארד זיו, זרק פצצה על סניף בנק הפועלים בעיר. בהמשך שיגר טילים לעבר מטוסי אל-על, שחנו בנמל התעופה אורלי בפריז, והחטיא. 

באמצע שנות ה-70 החל להתפתח המיתוס סביב קרלוס, שהפך לדמות אפופת מסתורין. היותו האיש הכי מבוקש בעולם והמרדף אחריו החל להצית את הדמיון של התקשורת וכותבי מותחנים. באותן שנים הוא מבצע את אחת הפעולות המהוללות שלו, והסרט "קרלוס" כמובן משחזר אותה: בדצמבר 1975, קרלוס בסיוע אנשי הכנופיה הגרמנית "באדר-מיינהוף" הסתער על מושב שרי אופ"ק שנערך בווינה.

פסגת הקריירה של קרלוס. התקיפה המשוחזרת בווינה

קרלוס מצידו התבקש לקטול את שרי הנפט של איראן וסעודיה, אבל נמנע מלבצע משימה זאת. בעקבות כך, סולק מהחזית העממית והפך להיות שכיר חרב קוסמופוליטי נטול הזדהות ארגונית, והחל לפעול בשירות ארגוני ביון של מדינות קומוניסטיות. בשנות ה-80 הוא פעל בעיקר נגד מטרות צרפתיות. קרלוס הרברבן אהב לטפח את המיתוס שלו. בין היתר טען שהוא אימן את חוטפי אנטבה.

בשנים האחרונות נדד קרלוס ממקלט למקלט. אחרי שגורש מגרמניה המזרחית, השתכן בסוריה לצד רעייתו מגדלנה קופ בוגרת "באדר מיינהוף" ובתו. אחרי שסולק גם משם, נמלט לסודאן, אבל הצרפתים והאמריקאים המשיכו לדרוש את הסגרתו. השלטונות המקומים, שלא אהבו את התנהגותו הלא-איסלמית, עצרו אותו ב-14 באוגוסט 1994 בבית החולים, שם עבר ניתוח באשכים, והסגירו אותו לצרפת.

להוריד את המסכה

ב-23 בדצמבר 1997 הוא נידון למאסר עולם, ובכלא בחר להתאסלם ולהביע את תמיכתו בבן לאדן. "בשחזור הביוגרפיה של קרלוס ניסיתי להיות עובדתי, ללא דעות מוקדמות", מעיד אסיאס. "אתה לא יכול לתאר אותו כסטריאוטיפ. לכן תהיתי איך אני מוריד את המסכה - רציתי להסיר את המסתורין מדמות המהפכן, ולנסות לבדוק איפה בדיוק האינדיווידואל, למצוא את האנושיות שאבדה. לדעתי קרלוס הוא איש אלים, מאצ'ו שאוהב נשק. וכמו כל בן אדם הוא השתנה עם הגיל.

אסיאס. לא הגיע לביקור בכלא (צילום: GettyImages imagebank)

"החיים שלו איכשהו מקבילים להיסטוריה המודרנית, ודרך הקשת הרחבה של סיפורו. זה איפשר לי להבין מה עומד מאחורי ההיגיון של טרור מדיני, ואת הקשר בין הטרור לשמאל האירופאי. הסרט שלי הוא לא סרט פוליטי, אבל הוא עוסק במורכבות של הפוליטיקה. איך האידיאליזם של שנות השישים השתנה עד שהפך לציניות".

אסיאס מספר כי לא נפגש עם קרלוס בכלא הצרפתי. "אני לא חושב שהאיש המשוגע, שנמצא כבר 15 שנים בכלא, הוא אותו האיש עליו מבוסס הסרט", הסביר. "מדובר בשקרן פתולוגי. פגישה אתו הייתה אולי גורמת ליצור קשר אישי, אבל הקשר הזה היה מונע ממני את החופש שהייתי צריך לסרט, שהוא יצירה בדיונית ולא דוקומנטרית". בתחקיר שערכתי העדפתי להיעזר בעיתונאי והשתמשתי גם בהרבה רשימות של ה'שטאזי' ושירותים חשאים אחרים".

המוסד נשאר בחוץ

אסיאס מספר כי נמנע ממגע עם המוסד הישראלי בתחקיר, למרות שקרלוס עצמו סיפר בעבר בראיון ל"ידיעות אחרונות" כי "המוסד בעקבותיי החל משנת 1971. פעמים רבות היינו כל-כך קרובים. המעקב הזה ממש ממריץ. גם מאחורי הסורגים בכלא, היה סוכן מוסד – סוהר שחור שנדבק אלי יותר מדי".

