מחקר מצא: התאהבות - כמו התמכרות לקוקאין
חוקרים שסרקו את מוחותיהם של נבדקים שנעזבו על ידי בני זוגם, מצאו כי לאחר פרידה פעילים איזורים מוחיים הגורמים להתמכרות ולמצוקה. עם הזמן, הפעילות המוחית באיזורים הקשורים לרגש פוחתת. מומחה ישראלי: התאהבות היא התמכרות - הזמן מרפא
בן או בת הזוג עזבו, והחיים נראים אפלים מתמיד? הסבלנות תשתלם: מחקר חדש שכלל סריקות מוחיות של בני זוג לאחר פרידה, מצא כי הזמן אכן מרפא ומצליח לשכך את כאב הפרידה והתחושות כלפי בן או בת הזוג. המחקר החדש פורסם בגליון החדש של כתב העת לנוירופיזיולוגיה.
85% מהזמן: חושבים על האקס
המחקר הוא אחד הראשונים שבדק את הפעילות המוחית לאחר שברון לב בקרב אלה המתקשים להתגבר על פרידה. החוקרים בדקו עשר נשים וחמישה גברים הלומדים בקולג' בארצות הברית. כל הנבדקים חוו פרידה כחודשיים לפני, בממוצע, ועדיין הצהירו על אהבתם לבן או בת הזוג שיזם את הפרידה. הנבדקים היו בזוגיות שנמשכה בממוצע שנתיים.
החוקרים העבירו בין הנבדקים שאלון פסיכולוגי המדרג את מידת האהבה שהם חשים כלפי בן הזוג. המשתתפים דיווחו כי בכ-85% מהשעות בהן הם ערים, הם חושבים ללא הרף על בן או בת הזוג שנפרד מהם.
בניסוי התבקשו המשתתפים לצפות בצילום של בן או בת הזוג ולחשוב על אירועים משותפים עמם. לאחר מכן העבירו החוקרים תרגול במתמטיקה בין הנבדקים כדי לנסות ולהביא לחשיבה נייטרלית של הנבדקים. בחלק השני של הניסוי התבקשו הנבדקים להביט בתמונה נייטרלית, כמו זו של ידיד.
לצד העצב, יש גם ביקורתיות
במחקר נמצא כי בעת הצפייה באדם האהוב שגרם לפרידה, הופעל איזור מוחי הקרוי "איזור טגמנטלי וונטרלי" הקשור בתחושות של מוטיבציה וסיפוק. מחקריםאיזורים נוספים שהיו פעילים הם איזורים בקליפת המוח הקדמית הידועים כפעילים גם בעת התמכרות לסיגריות וקוקאין. עוד נמצאה פעילות מוגברת בשני איזורים נוספים בקליפת המוח הקשורים לכאב גופני ולמצוקה.
אולם על אף הכאב העז מהפרידה, יש גם חדשות טובות. המחקר מצא כי הזמן אכן מרפא: ככל שחלף יותר זמן מאז הפרידה, כך נמצאה פחות פעילות מוחית באותם איזורים הקשורים להיקשרות.
גם איזורים מוחיים המעורבים בבקרה רגשית, הערכה וקבלת החלטות היו פעילים כשהנבדקים צפו בתמונת האדם שדחה אותם. לדברי החוקרים, ממצאים אלה מדגישים את העובדה שהנבדקים נמצאים בתהליך למידה מהחוויה הרומנטית של העבר, מעריכים את הרווח וההפסד מהזוגיות ומנסים למצוא דרך כיצד להתמודד עם המצב הנוכחי.
ממצאי המחקר מעניקים לדעת החוקרים הסבר חדש לשאלה מדוע חלקנו מתקשים להשתקם לאחר פרידה, ומדוע במקרים מסויימים בני אדם מתנהגים בצורה קיצונית לאחר פרידה, כמו "סטוקריות" אחר בן הזוג או התאבדות.
"המוח לא מחכה"
"כוחה העצום של האהבה וההתאהבות ידוע מזה זמן רב", אומר ל-ynet ד"ר הדר שליו, מומחה לפסיכיאטריה מהמרכז הרפואי סורוקה, "בדיוק כמו שאצל מהמרים יש פעילות מוחית וריגוש רק מלדבר או לחזור על ההימורים, כך אצל המאוהבים יש פעילות מוחית רק מלחשוב על בן הזוג. וכמו שלאחר גמילה יש עדיין עיסוק מחשבתי בריגושים מההימור, כך גם לאחר נטישה. ובכל זאת, עם הזמן ישנה ירידה. הסיכוי לחזור ולהיות מכור לסמים יורד ככל שעובר יותר זמן ללא שימוש בסם".
- אם כן, האם הזמן הוא אכן מרפא הכל?
"הזמן רץ והביולוגיה שלנו ממשיכה לפעול. המוח לא מחכה ולומד כל הזמן, הוא נחשף כל הזמן ומייצר קישורים חדשים. אנו לומדים להגיב לגירויים חדשים משום שעם הזמן, המחשבה על בן הזוג הקודם כבר לא מובילה לאותו ריגוש כבעבר, שכן
אין את כל אותם הגורמים שנהגו לתחזק או להוביל לריגוש הזה. אין עוד את הפגישות הממשיות, המגע ושאר הגורמים שתחזקו את העניין. בדיוק כמו שהסיכוי להפוך למהמר יורד מאוד אם אף פעם אין לך זכיות".
- מה בעצם קורה במהלך אותו זמן?
"אנו נחשפים עם הזמן לגירויים חדשים הנותנים לנו ריגוש ומקשרים אותם לתחושות הנעימות המאפיינות אותנו בזמן הפעלה של מסלוליים מוחיים רלוונטים, כך שעכשיו מי שמהווה גורם משיכה עבורנו יהיה האובייקט החדש שמקושר להנאה שבריגוש, ולא הגורם הישן".
- אם כן מה נוסחת הקסם בדרך להתגבר על הפרידה?
"לזמן יש משמעות בעיקר אם נמלא אותו בחשיפה לגירויים חדשים, חשיפות חדשות ומציאת חלופות לאובייקט שעזב. בכדי שנוכל לעשות זאת ביעילות, נמנע מהפנמת תפיסות שגויות לגבי עצמנו ולא נחזור לקשרים לא תקינים שהיו בעבר. טיפול פסיכולוגי יוכל להועיל".
לפנייה לכתב/ת 
