הצרה המרכזית של הפריפריה: אבטלה
ההבדל הגדול ביותר בין המרכז לפריפריה הוא לא ההשכלה וההכנסה אלא שיעור האבטלה: 13.4% באופקים, 14.4% בדימונה, 10.9% בקרית גת ו-37.3 ברהט, לעומת 2.2% בקריית אונו ובכפר סבא. מה הפלא שבדרום חוששים לקחת משכנתא?
מצחיק קצת לדבר על "פריפריה" במדינה קטנטנה כמו ישראל, אבל זה המצב: המציאות הכלכלית בשטח שמקרית גת דרומה ומהקריות מזרחה וצפונה שונה מזו שבמרכז - שוני של שמיים וארץ. היא שונה גם בכמות הכסף שהתושבים מרוויחים, וגם בכמות ההוצאות שלהם - ושני הדברים קשורים זה בזה.
מחקר של השמאי הממשלתי הראשי שהתפרסם השבוע חשף כי מחירי הדירות מושפעים, יותר מכל דבר אחר, מההכנסה וההשכלה של תושבי האזור שבו נמצאת הדירה. מחירי הדירות, יודע כל מי שמכיר את הנדל"ן הישראלי אפילו טיפה, גבוהים במרכז - בין ירושלים, אשדוד והשרון - לאין ערוך מאשר בדרום ובצפון.
מסקרי הדירות של השמאי עולה כי דירה ממוצעת ברמת-גן, ראשון לציון, חולון או פתח תקווה יקרה בכ-25% מדירה דומה בחיפה ובכ-100% מדירה דומה בבאר שבע. הסקרים מראים כי דירה בירושלים יקרה עוד יותר. דירה בתל-אביב עולה, לפי נתוני השמאי, כמעט פי ארבע מדירה בנגב. דירת ארבעה חדרים ברמת השרון עולה פי חמש מדירה בקריית שמונה, ונחלה במושב אודים עולה פי 9 מנחלה במושב בחבל לכיש.
הבדל של 3,000 שקלים במשכורת
האם יש הבדל דומה ברמת ההשכלה והתעסוקה באזורים השונים? מנתוני הביטוח הלאומי, שנאספו בשנת 2007, עולה כי 60% מהאוכלוסייה שבשוק העבודה (עובדים ומחפשי עבודה) במחוז המרכז (גוש דן והשרון) הם בעלי השכלה של יותר מ-12 שנות לימוד, כלומר, למדו באוניברסיטה או במכללה. זאת, לעומת 43% מתושבי מחוז הצפון (מהקריות צפונה ומזרחה, לא כולל חיפה) ו-43% מתושבי מחוז הדרום (מאשדוד דרומה, לא כולל ירושלים).
ההשכלה משפיעה ישירות על תחום העיסוק: 16% מהעובדים במרכז עוסקים במקצועות הדורשים השכלה אקדמית, לעומת 11% בצפון ו-10% בדרום. 8% מהעובדים במרכז הם מנהלים, לעומת 5.5% בצפון ו-4.5%, מאחר ומחלקות המינהלה של מרבית הגופים והחברות בישראל נמצאים במרכז. ובשורה התחתונה: השכר הממוצע לשכיר במרכז עמד ב-2007 על 9,201 שקל לחודש, לעומת 6,846 שקל לחודש בצפון ו- 7,117 בדרום.
הפער העיקרי הוא בין גברים: השכר הממוצע של גברים במרכז עמד באותה שנה על 11,412 שקלים לחודש, לעומת 7,805 בצפון ו-8,674 בדרום. זאת, בגלל תחומי העיסוק העיקריים של הנשים - הוראה וחינוך - שכידוע זוכות לשכר עלוב בכל מקום, וכן פקידות. 19% מהנשים במרכז עוסקות בפקידות, לעומת 11% בצפון ו-14% בדרום, ורובן ממילא משתכרות מעט.
לפי הנתונים הללו, נדמה כי האוכלוסייה בדרום עשירה יותר מאשר בצפון. אבל בפועל, האוכלוסייה היהודית בצפון משתכרת גבוה יותר מבדרום וכמעט כמו במרכז. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2006 עמד השכר הממוצע בכרמיאל על 5,701 שקלים ברוטו לחודש, ואילו בפתח תקווה הוא עמד באותה תקופה, לפי הלמ"ס, על 6,265 שקלים לחודש - הבדל של כ-500 שקל בלבד.
השכר הממוצע במועצה המקומית קציר-חריש שבוואדי ערה עמד על 6,417 שקלים בחודש, די קרוב לזה שבכפר יונה שבשרון - 6,685 שקלים. בצפון הארץ יש מפעלי תעשייה רבים, שמעסיקים בתנאים לא רעים, ולא מעט היי-טק. וגם במרכז יש חברות רבות במגזר השירותים, שמשלמות שכר עלוב.
