אובמה הבין: עדיף ללטף את נתניהו
הפגישה לא חיסלה את הפערים העמוקים בין השניים, אך הדרך שבה הוצגה משרתת אינטרסים משותפים של שניהם לטווח הקצר
גם אם התמונות והאמירות של אובמה ונתניהו בתום פגישתם לא משקפות לאמיתה את מה שנאמר בתוך החדר הסגלגל בבית הלבן, הן מעבירות מסרים חשובים לאזורנו ולאזרחי ארה"ב שבעוד ארבעה חודשים ישתתפו בבחירות לקונגרס.
אובמה ונתניהו נאלצו ללכת על חבל דק מאוד. שניהם לחוצים בין אסטרגיות של מדיניות חוץ ובטחון לבין גורמים פוליטיים פנימיים. אובמה לחוץ בין גישתו לישראל ופתרון העימות הפלסטיני-ישראלי, ובין מעמדו המידרדר בקרב הבוחרים בכלל ובקרב ידידי ישראל בפרט. נתניהו לחוץ בין הדרישות של אובמה לבין המרכיבים היותר ימניים בקואליציה שלו. פגישתם נועדה להדוף את הלחצים ולשפר את מעמדם מבית ומחוץ, ונראה שהשיגה את מטרותיה.
בכל הפגישות הקודמות בין השניים, נשיא ארה"ב ביקר את ראש הממשלה, נזף בו, לחץ עליו ובמקרים אחדים אף השפיל אותו. הממשל עשה כל מאמץ אפשרי להדגיש את חילוקי הדעות בין הצדדים ואת חוסר שביעות הרצון של הנשיא מראש הממשלה ומדיניותו. בביקור זה התהפכו היוצרות. אובמה שיבח את נתניהו ואת מדיניותו, התייחס אליו בכבוד והדגיש את התחומים בהם יש הסכמה בין הצדדים. הם הגדירו את פגישתם כמצויינת והרעיפו תודות ושבחים זה על זה.
השינוי ביחסו של אובמה נובע משילוב של גורמים מדיניים ופוליטיים. האסטרטגיה של לחץ ברוטלי על ראש הממשלה ויצירת משבר ביחסי ארה"ב ישראל, לא הניבה את התוצאות המקוות, לא שיפרה את מעמד ארה"ב בעולם הערבי והמוסלמי, לא קידמה שיחות בין ישראל לבין הפלסטינים ולא גרמה לתפניות אסטרטגיות במדיניות נתניהו.
להיפך: מעמדה של ארה"ב התערער, בין השאר משום שבני בריתה הערבים תהו אם זה היחס שארה"ב מעניקה למי שהוגדרה, גם על-ידי אובמה, כבת הברית החשובה ביותר שלה במזרח התיכון. הפלסטינים הגיעו למסקנה שהם לא צריכים לעשות דבר - ארה"ב תעשה עבורם את העבודה ותשיג מישראל את כל הוויתורים שתבעו.
נסיונות שיקום של אובמה
במישור הדו-צדדי, אובמה הגיע למסקנה שעדיף להשפיע על נתניהו בחיבוקים ובלטיפות מאשר בסטירות ובלחצים. במישור האזורי, המסר שיצא מהפגישה מכוון לשנות את הפרשנות שניתנה למתיחות ביחסי ארה"ב-ישראל, שפגעה גם באינטרסים אמריקניים חשובים באזור ובעולם.
המסר עצר את הסחף ביחסי ארה"ב ישראל והדגיש את הקשרים הבטחוניים והמדיניים הקרובים בין הצדדים. אובמה מנסה לשקם את היחסים המיוחדים בין שתי המדינות ואף נתן לכך ביטוי בהתיחסותו לתוכנית הגרעין של ישראל. "בשל גודלה, עברה, והאיומים הקיומיים שמופנים כלפיה, היא מקרה מיוחד", הוא אמר.
המסר לפלסטינים הוא שעליהם להפסיק לחפש תירוצים, ולהיכנס למו"מ ישיר עם ישראל. הוא רומז להם שלא יבנו על תוכנית שלום אמריקנית שתיכפה על ישראל במקרה ששני הצדדים לא יגיעו בעצמם להסכם. המסר לאזור הוא שארה"ב תומכת בישראל ומי שחשב שיוכל להתגרות ולפגוע בה ללא מחיר וללא תגובה, מוטב שיחשוב על כך פעם נוספת.
הרגעת הבוחרים האמריקנים
בעוד ארבעה חודשים יתקיימו בחירות לכל חברי בית הנבחרים ולשליש מחברי הסנאט. מעמד אובמה בקרב הבוחרים הידרדר והוא זקוק לכל קול. יחסו לראש הממשלה ולישראל עורר ביקורת בקרב ידידי ישראל בארה"ב, בכללם חברי המפלגה הדמוקרטית. רוב עצום של חברי הסנאט ובית הנבחרים משתי המפלגות נאלץ לשגר אליו כמה וכמה פעמים מכתבי ביקורת ותביעה לשנות את יחסו לישראל. התכיפות שבה שוגרו הפניות, חסרת תקדים. לכן הפגישה עם נתניהו נועדה גם להרגיע את הבוחרים מקרב תומכי ישראל ולהדגיש בפניהם את השינוי ביחס כלפיה.
המחלוקת עם ארה"ב פגעה גם במעמדו של נתניהו. היחסים האסטרטגיים עם האמריקנים, חיוניים לישראל וראש ממשלה שלא מצליח לשמרם נראה כמי שפוגע בבטחון המדינה, בייחוד בתקופה שבה מעמדה של ישראל בעולם מידרדר והיא נתונה לאיומים חמורים מצד מדינות כמו איראן ובנות בריתה. תוצאות הפגישה עם אובמה מאפשרות לנתניהו לטעון שהוא משקם את היחסים ישראל בלי לשלם מחירים גבוהים. בכך הוא מחזק את מעמדו בקרב הציבור וחברי הקואליציה שלו.
פגישת הפיסגה לא חיסלה את הפערים העמוקים שקיימים בין אובמה לנתניהו בהשקפת עולם, באידאולגיה ובמדיניות. הדרך שבה היא הוצגה משרתת בראש ובראשונה אינטרסים משותפים לטווח קצר. אובמה רוצה למנוע התמוטטות של השיחות בין ישראל לפלסטינים ואף לקדם אותן למתכונת של שיחות ישירות. הוא רוצה לחזק את מעמדו לקראת בחירות נובמבר בקרב תומכי ישראל, ומקווה ומצפה ששיחות ישירות יגרמו להמשך בפועל של הקפאת הבנייה בשטחים.
נתניהו מעוניין בשיחות ישירות, בשיקום היחסים עם ארה"ב ובחיזוק הקואליציה שלו. רק לקראת סוף השנה האזרחית, אפשר יהיה לקבוע אם הפגישה אכן מייצגת דף חדש של שיתוף פעולה ביחסי ארה"ב-ישראל, או הפוגה בלבד בין תקופות של מחלוקת, מתיחות ומשברים.
פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארה"ב ומרצה למדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן.
לפנייה לכתב/ת 
