כשהחיים והגמרא נפגשים
מה קורה כשסוגיות תלמודיות פוגשות את היום-יום? בקורס חדש יגלו הלומדים שהמציאות עשויה להאיר את סוגיות הגמרא
דבר לא נעצר כשנחתם התלמוד. גם היום, סוגיה מהגמרא יכולה להתרחש במציאות, אבל לא פחות מכך - מה שקורה במציאות יכול להשפיע על הגמרא. השור שנגח, המים שנשפכו ברשות הרבים והזיקו, גובה משכורתו של שופט, תלמוד תורה לעומת עולם המעשה - את הכל אנחנו שואלים גם היום. כן, גם במאה ה-21 אנו עסוקים במה שהטריד את רבי טרפון או רבי עקיבא, ובהיברו יוניון קולג' בירושלים החליטו להשתמש ברלוונטיות הזו ככלי פרשני, שיאיר באור חדש את הגמרא.
בקורס "בבליותרפיה יהודית" שפיתחה רוחמה וייס, מרצה לתלמוד ובעלת טור שבועי ב-ynet יהדות, היא משלבת בין התבוננות בתהליכים אישיים לבין למדנות יהודית, ומציעה לאנשי מקצוע ומנחי קבוצות לימוד להכיר את התלמוד ממקום אחר לגמרי.
"המטרה שלנו היא לקשור בין הסוגיה בתלמוד לחיים, ולגלות שמה שקורה לאדם יכול להיות כלי להבין סוגיה בגמרא", מסבירה וייס. "אנחנו לא מתיימרים להכשיר מטפלים, מגיעים אלינו אנשים שכבר יש להם רקע מקצועי, אנחנו רוצים לתת להם כלים טובים יותר להבנת תהליכים של לימוד".
"הטקסט זקוק ללומד"
מלבד וייס, לקורס ישנם שני מנחים נוספים: יונה ארזי, מהישיבה החילונית "בינה", שעוסקת בלימוד התלמודי, והפסיכולוג אבנר הכהן. במהלך כל הקורס נלמדת סוגיה אחת בלבד, שנבחרת בקפידה כדי לאפשר לצד הלימוד גם חוויה רגשית.
"צריך שזו תהיה סוגיה ידידותית", אומרת וייס, "זה לא פשוט כי התלמוד הוא לא מאוד מכניס אורחים, ויש בו לא מעט סוגיות לא נגישות. מעבר לכך, צריך גם שיהיה מינון נכון של כניסה לחוויה אינטימית, אך לא פולשנית. בשנת הלימודים הקרובה נעסוק בסוגיה על שותפים שרוצים לבנות מחיצה ביניהם. לכאורה זה פרק שעוסק בקבלנות, המדבר על עובי של אבנים וחומה, אבל ברור לכל מי שקורא בסוגיה יותר מפעמיים, שהצד הטכני וההלכתי הוא קטן מאוד, והמשנה הזו למעשה מזמינה לקריאה על מערכות יחסים.
"ככל שמעמיקים בלימוד, גם החוויה הלמדנית וגם החוויה האישית נהיות עמוקות יותר. אנחנו רוצים שבסופו של דבר גם הלומד וגם הטקסט יצאו נשכרים, ולכן אנחנו לא כמו השיטות הטיפוליות האחרות שמדגישות את התרפיה ולכן מתירות לחתוך את הטקסט באמצע. שיטות אלה אומרות למעשה שלא נורא מה קורה פה לטקסט, כי אתה כל כך אומלל שאנו מוכנים לפגוע בטקסט ולחתוך אותו. כאן, מאחר שזו ספרות קודש, אנו מאמינים שאם הספרות הקדושה תיפגע, או יותר מכך - לא תצא נשכרת, עשינו משהו לא נכון".
הרווח העתידי של הלומד הוא ברור. אבל מה מרוויח הטקסט המשתתף בקורס?
"הטקסט זקוק לנו, לא פחות ממה שאנו זקוקים לו, ולכן יש פה מסע הדדי של גמילות חסדים. חלק מהחוויה שנותנת כוח ללומדים זו האחריות התרבותית. אנו משתמשים במילים בנות אלפיים שנה, בספרים שעל אף היותם עתיקים הם מעולם לא העלו אבק, זה ספר חי ומסתעף שכל אחד יכול למצוא בו שביל שבו הוא דורך בפעם הראשונה. התהליך הזה הופך את החיים לחוויה פרשנית, וכשהחוויה האישית והטקסט נפגשים - זו חוויה מאוד חזקה.
"בתלמוד אומרים שמי שחש בראשו או בלבו - שיעסוק בתורה. אפשר להגיד שזו קלישאה או מניפולציה כדי לשכנע אנשים להישאר בבית המדרש, אבל אנחנו בודקים מה קורה כשאתה מביא את הכאב שלך לבית המדרש ובוחן כיצד זה משנה את הלימוד שלך. ברור לנו שבעולם של טרום פסיכולוגיה אנשים הביאו הכל לבית המדרש. אנחנו לא אומרים, חלילה 'לא' לעולם הפסיכולוגיה, להפך אנחנו נעזרים בו, אבל מכירים בכך שלסיפורים האלה נוקזו סיפורים אישיים שהיה בהם כאב, שמחה וצער ולכן גם לנו מותר להביא עוד רובד לסיפור".
ללמוד תורה וללמוד על החיים
כשוייס מדברת על עוד רובד, היא בעצם מדברת על רגש, אבל לאו דווקא כתחושה גרידא - אלא ככלי פרשני. "אנחנו מעודדים את הלומדים להרחיב את כלי הלימוד שלהם", היא מסבירה. אנשים שיוצאים מהקורס הזה יכולים להציע ללומדים שהם עצמם ינחו בעתיד לתרגם את העולם הרגשי שלהם לחוויה פרשנית. לנהל סוג של קשר יותר אינטימי עם הטקסטים של התרבות שלנו. אני לא רוצה להגיד משהו מנופח, אבל לדעתי אנשים באים ללמוד תורה כדי להתעסק בשאלות של משמעות.
"בעולם המערבי לא מקובל לדבר על דברים כאלה, אבל בשורה התחתונה, בלימוד הזה אנשים בודקים אם לתרבות היהודית יש מה להגיד על הקיום האנושי. בחיי היומיום אנשים לא נוטים לגעת בשאלות האלו כי יש בהן משהו טורדני, אבל יש
אנשים שאצלם זה לא שוקט. מי שמגיע לקורס זה אנשים עם אוריינטציה וסקרנות טקסטואלית, אנשים שהטקסט הוא השפה שלהם"
אז התלמוד הוא כלי לאנשים שנמצאים בחיפוש?
"אני חושבת שאנחנו כל הזמן בחיפוש, אני לפחות כזו. הבעיה היא שאנו חברה שמדכאת שאלות קיומיות, כי זה מפחיד. שאלות של משמעות מאיימות על ההנהגה. אדם ששואל שאלות יכול להגיע לתשובות שהממסד לא חפץ בהן, שאלות יכולות לגרום לשינוי. ולכן ממסד מכל סוג שהוא לא אוהב לחנך ליצירתיות. יותר מזה למדנו לבוז לשאלות האלה. לא לשאול למה אנחנו נמצאים בפס יצור. מה מניע את המנגנון המטורף הזה של עבודה, משפחה, חיים. היהדות מתייחסת ברצינות לשאלות האלה, ולכן אנחנו מנסים לפתח כלי אחד מיני רבים שיאפשר לאדם ללמוד תורה ואת חייו בו בזמן".
לפנייה לכתב/ת 