ערבים מרוויחים פחות
ההסבר לפערים בין המרכז והצפון הוא עניין אתני. 53% מתושבי מחוז הצפון הם ערבים, לעומת 12% בלבד מתושבי המרכז. וערבים משתכרים רע גם בכל מקום: השכר הממוצע בכפר הערבי מעיליה שבגליל עמד על 5,549 שקלים, לעומת 4,016 בכפר קאסם שבמרכז.
בדרום התמונה שונה מעט. הערבים (בעיקר הבדואים) מהווים 23% מאוכלוסיית הדרום. מנתוני הלמ"ס עולה כי השכר הממוצע בדרום הוא נמוך יותר מאשר במרכז, גם בקרב ערבים וגם בקרב יהודים. אבל ההבדל הגדול ביותר בין המרכז לפריפריה כולה נוגע לשאלה, כמה אנשים בכלל עובדים. שיעור האבטלה בפריפריה עולה לעין ערוך על שיעור האבטלה במרכז.
שיעור האבטלה בדימונה עמד במאי השנה על 14.4%; שיעור האבטלה בערד היה 10.1%; באופקים 13.4%; בעפולה 8.8%; בנתיבות 9.8%; במעלות 9.4%; בנהריה 9%; בנצרת עלית 8.1%; בצפת 10.1%; בקרית גת 10.9%, בטבריה 9.5%; ובכרמיאל ובמגדל העמק 7.4%. אבטלה קיימת גם בערים הגדולות של הדרום והצפון: 8% באשדוד, 8.4% באשקלון, 9% בבאר שבע, 5.6% בחדרה, 6.5% בחיפה ובקריית ביאליק ו-8.2% בקריית אתא. מה הפלא שתושבי הדרום והצפון חוששים לקחת משכנתא, ושתושבי המרכז אינם רוצים לעבור לגור בו?
שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר נרשמו במגזר הערבי - שממילא מרוכז ברובו בפריפריה: בטייבה נרשמו 24% אבטלה; בנצרת - 13.7%; בסחנין 27.2%; בעראבה 24.5%; בשפרעם 20.2%; באום אל פחם 30.3% וברהט - 37.6%, כמו בגרועות שבמדינות העולם השלישי.
תל אביב, עיר ללא אבטלה
המצב במרכז שונה לחלוטין. השכר הממוצע בירושלים הענייה נמוך מאשר בכרמיאל, אבל שיעור האבטלה בירושלים עמד בחודש מאי על 3.7%; במודיעין - 2.3%; בגבעתיים - 2.5%; בהוד השרון - 3.2%; ביהוד - 3%; בכפר סבא - 2.2%; במבשרת ציון - 3.4%; בנס ציונה - 3.2%; בפתח תקווה - 3.8% בקריית אונו - 2.2%, בראש העין - 3.5%, בראשל"צ - 3.4%, ברחובות - 4.1%, ברמת גן - 2.7%, ברמת השרון - 1.8%, בנתניה - 4.5%, בתל אביב - 3.4%, בעיר החרדית אלעד - 3.4%, בבני ברק - 4.9% ובמודיעין עלית - 3.2%.
למעשה, עולה מהנתונים כי במרכז כלל אין אבטלה. 3% אבטלה מכונה "אבטלה חיכוכית" ונחשבת לתהליך טבעי הנוצר משינויים בקריירה של העובדים, פיטורים והתפטרויות מסיבות אישיות ושינויים ארגוניים, ולא ממחסור במקומות עבודה. אבטלה בישראל היא המרחק ממגדלי עזריאלי.
שיעורי האבטלה הגבוהים בפריפריה, יותר מהבדלי השכר, הם הגורם העיקרי להבדלים בין רמת החיים במרכז ובפריפריה. מנתוני הלמ"ס עולה כי ל-71% מתושבי תל אביב, 67% מתושבי רמת גן, 74% מתושבי ראשון לציון, 72% מתושבי חולון ו-52% מתושבי אשדוד היה ב-2008 מכשיר DVD, לעומת 28% מתושבי חיפה ו-24% מתושבי באר שבע.
ל-63% מתושבי רמת גן, 75% מתושבי ראשון לציון, 70% מתושבי חולון ו-65% מתושבי פתח תקווה הייתה מכונית, לעומת 53% בלבד מתושבי באר שבע. משפחה ממוצעת בתל אביב, ראשל"צ או חולון מוציאה הרבה יותר גם על תחבורה, תקשורת ואף חינוך ובריאות. רמת הצריכה בבני ברק ובירושלים נמוכה עוד יותר מאשר בפריפריה, אבל היא נובעת בעיקר מהמאפיינים הייחודיים של המגזר החרדי: משפחות ענקיות ואי-עבודה מרצון של גברים רבים.
