גרייבה: עוגיות שנמסות על הלשון

כפי שסיפרתי בעבר, סבתי הטורקייה היא בשלנית מעולה ובתחום האפייה יש לה בערך 10 מאפים מתוקים שהיא עושה אותם מתוך שינה, אחד מהם הוא עוגיית הגרייבה. בהיסטוריה האישית שלי יש סיפור אחד, מלא אשמה, שקשור בה וחרוט בזכרוני. בחגיגות בר המצווה של אחי הקטן, אמא שלי ביקשה מאמה שתכין סיר ענק של העוגיות הללו לאורחים. הבעיה בעוגיות היא שהן מתפוררות בקלות, אפילו מסתם מכה קלילה. את מלאכת המשלוח הטילו עליי - אלומה, בת 23, נוהגת 4 שנים לסירוגין, לא בקיאה בהעברת מזון רגיש, שנשלחה לסבתא להביא את סיר העוגיות.

לא אשכח את הוראת סבתי, בחצי עברית חצי ערבית, לא להפיל את הסיר, לא לתת לו מכה, ואם אפשר, לקשור אותו בחגורת בטיחות. אז חגרתי את חגורת הבטיחות סביב הסיר, את הנסיעה מלאת הבאמפרים והכביש הרעוע של ירידת גילה בירושלים נסעתי במהירות של 40 קמ"ש ובזהירות מרובה. הגעתי לרחוב הוריי בקלילות, פתיחת חגורת הבטיחות היתה איתנה, ואז, בעודי מחזיקה את הסיר, מתכוננת לסגור את הדלת עם ברך ימין, ואופס, שמטתי בטעות את הסיר, שנדפק קלות בדלת הנסגרת. מלאת חרדות אני פותחת את הגומיות סביב מכסה הסיר, מקווה שלא קרה כלום לעוגיות, וכמובן רואה ערימה של פירורי עוגיות ושקדים קלויים. הגעתי בבושת פנים למטבחה של אימי, בעיניים מלאות לחלוחיות פתחתי את הסיר ללא מילים. אמי לא אמרה דבר, רק תקעה בי מבט חודרני ומלא אכזבה. לא הצלחנו להציל הרבה עוגיות, אבל אספר שמשפחתי המצומצמת, ובעלת הפרוטקציה, זללה את כל פירורי העוגיות בעונג רב, ואפילו היו מריבות מי יעמיס ערימת פירורי עוגיות בצלוחית סלט.

לפני חודש נסענו אמי ואני לבקר את סבתי. בין היתר דיברנו על המנות שכדאי להעלות לטור זה. דודה ירדנה ואמא ישר הציעו לתת את המתכון של עוגיות הגרייבה הידועות שכולם כל כך אוהבים. רצתי לקחת נייר ועט והתחלתי לכתוב את המתכון.

- "סבתא, כמה קמח?", סבתא עונה: "קילו אחד". 

- "סבתא, כמה סוכר?"

- "חבילה אחת של אבקת סוכר".

- "סבתא כמה שמן?", סבתא עונה "כמה שבולע".

כל יושבי השולחן, למעט סבתי, פרצו בצחוק מתגלגל. היא לא הבינה מה פשר הצחוק, הסברתי לה שאני לא יכולה לכתוב במתכון שכמות השמן היא בהתאם לכמות שנבלעת בקמח. שוב התחננתי לסבתא שתסמן לי, לפחות על גבי בקבוק השמן, כמה, בערך, היא זולגת על גבי הקמח. בתנועה אופיינית של בלבוסטה היא הושיטה אצבע אחת ובאצבע השנייה סימנה מה גובה הכמות שצריך להוסיף. אני חולה על התנועה הזאת, אבל הרי לכל אדם יש אורך אחר של אצבע. נשברתי ושאלתי את ירדנה, דודתי, כמה שמן היא שמה בעוגיות, וקיבלתי תשובה דומה: "ככה, את יודעת" (עם תנועה סיבובית של היד). בעקבות ההסברים הנ"ל, הגעתי למסקנה שעל זמני האפייה עדיף לא לשאול בכלל.

כמה ימים לאחר מכן עמלתי על מלאכת הכנה העוגיות. ניפיתי קמח ואבקת סוכר, הרמתי טלפון לירדנה וביקשתי תמיכה טלפונית בעניין השמן. התחלתי בכוס שמן וראיתי שהקמח בקושי נספג. הוספתי עוד חצי כוס, והסברתי לירדנה מה אני מרגישה ביד, היא ישר אמרה לי להוסיף עוד שמן, הוספתי עוד רבע כוס שמן, ומבלי לשאול את ירדנה הבנתי שזאת הכמות שהעוגייה זקוקה. האמת, ההגדרה של "כמה שזה בולע" מדוייקת להפליא.

