הם מפחדים
גילי זיוון תדון בפסטיבל "לא בשמיים" בניסיונות להשתקת המיניות בחברה הדתית, והיא טוענת: הדיון הקפדני בצניעות האישה מעצים אותה כאובייקט מיני ובקרוב ידיר אותה מכל תפקיד משמעוותי בקהילה
זיוון, שתשתתף בפסטיבל "לא בשמיים" (21-23 ביולי), פסטיבל לימוד יהדות ישראלית בכפר בלום, תרצה על תשוקה, אהבה וחירות ותבחן את מקומה של התשוקה המינית והניסיונות להשתיק את המיניות. תוך כדי שהיא מצביעה על התעסקות אובססיבית ברמת הצניעות הנשית, ומתריעה כי היא עלולה ליצור בחברה הדתית קהילות המדירות נשים מכל תפקיד משמעותי. דוגמא בולטת קיבלנו לפני קצת יותר מחודש כאן ב-ynet כשהרב אליקים לבנון פסק שתושבת אלון מורה לא יכולה להתמודד על מקום במזכירות והמליץ לה לנסות להשפיע דרך בעלה.
זיוון תעשה שימוש בשני סיפורים תלמודיים על מנת להמחיש את ההשלכות השליליות של התכחשות למיניות מצד אחד, ותתייחס לדיון הקפדני על צניעות האישה כדיון המעצים את האישה כאובייקט מיני.
האישה כאובייקט המיני
"אני משתמשת בסיפור שמופיע במסכת קידושין אודות רבי חייא בר אשי, שפרש מאשתו ומבקש להתגבר על היצר המיני, מאחר שהוא רואה בו משהו שלילי, בסופו של דבר הוא לא מצליח לעמוד בסייגים שהוא שם לעצמו והולך לפרוצה, שהיא למעשה אשתו שהתחפשה. לדעתי התלמוד העמיד את רבי חייא באופן פארודי מה שמעיד על כך שיש כאן ביקורתיות על מי שרוצה להגביר את הדרישות מעבר למה שההלכה דורשת. אני רואה בסיפור הזה ביקורת על הסגפנות. זה סיפור שמתכתב הרבה עם מה שקורה בעולם הציוני-דתי. אנחנו עדים לעודף הקפדה בנושא צניעות. עוד כיסוי ועוד שרוולים ועוד איסורים. מרוב שאתה עסוק בלכסות אתה לא מסוגל לראות באישה שום דבר חוץ מאובייקט מיני"העיסוק המוגבר באופי הלבוש הנשי הוא, לדעת זיוון, תוצאה של פחד.
"ברגע שאנחנו מפחדים אנחנו מתבצרים, יש פחד מהעולם המתירני. המקום הפתוח הזה מאיים ואז מתחילים להסתגר ולהגביה את החומות. הפער בין בית המדרש לעולם שבחוץ הוא מאוד גדול ,ותגובת נגד של הציבור הדתי ליחס החילוני לגוף האישה הוא בעצם אותו היחס, יחס שרואה בה חפץ. ברור שההבדל בין הציונות הדתית של פעם לזו של היום זה נושא הצניעות וההפרדה בין המינים שאין לה סוף. אין היום ציונות דתית אחת, אלא תנועות שונות שהמרחק ביניהן הולך וגדל. יש פה כמה פרשנויות של היהדות. האחת דוגלת בחיים בתוך בועה ומבקשת שהאישה תמצא את סיפוקה במימושה כאם ,והשניה מבקשת לראות נשים פעילות בעולם הדתי, נשים פעילות בבתי הדין הרבניים. שתי הפרשנויות האלה לגיטימיות, אבל אחת מהן לא נותנת, לדעתי, סיכוי לצמיחה ופריחה. הפיצול הזה הולך ומתחדד וזה קורה מכמה סיבות , הפחד הוא רק אחת מהן.