| עיר | שיעור זכאים לבגרות (בתחילת 2008) | שכר ממוצע (בשקלים, בסוף 2008) | מחיר דירה ממוצעת (בשקלים, בספטמבר 2009) | אחוז בעלות על מכוניות (בתחילת2008) | אחוז בעלות על מחשב (בתחילת 2008) | אחוז בעלות על DVD (בתחילת 2008) | שיעור המובטלים בתחילת2008 | שיעור האנשים שלא עבדו או חיפשו עבודה ב-2007 |
| ירושלים | 33% | 5,600 | 1.2 מיליון | 46% | 63% | 28% | 6.1% | 54% |
| תל אביב | 65% | 7,780 | 1.9 מיליון | 59% | 71% | 49% | 4% | 34% |
| רמת גן | 68% | 7,440 | 1.1 מיליון | 63% | 67% | 41% | 4% | 37% |
| ראשון לציון | 59% | 6,930 | 1.1 מיליון | 75% | 74% | 64% | 5% | 36% |
| חולון | 58% | 5,820 | 1.1 מיליון | 70% | 72% | 60% | 4.7% | 40% |
| פתח תקווה | 55% | 6,265 | 1.1 מיליון | 65% | 63% | 55% | 4.6% | 37% |
| נתניה | 55% | 5,380 | מיליון | 50% | 56% | 30% | 7.2% | 32% |
| אשדוד | 56% | 4,830 | 950 אלף | 49% | 63% | 52% | 5% | 45% |
| חיפה | 64% | 6,470 | 850 אלף | 56% | 60% | 28% | 8% | 46% |
| בת ים | 51% | 4,790 | 600 אלף | 44% | 56% | 34% | 6% | 44% |
| באר שבע | 56% | 5,300 | 550 אלף | 53% | 52% | 24% | 7.1% | 48% |
| בני ברק | - | 4,375 | 750 אלף | 24% | 42% | 2.5% | 6.4% | 60% |
הפער ברמת החיים מתבטא אפילו במחירי המזון: במינימרקט במעלות תרשיחא, לדוגמא, ניתן למצוא חבילה של 30ביצים ב-21 שקלים, לעומת כ-30 שקלים במינימרקט דומה בתל-אביב. קילו עגבניות עולה אצל ירקן במעלות 3.5 שקלים, מחיר שקשה למצוא בשוק הכרמל.
מחיר הגלובליזציה
הצפון והדרום לא היו תמיד אזור מוכה אבטלה. האבטלה נוצרה בתהליך היסטורי, שהחל בשנות ה-80' ונמשך עד היום, שבו משרות הייצור בורחות לחו"ל, והמישרות הניהוליות נודדות מהצפון והדרום אל המרכז.
התהליך הזה משנה את פניה של המדינה. בדיקה מקיפה שערכנו על מצב הערים בישראל גילתה כי חיפה, שבעבר הייתה המרכז התעשייתי המוביל במזרח התיכון, ועיר מבוססת ותוססת, מוזנחת ומידרדרת, ואילו שכנותיה של תל-אביב - ראשל"צ, פתח תקווה, חולון, אשדוד ונתניה - צומחות.
האם זהו תהליך בלתי נמנע? התעשייה המסורתית והחקלאות עוזבות גם את אירופה וארצות הברית, וגם שם הג'ובים הטובים צצים בערים הגדולות - ויישובים הקטנות והנידחות מתרוקנים.
"עצם העובדה שיש הבדלים בין מרכז לפריפריה היא כנראה בלתי נמנעת", אומר הכלכלן אריה ארנון, ששימש בעבר כראש החוג לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, "האוכלוסייה בכל העולם מצטופפת במטרופולינים, ובכל מקום יש פער כלשהו בין המטרופולין לאזורים שמסביבו. בישראל יש מטרופולין אחד, תל-אביב, ולא נראה לי שיש כאן מקום לעוד אחד".
"לא ברור למה מקום מסויים הופך להיות 'מרכז'", אומר ארנון, "הכלכלן פול קרוגמן סבור שזה קורה בלי סיבה מיוחדת: שאנשים נדבקים פתאום למקום מסויים, והוא מקבל יתרון לגודל, וכולם רוצים לגור שם. החברות החזקות עוברות לשם, ואנשים רוצים לגור שם בשביל למצוא עבודה, הצעירים עוברים ומושכים אחריהם צעירים נוספים, קמים שם מקומות בילוי ונוצרות אופנות, ונוצרת הרגשה כללית ש'שם קורים דברים'. כשהביקוש למגורים עולה, גם הדירות מתייקרות. כך נוצר מטרופולין. אלה דברים שאי אפשר לתכנן. אי אפשר להקים מטרופולין נוסף בצורה יזומה.
"זה גם לא הפתרון. לא יכולה להיות מדינה שבה כולם שווים ולא הייתי רוצה לחיות במדינה שבה כולם אותו דבר ושכולם חיים במרכז. אני, באופן אישי, מעדיף להמשיך לגור בירושלים, הבעיה היא גודל הפער. הפערים כאן עצומים. בזה צריך לטפל".
לפנייה לכתב/ת 
