קולות משר השירה של ארה"ב

אמצעי מחיה

כָּל הַבֹּקֶר בְּכֵלִים יְבֵשִׁים

הַשָּׂדֶה חוֹזֵר עַל קוֹלוֹ שֶׁל

גֶּשֶׁם

מִן הַזִּכָּרוֹן

וּבַכֹּתֶל

הַמֵּתִים מַגְדִּילִים אֶת דִּבְשָׁם הֶעָלוּם

אוֹגוּסְט

הַעֲדָרִים מַתְחִילִים לְהִוָּצֵר

אֲנִי אֶקַּח אֶת רִיק יָדַי

אֶת מַה שֶּׁאֵין לְךָ תִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם

אתמול

יְדִידִי אָמַר שֶׁלֹּא הֲיִיתִי בֶּן טוֹב

אַתָּה מֵבִין

אֲנִי אוֹמֵר כֵּן אֲנִי מֵבִין

הוּא אָמַר שֶׁלֹּא הָלַכְתִּי

לרְאוֹת אֶת הוֹרַי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ

וַאֲנִי אוֹמֵר כֵּן אֲנִי יוֹדֵעַ

ליום השנה למותי

כָּל שָׁנָה בְּלִי לָדַעַת זֹאת עָבַרְתִּי אֶת הַיּוֹם

שֶׁבּוֹ תְּנוֹפֵפְנָה אֵלַי הַמְדוּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת

וְהַדְּמָמָה תֵּצֵא לַדֶּרֶךְ

נוֹסַעַת שֶׁאֵינָהּ מִתְיַגַּעַת

כְּקֶרֶן אוֹר שֶׁל כּוֹכָב חֲשׂוּךְ-אוֹר

אֶמְצָא עַצְמִי בַּחַיִּים כִּבְתוֹךְ בֶּגֶד זָר

מֻפְתָּע לְנֹכַח הֶעָפָר

וְאַהֲבַת אִשָּה אַחַת

וְחֹסֶר הַבּוּשָׁה שֶׁל אֲנָשִׁים

כְּמוֹ הַיּוֹם בְּכָתְבִי לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יְמֵי גֶּשֶׁם

שׁוֹמֵעַ אֶת הַסִּבְּכִי שָׁר וְאֶת הַנְּפִילָה חֲדֵלָה

וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְלֹא אֵדַע לְמָה

החיות

כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ מֵאֲחוֹרֵי חַלוֹנוֹת

כְּשֶׁצְּלָבִים סוּמִים גּוֹרְפִים אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת

אַחַר בַּעֲלֵי-חַיִּים שֶׁלֹּא רָאִיתִי מֵעוֹדִי

הַאִם מִי מֵהֶם יָשׁוּב הַאִם אֶחָד וְיָחִיד

העורב של נוח

מַדּוּעַ צָרִיךְ הֲיִיתִי לַחֲזֹר?

יְדִיעָתִי לֹא הָיְתָה חוֹפֶפֶת אֶת יְדִיעָתָם.

מָצָאתִי אֶת מִדְבַּר הַלֹּא-יָדוּעַ חַף מִמַּגַּע,

גָּדוֹל דֵּי הַצֹּרֶךְ לְרַגְלַי. זֶה בֵּיתִי.

תָּמִיד יִהְיֶה מֵעַל וּמֵעֵבֶר לָהֶם. הֶעָתִיד

מְבַקֵּעַ אֶת הַהֹוֶה בְּהֵד קוֹלִי.

צָרוּד מֲחֲמַת קִיּוּמָן, מֵעוֹדִי לֹא הִבְטַחְתִּי הַבְטָחוֹת.

לשנה היוצאת

אָז אַתְּ עוֹזֶבֶת הַכֹּּל

כְּפִי שֶׁהָיָה

לוֹקַחַת רַק אֶת יוֹמֵךְ אִתָּךְ

אֵינֵךְ מַכִּירָה אוֹתָנוּּאוֹ שׁוֹמַעַת אוֹתָנוּ

כִּמְעַט שֶׁאֵינֵךְ זוֹכֶרֶת אוֹתָנוּ

הֵיכָן אַתְּ

לידיד במסעותיו

קְרִיאָתוֹ הַצּוֹרְמָנִית שֶׁל פַּסְיוֹן

מְהַדְהֶדֶת לְאֹרֶךְ הָעֵמֶק

מִבַּעַד לַגֶּשֶׁם הַעַרְפִּלִּי

חָדָשִׁים לְאַחַר שֶׁעָזַבְתָּ

אַף כִּי בַּקּוֹל לֹא הֲיִיתָ מַבְחִין

אֶלָּא בַּחֲלוֹמוֹתֶיךָ

הֵיכָן אַתָּה

הֵיכָן לַחֲשֹׁב עֲלֶיךָ

כֵּיצַד לִשְׁלֹחַ אֵלֶיךָ מַשֶּׁהוּ

אִם אַתָּה זָקוּק לוֹ וְאִם לֹא

אַךְ אֲנִי מוֹסִיף לִשְׁמֹעַ אֶת צַעֲדֶיךָ

כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת

בְּחֶדֶר אַחֵר

שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל הָר

בְּסִין לִפְנֵי

יוֹתֵר מֵאֶלֶף שָׁנִים

עַל יְדִי מִישֶׁהוּ שֶׁהִתְבּוֹנֵן

בְּמִילִין שֶׁל עַנְנֵי לֹבֶן

לְאַחַר צֵאתוֹ שֶׁל יָדִיד

שֶׁלֹּא נֶחְתְּמוּ וְלֹא נִשְׁלְחוּ מֵעוֹלָם

כְּכָל שֶׁיְּדִיעָתֵנוּ מַגַּעַת

תרגם מאנגלית: משה דור

דור מוסיף: וו. ס. מרווין, שבימים אלה נתמנה ל"שר השירה של ארצות הברית" - הכבוד הגדול ביותר שמשורר אמריקאי עשוי לזכות בו - קיבל, למעשה, את כל הפרסים הנכבדים שפייטן יכול להתעטר בהם בארץ מולדתו, לרבות שני פרסי

פוליצר לשירה (החשוב בפרסי הספרות בארה"ב) והוא נמנה עם גדולי המשוררים האמריקאיים בני זמננו.

מרווין נולד ב-1927 בניו יורק לאב שהיה כהן דת פרוטסטנטי, וראשית כתיבתו היו שירי-קודש שחיבר בשביל אביו. שנים לאחר שגמר את חוק לימודיו באוניברסיטת פרינסטון עשה בצרפת ובבריטניה והשתלם בצרפתית, ספרדית ולטינית. לימים השתקע באיי הוואי, ושם הכשירו הוא ואשתו חלקת קרקע הררית, נטעו בה זן מסויים של תמר שעמד על סף כלייה ועשו אותה לגן פורח.

וכך אמרה עליו המשוררת פטרישיה גריי: "אף כי שיריו של מרווין עוסקים בדברי יומיום הפשוטים, יש להם אופי זָן ומפרנס שבזכותו קוראיו כמהים לעוד ועוד מפרי עטו. כמו ויליאם וורדסוורת הוא מגלה עניין נלהב בעולם הטבעי".