אנטיביוטיקה: מתי מומלץ לקחת אותה לפני שחולים

במהלך המאה ה-20 הפכו החיסונים לכלי יעיל ודומיננטי למניעת מחלות זיהומיות. מבלי להיכנס לויכוח, שהפך לפופולרי בשנים האחרונות, אודות היתרונות והחסרונות של החיסונים, כדאי לדעת שקיימות שיטות יעילות נוספות לצמצום הסיכון להדבקה במיקרובים הפתוגניים, הגורמים למחלות הזיהומיות. בין השיטות המוכרות ישנן רחיצת הידיים במים ובסבון למניעת זיהומים בהם אתם עלולים להידבק על ידי מגע, הקפדה על צריכת מזון המיוצר בתנאים היגיניים במטרה לצמצם את מספרם של הזיהומים הנרכשים דרך מערכת העיכול, שימוש במסכות פה-אף כהגנה בפני זיהומים העוברים במערכת הנשימה ועוד.

מהי אנטיביוטיקה?

אנטיביוטיקה היא תרופה המופקת ממיקרואורגניזמים שונים ומסוגלת לקטול או לעכב את צמיחתם של חיידקים גורמי מחלות. במרוצת השנים, מאז גילוי תכשירי האנטיביוטיקה הראשונים (סולפה ופניצילין) לפני כשמונים שנה, התרחבה ההגדרה וכיום היא כוללת גם חומרים סינתטיים המשמשים למטרה זו. בנוסף, רבים מקרב הציבור הרחב כוללים במונח גם תרופות המסוגלות לקטול פטריות וטפילים שונים, ולא רק חיידקים.

זמן הדגירה: חלון הזדמנויות לטיפול מונע

לרוב משמשת האנטיביוטיקה לטיפול במחלות זיהומיות שהתפתחו אצל אדם חולה, אך ניתן להשתמש בה ביעילות גם למניעת היווצרותם של זיהומים. הטיפול המונע יכול להינתן לפני החשיפה לגורם המזהם, כאשר אדם עומד עומד לפני טיפול שיניים או מתכננן לנסוע לטיול בארץ שבה נפוצה מחלה זיהומית כלשהי. 

אפשרות נוספת ויעילה היא מתן אנטיביוטיקה לאדם בתקופה המיידית שלאחר ההדבקה. דבר זה מתאפשר מאחר ובזמן שלאחר חדירת המיקרובים הפתוגניים לגופנו נדרש להם "זמן דגירה". "זמן הדגירה" הוא הזמן שעובר עד שמיקרובים מתרבים ומצטברים לכדי כמות המאפשרת להם לגרום לתחלואה בגוף. הוא יכול להימשך החל ממספר שעות, כמו במקרים מסוימים של דלקת קרום המוח, ועד חודשים ארוכים, כמו במקרים של כלבת. בדרך כלל "זמן הדגירה" נמשך מספר ימים ובמהלכו ניתן לנסות ולמנוע את התפתחותם של הזיהומים השונים גם בעזרת טיפול אנטיביוטי מתאים.

מתי מומלץ לקבל טיפול מונע?

את המקרים המתאימים לקבלת הטיפולים האנטיביוטיים המונעים ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות:

1. טיפולים המומלצים לכולם לאחר אירועים חריגים:

• מניעת זיהום בפצע הניתוח: מרבית המנותחים מקבלים, כחצי שעה עד שעה לפני תחילת הניתוח, מנה של אנטיביוטיקה המיועדת לקטול את החיידקים שנמצאים על פני עורם, במטרה להקטין את הסיכון לפיתוח זיהום בפצע הניתוח, זיהום שעלול לגרום להם סבל רב ולהאריך את משך האישפוז.
  

• מניעת זיהום לאחר אונס: תקיפה מינית מלווה לא רק בטראומה פיזית ונפשית קשה מנשוא לקורבן, אלא גם טומנת בחובה סיכון להדבקה במחלות מין שונות. מתן טיפול מתאים, כנגד מחלות מין כגון זיבה, קלמידיה, טריכומונס ואפילו נגיף האיידס, לנאנסת או הנאנס, שמגיעם לבדיקה רפואית מיד לאחר האירוע, עשוי למנוע את התפתחותן של המחלות.
  

• מניעת הדבקה בדלקת קרום מוח חיידקית: לאנשים ששהו בקרבת חולים ב"מניגוקוקוס" (או ב"המופילוס אינפלואנזה", שבזכות מבצע חיסונים כלל ארצי שהושק ב- 1994 כמעט ונעלם מחיינו) מומלץ לקחת טיפול אנטיביוטי קצר כדי למנוע תחלואה בחיידקים מסכני חיים אלו.
  

• מניעת תחלואה במלריה: טיפול המיועד למטיילים בארצות אקזוטיות. טפיל המלריה, השכיח בארצות טרופיות ועובר דרך עקיצת יתושים, גורם מדי שנה לתחלואה בקרב מטיילים רבים בארצות אלו. מתן טיפול "אנטי-טפילי", יומי או שבועי, בטרם היציאה לטיול, במהלכו וזמן קצר לאחר החזרה ממנו, מצמצמת מאוד את הסבירות לחלות במחלה, שלעיתים עשויה להיות קטלנית.
  