הבמאי כאמור בחר להתעלם מהקשר זה: "חלק מהספרים שנכתבו על קרלוס מדברים על הקשר שלו עם המוסד, אבל אתה יודע כמה הדברים במזרח התיכון שזורים אחד בשני ומורכבים, והחלק הזה בהיסטוריה של קרלוס אינו ברור. בתחילת דרכו, קרלוס אכן תקף מטרות ישראליות, אבל בהמשך הפסיק".

קרלוס מוצג ככוכב רוק. למה בחרת בגישה הזאת?

"זה בדיוק אחד הדברים שמאפיינים את קרלוס. הוא כוכב רוק. הוא בנה והמציא את האישיות הזאת, כדי ליצור עניין בתקשורת. ויש כאן סתירה - אתה לא יכול להיות גם טרוריסט וגם כוכב. אם קרלוס לא היה כוכב, הוא היה עכשיו חופשי, כמו רוב הטרוריסטים של התקופה, שאולי עשו דברים נוראים ממנו. הוא משלם את המחיר על כך שהוא נהיה הפנים השחצניות של הטרור.

אידיאליסט אלים, או טרוריסט רודף פרסום. מתוך "קרלוס"

"הכריזמה שלו הייתה בראש ובראשונה נשק שהוא השתמש בו, וכל מי שהכיר אותו אמר שהוא היה דמות מפתה מאוד, שחיי חיים טובים. המאפיינים האלה שהופכים אותו לגדול מהחיים, הם המאפיינים שהובילו לנפילתו. הוא אומר את זה בסרט: 'אני לא צריך כוכבים בקבוצה שלי'. ובסופו של דבר החשיפה ותאוות הכוכבות הזאת הייתה נטל והרסה אותו, ואני חושב שזה אוכל אותו היום".

ציר הרשע

"כיום יש מישהו שקוראים לו בן לאדן, והוא לא מושך כמו קרלוס ואי אפשר להגיד שהוא חיי את החיים הטובים, אבל הוא כוכב - לא כוכב רוק אבל כוכב. מה זה אומר? האנשים האלה מדברים אלינו ועלינו. קרלוס תקשר עם אנשים בעזרת הטרור. היו כאלה שעשו את זה לפניו אבל הוא הבין שזה מספיק לשים פצצה או לקחת כמה בני ערובה, ושכל העיתונאים ירוצו לצלם אותו, לכתוב עליו, לתת לו מיקרופון ולשמוע כל מה שהוא אומר.

"אגב, קרלוס לא ווויתר, ומהכלא היום הוא עושה את אותו הדבר. הוא עדיין חי את האימאג' של הכוכב. הוא מבין שעם הרעש סביב הסרט שלי, הוא יכול לחזור שוב לקדמת הבמה. חשוב לי להלחם בקרלוס ובערכים שלו, ואני בהחלט מודע לכך שלמעשה אנחנו נותנים לו הזדמנות להיות שוב בכותרות".

אסיאס ושחקניו רמירס ונורה פון ואלדשטאטן (GettyImages imagebank)

חלק מצילומי הסרט נערכו בלבנון, מה שלטענת אסיאס הקשה מאוד על ההפקה. "אני לא ממש מומחה בענייני המזרח התיכון, אבל בוא נאמר שאחרי ההתנסות שלי, אני לא מתכנן את אחת החופשות הקרובות שלי בסוריה. כל פעם שעושים סרט על המזרח התיכון, הפתרון המהיר ביותר הוא לצלם במרוקו, אבל אנחנו לא כמו מפיקים אמריקניים שמפחדים לצלם במקומות מסוכנים. אבל מסתבר שהצילומים, שנערכו במהלך מערכת הבחירות, לא היו בהכרח דבר פשוט.

"לדוגמא, אחד מהשחקנים הסוריים התראיין לעיתון וסיפר שהחליט להחרים את הסרט כי הוא אנטי-סורי. בעקבותיו איבדנו הרבה שחקנים, שנאלצנו להחליף. למשל האיש שמגלם את הרופא שמטפל בקרלוס בחרטום, לוהק שעתיים לפני הצילומים. הוא בעצם רופא השיניים של מעצבת התלבושות שלנו".

עכשיו, כשסיימת את הפרויקט, אתה יכול להבין את מניעי קרלוס?

"המניעים שלו משתנה במהלך השנים. לפעמים הוא יוצר את הגורל שלו, ולפעמים הגורל יוצר אותו. לפעמים הוא שולט במה שהוא עושה ולפעמים אין לא בכלל שליטה על מעשיו והוא פשוט מרחף, נסחף, עוקב אחר הזרם. מה שבעצם מניע אותו זה ההישרדות. מעניין אותי לדעת איך הוא יגיב כשהוא יראה את הסרט. הוא בטח ישנא אותו".