"סבתא, זה מה-זה מגניב שיש לך דייט!"
הילי משכה אותי אחריה אל ארון הבגדים שלי, נברה ופשפשה בינות לחולצות המקופלות עד שצדה בעיניה חולצה אדומה עם מחשוף רחב וקראה בתרועת ניצחון: "יש!". סיפור
כבר התרגלתי להיות לבד.
"סבתא", הילי סרקה אותי מכף רגל ועד ראש, "יש לך אירוע או משהו?"
"סתם ארוחת ערב אצל שרה ויעקב".
"ככה מתלבשים אצלכם לארוחת ערב?" התפלאה הילי.
"האמת היא, ששרה הזמינה עוד מישהו", הסמקתי כמו מישהי שנתפסה בקלקלתה.
"את מי?" חקרה.
"איזה גבר שאני לא מכירה", אמרתי וניסיתי להתחמק ממבטה החודר.
"אה, אז יש לך דייט!" הילי נעצה בי את שתי עיניה היפות.
"בקלות הייתי מוותרת על כל העניין. פשוט לא נעים לי משרה שטרחה והכינה".
"די, סבתא! זה מה זה מגניב שיש לך דייט!" צהלה הילי שהביטה בי בריכוז, "ואם יש לך דייט.." אמרה וסרקה אותי מכף רגל ועד ראש, "את לא יכולה לצאת ככה. הבגדים האלה ממש לא מתאימים".
"למה? מה לא בסדר בבגדים האלה?" כל כך הרבה זמן עמלתי על המראה שלי, לא היה לי חשק להתחיל את הכל מחדש. "אני לא הולכת עכשיו להחליף כלום!"
"סבתא, תסמכי עלי!" קבעה בסמכותיות ומשכה אותי אחריה אל ארון הבגדים שלי, נברה ופשפשה בינות לחולצות המקופלות עד שצדה בעיניה חולצה אדומה עם מחשוף רחב וקראה בתרועת ניצחון: "יש!"
"בגילי עדיף להסתיר", אמרתי
"אני לא מתכוונת ללבוש את החולצה הזו. היא צעקנית מדי, והמחשוף העמוק לא טוב לצוואר שלי. בגילי עדיף להסתיר", אמרתי.
"את לא צריכה להסתיר כלום! את עדיין יפה! ומה את חושבת שמצפים שלאשה בגילך יהיה צוואר ברבור?" אמרה הילי בתבונה של בת עשרה מצויה,"אני בטוחה שגם לדייט שלך יש כל מיני דברים שיש לבני 60!"
הילי כמובן צודקת. לנו, בני ה-60 פלוס, "יש כל מיני דברים". קמטים, כתמים חומים על הידיים, ורידים ברגליים, שיער קלוש ודהוי...
חצי שעה אחר כך, מבושמת ולבושה בחולצה האדומה עם המחשוף העמוק, חגורה הדוקה במותניים, פזורת שיער, הייתי מוכנה לדייט. רק על הנעלים הנוחות לא הסכמתי לוותר. יש גבול לכל תעלול!
הילי סיכמה את המראה שלי במילה אחת: "קוּל!"
בשמונה ועשרים צלצלתי בדלת של שרה ויעקב והרבצתי כניסה, לפי הנחיותיה המלומדות של נכדתי.
עיניו של יעקב הביעו התפעלות, הוא קם לכבודי ולחץ את ידי בחמימות. גם שרה קיבלה אותי בחיבוק. "את נראית יופי!" לחשה לי באוזן,"וגם מריחה נהדר!"
לכסנתי מבט אל ה"דייט" שלי, שישב בכורסת העור והיה שקוע בשיחה עם זוג חברים נוסף ששרה הזמינה לארוחה. הוא התרומם והושיט לי את ידו ללחיצה. "נחום", אמר בפשטות והישיר אלי את עיניו החומות. פדחתו הבריקה, פניו היו עגולות, גבותיו היו חיוורות, וכשכיווץ אותן נראו כשתי גבעות של חול. ריסיו היו חיוורים, כשל מברשת שאזל ממנה הצבע.
"נילי", החזרתי באותה מטבע ובפנים חתומות. השתדלתי להיות מנומסת. אילו יכולתי הייתי קמה מיד
ועוזבת.
שרה רמזה לי שהיא רוצה לשוחח, ושתינו נכנסו למטבח. "נו?"
"בחייך שרה, את באמת חושבת שהוא מתאים לי?" הטחתי בה.
"כשתכירי אותו קצת, תביני כמה הוא מקסים!" השיבה לי בשקט.
"אולי, אבל הוא לא מוצא חן בעיניי", השבתי לה.
"מה את ילדה בת 16? תני לו צ'אנס!"
"למה? כי הוא לא יפה?" התפלאה, "מה את ילדה בת 16? תני לו צ'אנס! הרי לא החלפת איתו מילה!" התנפלה עלי. "הוא אדם מעניין, ובגילך את כבר צריכה לדעת לא להסתכל בקנקן, כי אחרת תשארי לבד!" הוסיפה להוכיח אותי.
בזמן הארוחה ישבתי בפנים חמוצות והתנחמתי בפשטידות ובסלטים המופלאים של שרה. קולות רמים ופרצי צחוק התעופפו מעלי, ובכל פעם תקעה שרה את מרפקיה בצלעותיי ולא הותירה לי ברירה אלא להרים מידי פעם את ראשי מעל הצלחת. נחום בדיוק סיפר איזו בדיחה, ויעקב הניח את המזלג עם נתח הפשטידה על הצלחת ופרץ בצחוק, שסחף אחריו את האחרים. "רגע, וזה מזכיר לי..." המשיך נחום לשלף בדיחות בשרשרת, ובסוף כל בדיחה חייך אליי והשתהה על פניי.