"סיבה נוספת להתחרדלות קשורה לתהליך הלאומי. האכזבות מהגאולה המתבוששת לבוא, פינוי או גירוש גוש קטיף, הסכמי אוסלו, כל אלו יצרו תהליך מודע או לא של אכזבה מהמדינה והתרחקות מהציונית והתקרבות לציבור החרדי וזה יצר שיח גם על צניעות והפרדות. וכל המחמיר הרי זה משובח. וכל הזמן עוסקים בזה כאילו העולם הדתי יקרוס אם יראו את המרפק או לא. אני לא מזלזלת מפחד מהעולם החילוני, אבל אני חושבת שמרוב שעוסקים באיסורים יוצרים פה נזק. יהדות זה לא רק צניעות".
כשזיוון אומרת "לא רק" היא בעצם מדברת על איזון שהולך ונעלם. במושגים תורנים היא מדברת על "שביל הזהב", דרך שבה אין הרבה מדבר אחד על חשבון השני, אלא קצת מכל דבר.
"מה שאותי מטריד שהנושא של צניעות הופך להיות שיח אובססיבי שרואה באישה רק יצור מיני", אומרת זיוון, "ומפה נובע גם שנשים פחות שותפות בהכרעות. לאט לאט מדירים אותן מהמקומות בהן אישה יותר מאובייקט. מלבד זאת מאוד קשה שרוב השיח, הפוסקים והכותבים שעוסקים בצניעות הם בכלל גברים, שזה בעיני לא צנוע. והתוצאה של כל זה היא חברה שלא לומדת לשלוט ביצרים שלה. חברה שאין בה אמון ביכולת של אדם לשמור על עצמו, כי עושים ממנו אדם שכל הזמן עלול להתפתות. אם ילדה בת 7 לא יכולה ללמוד עם בן היא גדלה בעולם שבו היא לא מכירה בנים. אם פעם היתה פה חברה מעורבת צנועה. היום אי אפשר לדבר על חברה מעורבת, אם כל דבר הוא פיתוי מיני אי אפשר לקיים חברה מעורבת. בחברה הכללית גברים מתייעצים עם רופאות, עורכות דין, אבל בחברה נפרדת זה בלתי אפשרי. אני הייתי רוצה לשמר את הקול שפחות בא לידי ביטוי בתקשורת כי הוא פחות קיצוני, אבל אני מאמינה שהוא הרוב הדומם של הציונות הדתית. השתיקה שלהם נובעת מחוסר ביטחון, כי יש נטיה לראות בקיצוניות כאילו שזה מקום יותר דתי".
בסיום הסיפור התלמודי רבי חייא מכניס את עצמו לתנור החם בשל אכזבתו העצומה מכך שנכשל ונכנע ליצר המיני. בסיפור שלנו לדעת זיוון עדין יכול להיות סוף אופטימי יותר.
"אני חושבת שהפתרון הוא איזון", מסבירה זיוון, "אי אפשר לשנות את המציאות ואי אפשר להגיד לאנשים אל תהיו מאויימים, אבל חסרה לנו מידתיות. ברגע שנפנה חלק מהאנרגיות המושקעות בשיח האובססבי על צניעות במקום אחר, השיח הזה יקבל את המקום הראוי לו. לצד זה צריך לחנך אנשים שגברים ונשים יכולים להתנהל ביחד, ואנשים יודעים לשים לעצמם גבולות. אנשים הם לא רק יצורים מיניים. כשמבקשים מאישה להתכסות אומרים בכך על הגבר שהוא יצור בלי שליטה. האתגר שלנו היום שתהיה לנו חברה מעורבת וצנועה. אחרת אנחנו נמשיך ונפסיד חלק מאוד בריא וחיוני מהאינטרקציה החברתית ונאבד את היכולת פשוט להנות מאנשים".
ד"ר גילי זיוון היא מנהלת שותפה במרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, חברת קיבוץ סעד
לפנייה לכתב/ת 