אחד החסרונות הוא שמחיר התרופות עלול להיות גבוה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

2. טיפולים הניתנים לאנשים עם מחלות רקע או לאלו הנמצאים בסיכון גבוה לזיהומים:

• מניעת זיהום במסתמי הלב: חולים עם פגמים מולדים או נרכשים במסתמי הלב נמצאים בסיכון לפתח זיהומים באיבר זה בעקבות טיפולים רפואיים חודרניים, ובעיקר טיפולי שיניים. לכן, ההמלצה היא לתת להם טיפול אנטיביוטי קצר לפני פרוצדורות וניתוחים מסוג זה. גם לילדים ובני נוער שהיו חולים בקדחת שגרונית (ראומטיק פיבר) נהוג לתת אנטיביוטיקה מונעת במשך מספר שנים לאחר פרוץ המחלה.
  

• מניעת זיהומים לאחר השתלות: חולים העוברים השתלות איברים או מח עצם מקבלים, במקביל לניתוח, טיפול תרופתי שמטרתו לדכא את התגובה החיסונית שלהם, במטרה למנוע את דחיית השתל הזר מגופם. אחת מתופעות הלוואי הקשות של טיפול מדכא חיסון זה היא זיהומים קשים ולכן מרביתם של החולים מטופלים, במהלך התקופה שלאחר ההשתלה, גם בתרופות למניעת זיהומים חידקיים, נגיפיים, פטריתיים וטפיליים שכיחים. חולים עם ירידה זמנית במספר הכדוריות הלבנות בדמם (נויטרופניה) בעקבות טיפולים כמותרפיים מקבלים גם כן טיפול אנטיביוטי מונע, עד שמספר הכדוריות הלבנות חוזר לרמה תקינה.
  

• מניעת זיהומים חוזרים: חולים עם פגמים אנטומיים באיברים שונים בגופם עשויים לפתח זיהומים חוזרים באיברים אלו. הסובלים מ"שושנה" (צלוליטיס) ברגל, למשל, שהניקוז הלימפטי שלה הוא לקוי או ילדים הסובלים מחזרה של שתן  מכיס השתן לכיוון השופכנים והכליות (רפלוקס). לחולים אלו יכול הטיפול האנטיביוטי המונע להועיל, עד לתיקון הפגם או היעלמותו.
  

• מניעת זיהום ברחם לאחר "ירידת מים": התכווצויות מוקדמות של הרחם במהלך ההריון מלוות לעיתים בפתיחת צוואר הרחם ובקרע של שקית הנוזל האמניוטי העוטף את העובר. מצב זה מסכן את המשך ההריון בשל האפשרות להתפתות זיהומים ברחם והקדמת מועד הלידה. מתן טיפול אנטיביוטי מונע עשוי לדחות את התפתחותם של הזיהומים ואת מועד הלידה ולאפשר לעובר לגדול ולהתחזק, ובכך להגדיל את סיכויו לשרוד את הלידה המוקדמת ללא סיבוכים.
  

• מניעה של הדבקת היילוד בחיידק ה-GBS: תינוק שנולד לאישה שבנרתיקה צומח חיידק הסטרפטוקוקוס מקבוצה B עשוי להידבק במהלך הלידה בחיידק זה ולפתח מחלה קשה כתוצאה מכך. כדי לנסות ולמנוע מצב שכזה נהוג לתת לנשים "נשאיות" המגיעות ללידה טיפול קצר באנטיביוטיקה, עד לאחר הלידה.
  

• ילדים לאחר כריתת טחול: ילדים לאחר כריתת טחול חשופים לזיהומים בחיידקים שונים ולכן, בנוסף לחיסונים הנוספים אותם הם מקבלים, נהוג לתת להם גם טיפול אנטיביוטי מונע, עד שהם מגיעים לבגרות.
  

טיפול מונע: גם לאנשים בריאים

כאמור, כאשר ניתן טיפול אנטיביוטי מונע אפשר למנוע לא רק זיהומים חידקיים אלא גם זיהומים טפיליים (למשל, במטיילים) וזיהומים פיטריתיים ונגיפיים (למשל במושתלים). אך טיפול מונע אפשרי נוסף הוא מניעת זיהומים נגיפיים (ויראליים) גם באנשים. כך, למשל, ניתן למנוע או להפחית בחומרתה של מחלת השפעת על ידי מתן תרופה "אנטי-שפעתית" ספציפית, הניתנת לבני ביתו של החולה. באופן דומה ניתן להקטין את מספר התקפי ההרפס באיברי המין, בעזרת טיפול מונע בתכשיר "אנטי-הרפטי", ואפילו את ההדבקה בנגיף האידס (HIV) לאחר דקירת מחט רפואית נגועה בדם (או לאחר אונס, כמובן) אפשר למנוע בהצלחה בעזרת "קוקטייל" של תרופות הפעילות כנגד הנגיף וניתנות למטופל במשך כחודש ימים.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שהתנאי להצלחתם של רוב הטיפולים המונעים הללו היא התחלתם סמוך ככל האפשר למועד החשיפה למיקרוב הפתוגני. 

החסרונות: מתופעות לוואי ועד מחיר גבוה

נקודה חשובה אליה חשוב להתייחס היא כי לטיפול האנטיביוטי המונע יש גם חסרונות.

בין החסרונות ניתן למנות תופעות לוואי של התרופות, שבמקרים מסוימים עשויות להיות רבות ומטרידות; אינטראקציות מזיקות של התרופות עם תרופות אחרות שאותן לוקח המטופל; מחירן הכלכלי של התרופות הללו גבוה; ולבסוף ישנו הסיכון הלא מבוטל כי בעקבות נטילה תכופה או מופרזת של התרופה האנטיביוטית יתפתחו חיידקים שיגלו עמידות אליה וכתוצאה מכך תפחת, או אף תיעלם, יעילותה בעתיד. לכן ראוי שהשימוש באמצעי מניעה זה יהיה מושכל ומבוקר.

הכותב הוא מנהל היחידה למחלות זיהומיות, בית החולים "ביקור חולים", ירושלים