בסוף הארוחה, אחרי שהערפנו על שרה שבחים על הארוחה, ובעודי מתלבטת ביני לבין עצמי אם זה הזמן המתאים לקום ולעזוב, הוזמנו לסלון. "אף אחד לא בורח עכשיו!" לא הותירה שרה ברירה לאיש, "יש לי עוגת תפוחים נהדרת, בלי סוכר!"
יעקב הפעיל את הטייפ, וברקע התנגנו נעימות חסידיות ושירים נפוליטניים. המנגינות העבירו בי צמרמורת מענגת והחזירו אותי אחורה בזמן, לבית אבא. נחום, ששרה הושיבה בדיוק מולי, הפיק מרגליות, צחק במלא גרונו וחייך אלי בעיניים מצומצמות וללא גבות. שמחתי שלא עזבתי. אם נחום או בלי נחום, היה ערב חברתי נחמד, בהחלט עדיף על בהייה בטלוויזיה.
קצת לפני חצות, אחרי הטפיחות על השכם והתודות לבעלי הבית,התחלנו להתפזר. בשעה כזאת, אנשים בגילנו זקוקים לשינה. הצטופפנו שותקים עם עוד שכן במעלית הקטנה שנחרה והשמיעה קולות מוזרים כל הדרך עד שנעצרה בלובי הבניין. נחום ליווה אותי אל החניה, שם המתינה לי הטיוטה הכסופה. נשענתי עליה ופשפשתי בתיקי אחר המפתחות של הרכב.
"נילי", אמר פתאום, "חכי רגע, אל תסעי". במדרכה ממול, ליד פנס הרחוב מתחת לאקליפטוס עמד ספסל עץ מיותם. נחום הצביע עליו, "בואי, נשב שם ונדבר, הרי לא הספקנו להכיר כמעט".
הוא הביט בי בעיני כלב עצוב עד שלא יכולתי לסרב והלכתי איתו . נחום הוציא מכיסו ממחטת בד משובצת והניח אותה על הספסל שהיה לח מטל. הרוח הקרירה הניעה את ענפי האקליפטוס ואיוושת העלים נשמעה מעלינו. הצטנפתי על הספסל, חובקת בידיי את ברכיי.
התכסיתי בבגד שהיה מלא בריח של גבר זר
"קר לך?" שאל. הנהנתי. נחום פשט את הז'קט והניח אותו בעדינות על כתפיי. התכסיתי בבגד שהיה מלא בריח של גבר זר. "אז מה", ניסיתי להתעניין. "אתה גרוש? אלמן?"
"אני קורא לעצמי גרושלמן", שפתיו התעוותו במין חיוך מעוקם. "התגרשתי לפני 15 שנה, אבל הקשר בינינו נשמר. את יודעת, יש לנו שלשה ילדים משותפים, אז המשכנו להפגש, בחגים בארוחות". הוא נאנח. "לפני חמש שנים היא נפטרה בפתאומיות, ואני מרגיש כמו אלמן".
שתקנו קצת. "היה ערב נחמד", ניסיתי להחיות את השתיקה.
"כן." הוא שלח לעברי מבט מבויש, התפתל על הספסל וניסה להתקרב. אחר כך השפיל את עיניו כמו בוגו כלב הקוקרספנייל של הילי. קשה היה לי לחבר בין נחום הבדרן שהתגלה בבית של שרה לבין נחום העגמומי שלידי.
אני צריכה לזוז", אמרתי בהחלטיות ופשטתי את הז'קט שלו מעלי. "לא רגילה להיות ערה בשעות מאוחרות כאלה".
הוא לא ענה, רק קם אחרי וליווה אותי לרכב. "יש לך אימייל?" שאל בטרם נכנסתי לרכב. לכסנתי אליו מבט נוסף. אולי הוא באמת איש מקסים, ושרה צודקת ואני טועה, אם לא אתפשר אשאר לבד.
"בטח", רשמתי לו על פתק את המייל שלי.
הילי לא התאפקה ומוקדם בבוקר קפצה אלי. "נו סבתא", התעניינה, "איך היה?"
"היה בסדר", אמרתי.
"ממש ממש בסדר?"
"הילי, אני לא מבינה מה את אומרת".
"מה את לא מבינה? שתיתם קפה?"
"נו, בטח ששתינו. שרה אפתה עוגת תפוחים נפלאה למרות שלא היתה בה טיפת סוכר..."
"אז לא היה סקס!" הכריזה נכדתי בקול צלול.
"הילי!" אודם כיסה את צווארי. "רק אתמול הכרנו!"
"אז מה?" היא צחקה. "ואיך הוא נראה? הוא שווה?"
"שווה? הרי לא יעלה על דעתך שאשאל שאלה כזו!"
"לא כמה הוא שווה בכסף, סבתא!" הילי אחזה בבטנה והתגלגלה מצחוק, "הוא נחמד? מוצא חן בעינייך?"
"אני עוד לא יודעת, הילינקה, אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס".
הילי נעצה בי את עיניה היפות. "את רוצה שיהיה לך מישהו, סבתוש?"
הרהרתי קצת עד שעניתי לה. "בטח שאני רוצה, הבדידות לא עושה טוב לאף אחד".
הילי חיבקה אותי וליבי התרונן.
אחרי כמה פגישות עם נחום ניתקנו את הקשר. גם שרה נאלצה להודות, שלמרות כל המעלות שלו, זה פשוט לא "נדבק" בינינו. אני עדיין מחפשת אהבה. אז מה אם אני בת 60 ומשהו, לא מגיע לי לאהוב? בתוכי פנימה אני צעירה, בת בלי גיל, שלא סופרת את השנים ומאמינה שאי שם עוד ממתין לי "האחד".
לפנייה לכתב/ת 
