מי מפחד מחזרה בתשובה?
"במקום לראות בחזרה בתשובה אויב, צריך לזהות בה פוטנציאל להתחדשות רוחנית ולרנסנס תרבותי". בערוץ 2 שודר תחקיר נגד ארגוני החזרה בתשובה, הרב ד"ר דניאל נשיא מנסה להרגיע
החזרה בתשובה הפכה זה מכבר למילת קוד מפחידה הנשלפת בכל פעם שרוצים להלך אימים על הציבור. השימוש במילת הקוד הזו פוטר את הטוען מלנמק, להסביר, או להשמיע טיעון ענייני. די בכך שהשמעת את זעקת "החזרה בתשובה" וכבר השומעים נתקפים בחרדה קיומית עמוקה.
מה יש בה, בחזרה בתשובה, שהיא כה מאיימת?
בניגוד לתדמית הסטריאוטיפית החוזר בתשובה איננו 'זומבי' נטול אישיות שמוחו נשטף ללא תקנה והוא עוסק כל היום במלמול פרקי תהילים. נהפוך הוא, החזרה בתשובה היא תופעה רחבת היקף המקיפה אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה, השכלה אקדמית וידע נרחב. החוזר בתשובה מקבל החלטה מודעת לאמץ אורח חיים יהודי, להיות מוסרי וערכי תוך הפעלת משמעת עצמית גבוהה. זהו תהליך דינאמי המחייב שינוי התנהגותי ומצריך תעצומות נפש. את האדם שמחפש לעצמו חיים קלים תמצאו על שפת הים ובפאבים, לא בבתי מדרש ובהרצאות ליהדות.
האם ניתן להחזיר אדם בתשובה?
אני סבור שלא, וזאת מהטעם הפשוט שהיהדות מכירה בבחירה החופשית של האדם כיסוד מרכזי בבניין אישיותו. אף אחד לא יכול לבחור במקומו. האדם איננו מכונה שניתן לתכנת אותה באמצעות לחיצת כפתורים. הרצון לחזור בתשובה חייב לנבוע מתוך האדם פנימה. ניתן לעניין את האדם בעולם המושגים היהודי, לגרות את סקרנותו האינטלקטואלית, להצית בקרבו התעניינות, אבל ההחלטה מה לעשות עם המידע שקיבל ולאן לקחת אותו נותרת בסופו של דבר נחלתו האישית בלבד.
לאחר שנים רבות בהם משלה בכיפה הפרדיגמה החילונית-מערבית, ניכרים בה עתה סימני תשישות. משהו בחברה המתירנית חולה. מסתבר שבאדם קיימים צרכים נפשיים ורוחניים שהתרבות המערבית השדופה אינה מסוגלת לספק. יותר ויותר יהודים חשים מיאוס מהתרבות המלאכותית נטולת השורשים. ישנה כמיהה לרוח היהודית, אותה רוח שפרנסה אותנו לאורך כל שנות קיומנו.
את החזרה בתשובה בימינו קשה לתייג לקבוצה או לזרם מסוים. בכל מקום ניכרת התעוררות רוחנית. אפשר לראות את זה גם במוסיקה, בתרבות ובאומנות. פיוטי ריה"ל, פסוקי תהילים ושירי אמונה מככבים ברשימת הנגן של תחנות הרדיו. שחקנים וזמרים אינם מתביישים לספר קבל עם על התפילין שהם מניחים בכל יום או על שיעורי התורה שבהם הם משתתפים. החזרה בתשובה יצאה מהארון.
הפרופיל המצוי של החוזר בתשובה הוא של אדם בעל משפחה הממשיך בשגרת חייו ובעיסוקו הקודם תוך הקצאת זמן ללימוד תורה. הוא איננו נעלם מעבר להרי החושך ולא הולך לאיבוד. הוא נשאר בסביבה ושומר על קשר בריא עם קרוביו ומכריו.
דומה כי ההסבר האמיתי לפחד מפני החזרה בתשובה נעוץ בחוסר הביטחון האידיאולוגי שחשה החברה החילונית. הפלורליזם הרעיוני שלה אינו אלא ברירת מחדל הנובעת מהעדר משנה סדורה. אחרי מאה שנות ציונות ניתן לקבוע חד משמעית שאין די בזקיפות קומה פיסית. צריך גם חוט שדרה ערכי.
לו תשכיל החברה החילונית להתבונן בתופעת החזרה בתשובה ללא מורא היא תבין שדווקא תנועה זו אוצרת בקרבה את המרכיב החסר בזהות היהודית המודרנית. במקום לראות בחזרה בתשובה אויב שיש להוקיע ולגנות, צריך לזהות את הפוטנציאל להתחדשות רוחנית ולרנסנס תרבותי שגלום בה. גם מי שבוחר באורח חיים חילוני צריך להבין שהחזרה בתשובה מועילה לכולנו. היא מחזקת את הזהות היהודית הקולקטיבית ומעצימה את הקשר לארצנו. כל מי שההמשכיות היהודית יקרה ללבו צריך לתת ידו למגמת זו.
דווקא ארגון 'ערכים', בו אני מרצה והותקף אתמול בערוץ 2, יכול לשמש כאות ומופת לפעילות המגשרת בין היהודי למורשתו ולמולדתו. הארגון עוסק בטיפוח התודעה היהודית בקרב מאות אלפי יהודים מכל רחבי העולם, בסובלנות, בפתיחות ובמאור פנים.
הרב ד"ר דניאל נשיא הינו מרצה לפסיכולוגיה ויהדות בארגון "ערכים"
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: הרצל יוסף
מומלצים
