למה תקציב ולא קציב? על שורשים גזורי שם

הקשר בין תקציב לקצבאות ברור: סכום כסף קצוב, כלומר מוגבל ואחיד, שחתכו אותו במידה מסוימת, כמו שקצב חותך בשר במידה מסוימת. במקרא מופיעה המילה קֶצֶב במשמעות צורה (אחידה). בשיר השירים מתאר המשורר את שיני אהובתו כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם (שה"ש ד:ב). כלומר עדר רחלות שלכולן צורה אחת, מתאימה, מושלמת.

גם המשמעות המאוחרת של קצב – ריתמוס – מסמלת משהו קבוע ואחיד. וגם קצבה היא סכום כסף קבוע ואחיד. פעם אחת מופיע השורש ק.צ.ב במקרא במשמעות של לחתוך, כאשר אלישע הנביא חותך מקל, או בלשון המקרא וַיִּקְצָב-עֵץ (מלכים ב ו:ו).

בשלב זה של השפה, ניתן עדיין לדבר על גזירת שורשים תנייניים ללא שם עצם. אבל אם השפה תמשיך בכיוון זה, ייתכן שבעוד מאה שנה או יותר, כבר ילמדו בבית הספר גם את הבניינים תפעל-תופעל.

הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, ומרצה בנושאים מגוונים במסגרות שונות, יזמת ומנכ"לית משותפת במיזם המרצים מר צים וחבורתו