יום למחרת, הצילומים. אבי בא לבקר אותי ומייד דחפתי לו את קופסת העוגיות ואמרתי לו שישמרו עוגיות לסבתא, אתם יודעים, לקבל אישור מהמאסטר. כמה ימים לאחר מכן, הבנתי שנוצרה תחרות סמויה בין אימי ואבי מי מצליח לאכול יותר עוגיות. תוך פחות משלושה ימים נגמרו העוגיות בקופסה, וסבתא קיבלה בדיוק 6 עוגיות לטעימה שחולקו בין כל ילדיה. העיקר שקיבלתי אישור מסבתא שהעוגייה שלי מעולה וטוב שהגדלתי את כמות הסוכר.

לצערי, לא רשמתי את זמני האפייה של העוגיה ונאלצתי להכינן לפני כתיבת הכתבה פעם נוספת. הפעם הכנתי כמות גדולה יותר כי גם אחיותיי רוצות להיכנס לתחרות אכילת העוגיות. הוספתי בדיוק את כמות השמן שזכרתי מהכנת העוגיות מהפעם הראשונה, ושוב, צריך להרגיש ביד כמה שמן צריך להוסיף. קמח סופג את הלחות בקיץ ולכן כמות השמן משתנה בהתאם לקמח. הדרך הכי טובה לדעת אם כמות השמן מספיקה היא ללכת לפי המתכון, לגלגל כדור אחד, למעוך אותו קלות ולראות אם יש סדקים בצידי העוגייה, אם יש סדקים סימן שחסר שמן בתערובת. יש להוסיף כל פעם מעט שמן עד שאתם מגיעים לכדור ללא סדקים כלל.

בעדות אחרות גיליתי שהם משתמשים במרגרינה או חמאה במקום שמן. אני לא יודעת למה סבתי מעדיפה שמן, אבל אני יודעת שהשמן נותן רכות ולחות שהחמאה או המרגרינה לא נותנוות. שימוש בחמאה או מרגרינה יוצר אמנם עוגייה יציבה יותר, אך בפה היא לא מרגישה נימוחה או חולית.

הוראות אכילת העוגייה: אני אישית אוהבת לאכול קודם את השקד, לתת חצי ביס בעוגייה ואת החצי השני למוסס בלשוני. אמא אוהבת לאכול את העוגייה ולהשאיר לקינוח את השקד. אבא פשוט מקפיץ את העוגייה ישר לפה ולועס את כל העוגיה עם קפה שחור. בקיצור, תכינו את העוגיות, תמצאו את השיטה הכי טעימה ותתענגו על כל אחת מהן. ממליצה להכין כמות כפולה, כי העוגיות לא יישארו לנצח בקופסה או שתקבלו טלפון בהול מאבא שלכם בטענה שלא היו מספיק עוגיות ומתי אפשר להזמין משלוח חדש.

עוגיות גרייבה

המרכיבים (ל-75 עוגיות):

500 גרם קמח לבן

1 חבילה (100 גרם) אבקת סוכר

3/4 1 כוס שמן קנולה, או לפי ההסבר בגוף הכתבה

שקדים

עוגיות גרייבה (צילום: יולה זובריצקי) 

אופן הכנה:

1. מחממים תנור ל-170 מעלות.
2. מנפים את הקמח ואבקת הסוכר בקערה. מוסיפים את השמן ולשים את הבצק ביד. מגלגלים לכדור ובודקים אם יש סדקים בצדדים. במידה ויש, מוסיפים מעט שמן עד שהכדור ללא סדקים.
3. מגלגלים לכדור קטן (אפשר להשתמש בכפית למדידה: מניחים על הכפית חתיכת בצק שטוחה וזו הכמות שצריך לגלגל. כמות גדולה יחד עם זמני אפייה משתנים ישנו את גודלה של העוגייה). לאחר שמגלגלים לכדור, משטחים בעדינות את הבצק, מוסיפים שקד במרכז העוגייה ומשטחים בעדינות את השקד בתוך הבצק.
4. מניחים בתבנית עם נייר אפייה ברווחים של 2 ס"מ בין העוגיות.
5. מכניסים את התבניות לתנור ואופים במשך 30-40 דקות. מאחר וכל תנור שונה ברמת החום, שימו לב שהעוגיות צריכות להיות בצבע חום בהיר וכן שהשקד לא נשרף. הדרך הטובה לבדוק אם העוגייה מוכנה היא להרים אחת ולבדוק את צבע התחתית, אם הוא חום בהיר - העוגייה מוכנה.
6. לאחר שהעוגיות מתקררות, מניחים אותן בקופסת פח אטומה, מסודרות בשורות כדי שהן לא יתפוררו בטעות.
   

אלומה בליליוס היא שפית וקונדיטורית המציעה שירותי קייטרינג לאירועים

צילום וסטיילינג: יולה זובריצקי