חיילים רק רוצים לכייף

בקסבה, בחצי היום, כשהשוק ממש לא פתוח

הם אנשים צעירים והם רוצים לרקוד, וזה בסדר גמור. הם אנשים צעירים ויש עליהם חגור מלא ונשק קטלני בידיים, וזה מכביד על היכולת לבצע תמרונים אקרובטיים, ולכן הריקוד הוא גמלוני במידה שמעלה גיחוך קל בצופה.

אבל מיד עולה ממנו תחושה של דיסוננס, בין הקלילות המתבקשת של הרוקדים לבין הסרבול של הנשק, אבל גם בין רוח השטות של השיר לבין התמונה הרצינית להחריד של לוחמים עשויים ללא חת. אבל את התמונה המלאה של סרטון החיילים הרוקדים תוכלו לראות רק אם באמת תרצו לראותה.

עוד בעניין:

• דעה: טוב חייל רוקד מחייל מוכה על המרמרה
• העונש: החיילים הרוקדים מחברון יכינו סרט חינוכי
• התופעה: לרקוד עם לוחמים - הסרטים הנוספים ברשת
• התגובות: צה"ל התרגז, העולם השתעשע
  

סמטה בקסבה, באור יום. אין יוצא ואין בא. היכן תושבי המקום? יש עוצר, במקרה? להם מותר לרקוד? הם היו רוצים או יכולים לרקוד במחיצת חיילים עם חגור מלא ונשק? "ערבים רוקדים" זה רק ספר של סייד קשוע? הייתם יכולים לרקוד כך לו ברחוב הנושק לביתכם היו מסתובבים חיילים של צבא כיבוש? האם עינינו באמת כבר לא רואות את המציאות המעוותת שיצרנו בחברון ובשטחים כולם, והאם באמת אנחנו נידונים לחיות איתה מאז ולתמיד?

כולנו מניאקים

בקיץ הזה ילמדו המון ילדים חדשים לומר "טנצר המניאק", בעודם מתגלגלים מצחוק. ערוץ הילדים לא נמדד בטבלאות הרייטינג, אבל פרנסיו ודאי יודעים שהשוס הגדול של החופש הוא שידורים חוזרים של "שמש".

זוהי קומדיית מצבים עדתית ונחותה מהימים שבהם לצביקה הדר עדיין היה שיער על הראש, אורלי ויינרמן עשתה קריירה מרכינה לעבר המצלמה במחשוף נדיב במיוחד, ושיאי הכתיבה הקומית היו דחקות על שמנים, נמוכים, שחומי עור, גרוזינים ורומנים.

בין היתר יתוודעו הילדים הצופים בתוכנית לבגידות של מבוגרים זה בזה, שאלות הנוגעות לאבהוּת, מצבים של חרמנות מוקצנת ותחמנות בעייתית. וכן, הם יצחקו - אבל איפה המבוגר האחראי שיודיע לערוץ הילדים שיש גבול, והפעם באמת חרגו שם מן המנדט?

גדעון מסתער

כל הכבוד לשר החינוך גדעון סער, מגן המולדת וחופש הביטוי האמיתי, שגבולותיו כגבולות ארץ ישראל השלמה. הרי באמת לא ייתכן ובכלל לא יעלה על הדעת, שמרצים, אנשי רוח, אמנים ושאר בטלנים יגידו ברבים שצריך להחרים את מפעלות התרבות והכלכלה של ישראל בגלל מדיניות הממשלה.

סער. אסור לממן אנשי תיאטרון רעים! (צילום: דודו אזולאי)

איפה נשמע כדבר הזה, איפה? אי אפשר שהאנשים הרעים, המסוכנים והמטומטמים האלה יקבלו משכורות בתמיכה ממשלתית. אבל זו רק ההתחלה.

כי הרי גם אי אפשר, לא צריך ולא ייתכן שבתיאטראות ישראל ידברו סרה בישראל, ובקולנוע הישראלי יישמעו וגם ייראו סצינות שמתוכן ברור שלא הכל טוב ונפלא במחוזותינו.

למה לממן דברים כאלה בכספי משלם המיסים? הלא בעצם אפשר וצריך להעניש את המוסדות שבהם מעלים מיני מופעים שכאלה, שמתוכם מבצבצים ביטויים של אי נחת מעצם היותה של ישראל כפי שהיא בימים האלה. וחוץ מזה, שישירו את ההמנון בסוף כל מופע, כמו בגביע המדינה בכדורגל. יותר יפה ככה, והרבה יותר חיובי.

ולמה לעצור שם? בספריות הציבוריות, ממש על מדפים שמשלם המיסים קנה במיטב כספו, יש ספרים שבהם כתוב כי בישראל מתבצעים מעשים של איוולת פוליטית, התעמרות בעם שלם ואפילו כיבוש לא לגמרי נאור! האם יעלה על הדעת לתת יד לדברים כאלה וספרים כאלה? יורדו נא מן המדפים מיד, יחד עם אותם כרכים של פסקי הדין בהם בג"צ מבהיר שוב ושוב מהו חופש ביטוי, ושגבולותיו אינם נושקים לפטריוטיזם אופנתי, כי הלא גם את בג"צ ושופטיו מממנת הממשלה. הגיע הזמן לעשות קצת סדר בעניין הזה, והסתערותו של שר החינוך על האקדמאים היא, כך צריך לקוות כל שומר חוק, רק יריית הפתיחה.