החשש החילוני של הכמאליסטים

אני מודאגת מאוד, אמרה לי אֶלְמַאז (שם בדוי כדי להגן על פרטיותה), אספה לאחור את רעמת שערה הסוררת בתנועה מקסימה ולקחה עוד לגימה מהיין. לזכותה ייאמר שהיא הביעה את דאגתה כבר ב-2002, כשמפלגת הצדק והפיתוח זכתה בבחירות. כבר אז טענה שטורקיה לא תהיה יותר מה שהיתה. כמאמינה מושבעת ברפובליקה החילונית של אטאטורק, הביטה בחשד על השתלטותם של בעלי השפם הדק ונשותיהם עוטות המטפחת על המדינה וחשדה שיש להם כוונות נסתרות. כל הכרזותיהם על המחויבות לאבי טורקיה המודרנית נראו לה ריקות מתוכן.

אולם מה שקורה כאן מאז תקרית המשט, טענה, חמור במיוחד. הציבור הטורקי אכן נעשה מסורתי יותר עם הזמן, אולם למורשתו של אטאטורק, הנלמדת בבתי ספר ומוחדרת עמוק בכל אמצעי התקשורת, יש מעמד של קדושה חילונית.

עד עתה נזהרה הממשלה שלא לחצות את הקו הזה והקפידה ללכת עקב בצד אגודל מחשש לחשוף את כוונותיה. אולם הצהרותיו הלוחמניות של ארדואן בעניין הפלסטינים, ובמיוחד הדרך שבה הוצגה כאן השתלטות ישראל על המרמרה, העניקו למפלגה תמיכה ציבורית רחבה וגרמו לה לעזוב את הבלמים.

בחודשים האחרונים הניעה המפלגה קדימה את תהליך הרפורמות הממשלתיות וקידמה תהליכים של שינוי החוקה שכוללים שינויים במערכת המשפטית, הענקת סמכויות גדולות יותר לראש הממשלה, ואפילו מחשבה על משטר נשיאותי נוסח ארה"ב שארדואן לוטש אליו עיניים. הסוף יהיה אובדן החילונות ואובדן הדמוקרטיה.

אלמאז נותנת בי מבט זועם. מה שקרה לא קרה בזכותו, כמובן. יש לה גם דעה משלה על התהליך ההיסטורי שהביא להשתלטות הדתיים. זה לא פתאומי, היא אומרת. זה לא קרה מהיום להיום, וזה תוצר של מדיניות ממשלתית רבת שנים.

לצד הממשלות החילוניות היה תמיד זרם דתי גם בצמרת ומדי פעם הוא תפס עמדות מפתח ופרץ את הדרך לעליית הדת. כשמסתכלים על תולדות טורקיה, אפשר לראות את הזרם הזה לאורך כל התקופה. מראש הממשלה עדנאן מנדרס בסוף שנות ה-50, דרך הנשיא טורגוט אוזאל בשנות ה-80, ממשלתו קצרת הימים של אֶרבַּקאן בשנות ה-90, וכלה בארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח של ימינו. ארדואן וחבריו, היא אומרת, חכמים יותר מקודמיהם, רהוטים יותר בדיבור, נזהרים יותר לא למתוח את החבל עם ארה"ב ואירופה, אבל ממשיכים בדרך שהתוו קודמיהם.

אז מה, זה יהיה כמו איראן? אני שואל.

לא, היא משיבה, משחררת שוב את רעמת השיער, ומוזגת עוד יין. טורקיה לא יכולה להיות איראן אפילו אם תרצה. הדת כאן רכה יותר, גמישה יותר, מתירנית יותר עוד מהתקופה העות'מאנית. שונה ממה שמקובל בעולם הערבי והאיראני. אבל גם כך יהיה לי קשה. אני לא יודעת מה יהיה על ילדיי. אולי צריך לדאוג להם לאזרחות נוספת.

בשביל המולדת/ אוֹרְהַן וֶלי קֶניק

מה לא עשינו בשביל המולדת הזאת?

חלקנו מת.

חלקנו נשא נאומים.