למה לגור חצי קילומטר מגבול לבנון?

לפני שלוש שנים עברנו משפחתי ואני לגור בפריפריה הצפונית של מדינת ישראל: המרנו 3 קילומטר בקו אווירי מאיקאה, ל-500 מטר בקו אווירי מהגבול הלבנוני. המרנו את רעש רכבות המשא הליליות ברעש הטנקים. המרנו את רעש המוזיקה הבוקע מרמקולים של כבוד, בצלילי קריאת המואזין הלבנוני. המרנו את יללת הסירנות ביללת התנים והשועלים. המרנו צפיפות ורעש במרחבים ושקט.

לאחר שעברנו לכאן, חברים וקולגות ודאי שיערו שהפכתי ל"רוחניק". אחרי הכל, מה כבר יש בצפון חוץ מצימרים ודורון שפר אחד? מה גם שלא מעט מתושבי המרכז שהכרתי, מצטיידים ב-GPS ודרכון כשהם שמים פעמיהם צפונה. חלקם אף מכירים את השדרה החמישית במנהטן טוב בהרבה משדרות העצמאות בחיפה.

כאשר מתקרבים לאזור פתאום מתחיל להישמע רעש מוזר מכיוון גלגלי הרכב. מי שזו לו פעם ראשונה באזור, בטוח שיש לו פנצ'ר. אבל הסיבה האמיתית לרעש היא שהכביש מקורצף - ולא בגלל שעתידים לשפץ אותו, אלא כיוון שבמלחמת לבנון השנייה נסעו טנקים על כבישי האזור, וכנראה שאין טעם להשקיע בתיקון, כשמחכים למלחמה הבאה.

כ-200 מטר מחלקת הדובדבנים, ניצב לו דגל חיזבאללה, ועל הגבעות בצד הלבנוני הולכים ונבנים עוד ועוד מוצבים. יום אחד בשעת בין ערביים פסטורלית, נשמע לפתע מטח יריות. מייד פעלתי כפי שלמדתי בצבא: נשכבתי מאחורי מחסות, חיפשתי את מקורות הירי והתכוננתי להשיב אש. אך זו הייתה סתם אזעקת שווא: בסך הכל חיילים במטווח במוצב הסמוך.

 ולמרות שהעניין הביטחוני מעורר חששות ומצטלם טוב בטלוויזיה, לרוב מוטרדים תושבי הפריפריה מבעיות אחרות.

חוץ מהמחסור ברשתות בתי קפה נורמאליות (ייתכן שהדבר נובע מחוסר רצון להעסיק ערבים, שכידוע רבים מהם גרים בפריפריה הצפונית?) ואי-קליטה של תחנות רדיו ארציות (אנחנו גרים באותה מדינה, זוכרים?) הבעיה העיקרית נותרה ועודנה - תעסוקה.

תושב המרכז שעובר לפריפריה - כדאי שיתכונן לירידה משמעותית בתנאי השכר ולמיעוט באפשרויות תעסוקה. יתכן גם שידרשו ממנו לעבוד יותר, כיוון שהביקוש עולה על ההיצע.

וכשיש היצע נמוך של מקומות עבודה, אם לא תצליח להתקבל - פשוט ייגמרו לך האפשרויות, ותיאלץ להמתין זמן רב או לנסוע מרחק רב ביותר. למשל, יש מי שעבר לכפר ורדים ונוסע כל יום לעבוד במרכז - עניין של שעתיים נסיעה לכל כיוון לפחות.

יתכן שהפריפריה בישראל רחוקה תרבותית, אך פיזית המרחקים קצרים ביותר. במקום לשפוך מענקים על מפעלים כושלים באזורי הספר, אולי צריכה המדינה להשקיע בתשתית תחבורתית של רכבות מהירות?

רכבת השינקנסן ביפן נוסעת במהירות ממוצעת של כ-260 קמ"ש. לו הייתה יוצאת מקריית שמונה רכבת כזאת, היא יכולה היתה להגיע לתל-אביב תוך פחות משעה. תושב המרכז שרוצה לעבור לצפון או לדרום, יוכל להרגיש שיש לו ביטחון תעסוקתי גם לאחר המעבר. עם הזמן תיווצר בפריפריה מסה מספיקה של כוח אדם שתאפשר להקים עסקים בסביבה.

לאחר שנקבל תשובה מתשובה אודות כמות הגז שמצא מול חופי ישראל, אולי כדאי שהפוליטיקאים שלנו יתנו גז ויקימו סוף סוף תשתית תחבורתית ראויה לפריפריה.

מתן אלפא, חבר קיבוץ ברעם