צה"ל משיב מלחמה - למשרד האוצר
בימים אלה מגיעה מלחמת העולם בין שני המשרדים החזקים ביותר בממשלה לשיאה, כשיחלו הדיונים בסעיף הביטחון של תקציב המדינה. בזירה התקשורתית מעמיד צה"ל נגד מתקפת ההסברה של האוצר את תא"ל מהרן פרוזנפר, היועץ הכלכלי לרמטכ"ל, שטוען: "אין צורך כלכלי או חברתי בקיצוץ"
פער הנתונים הזה הוא בעצם כל הסיפור שמאחורי "מלחמת העולם" על תקציב הביטחון, שתגיע לשיאה לקראת סוף השבוע בישיבת הממשלה שאמורה לאשר את התקציב הדו-שנתי הבא לשנים 2011-2012. שר האוצר, יובל שטייניץ, הזהיר כי בלי הקיצוץ של 1.4 מיליארד שקל מהביטחון יידרשו קיצוצים כואבים בתקציבי החינוך, הבריאות והרווחה.
"שטויות", עונה לו פרוזנפר. "ההשוואה בין שתי האפשרויות היא דמגוגיה. אין צורך כלכלי בקיצוץ הזה. לטעון שהוא הכרחי לטובת תקציבים חברתיים זו הטעיה. אפשר להפחיד את העולם בתרחישי אימה, אבל תחזיות האוצר שמרניות לעומת מה שקורה".
"אני לא מבין למה האוצר שוב נכנס בנו, כשהוא יכול לכסות את החסר בתקציבים החברתיים בדרכים פחות כואבות", אומר פרוזנפר, אך אינו מסתכן בכניסה לנעלי שר האוצר ונמנע מלומר מה היה עושה במקומו. הוא גם לא מוכן להתייחס לאפשרות שמא מדובר באליבי לקיצוץ חלופי ידוע מראש, כשתקציב הביטחון נהפך לשק החבטות והנאשם המסורתי במצוקות החברה.
ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה
החדשות המרנינות בדיאלוג הזה הן שמדובר באירוע חסר תקדים. בעבר כיכבו בתקשורת רק האשמות האוצר שהצבא מרופד בשכבות שומן ומפרנס את אנשיו בתנאי שכר ופנסיה נדיבים. קולה של מערכת הביטחון לא נשמע ברמה, אם בכלל, ושתיקתה כהודאה. השנה חל מהפך. צה"ל משיב מלחמה לאוצר, ומתקפת הפתע תפסה את האוצר לא מוכן.
לאסטרטגיה הזאת אחראי דובר צה"ל תא"ל אבי בניהו, כתב צבאי בעברו המקצועי. הוא האיש ששכנע את הפיקוד העליון להרחיב לזירת התקשורת המוזנחת את התורה הצבאית שההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר. "התקשורת היא הדרך המהירה לרכוש את ההבנה והתמיכה של הדרג הפוליטי בדרישות התקציביות של מערכת הביטחון", אמר בניהו.
הוא פתח ערוץ הסברה נמרץ לתקשורת הכלכלית. למזלו, בראש הפירמידה המקצועית המסייעת ניצב היועץ הכספי לרמטכ"ל תא"ל פרוזנפר, המכהן גם כראש אגף התקציבים במשרד הביטחון. מדוע למזלו? כי האיש רחוק מהדימוי הצבאי הקשוח והסגור. כלכלן ידידותי, רחב אופקים שמדבר ישירות, בגובה העיניים, ומתבסס רק על עובדות מוכחות.
בצה"ל פרוזנפר מפורסם כמי שהחדיר את תג המחיר לחשיבה הצבאית ופתח מעין תחרות להמצאת פטנטים להתייעלות וחיסכון. אבל באזרחות, מי שמע אותו או ידע בכלל על קיומו? במערכה על תקציב הביטחון הוא הפה הצבאי, זמין ולציטוט. להשוואה: בכירי האוצר מדברים לרוב אנונימית. את הממונה על התקציבים טרם השגנו אפילו לשיחת רקע.
במיקוח על תקציב הביטחון הקרוב, אחת הבעיות היא פער הנתונים המוצהרים בין האוצר לבין עצמו. למשל, התוספת המבוקשת לביטחון לדברי שר האוצר היא 3.4 מיליארד. אבל לדברי מקור מטעם דובר המשרד, התוספת היא 2.6 מיליארד שקל, ומתוכם 1.5 מיליארד שהופחתו השנה מהביטחון, בגלל המשבר, בהבטחה שיוחזרו בתקציב הבא.
בוויכוח על הצורך בקיצוץ עפו מטעם האוצר נתונים על התנפחות תקציב הביטחון בשנים האחרונות (30% בקירוב), על "השתוללות" בניהול התקציב (66% לשכר ולפנסיה) בגלל תנאי פרישה הנדיבים ו"עיוותי מס" בשכר משרתי הקבע; ועל אי עמידה בתכנית ההתייעלות שאמורה לחסוך 30 מיליארד שקל עד 2018.
התוצאה מופיעה בהצעת חוק ההסדרים לתקציב הדו-שנתי הבא – להאריך את גיל הפרישה למשרתי הקבע שאינם קרביים מ-45 ל-57 שנה; ולחסל את "עיוותי המס" בביטול ההנחות בגביית דמי ביטוח לאומי ובריאות והשוואתם למקובל המשק האזרחי, ובחיוב בעל הרכב הצמוד מהקצונה הלא-קרבית במלוא מס ההכנסה המגיע על שימוש לצרכים פרטיים. על יעדים אלה תתנהל בממשלה המלחמה בין צה"ל לאוצר.
פער הנתונים בין האוצר לצה"ל עמוק יותר. פרוזנפר מצטט השוואה שפרסם האוצר בספר התקציב האחרון: בעשור שבין 2000 ל-2010 מי שעלו בעוגת התקציב הן ההוצאות האזרחיות, מ-16.2% ל-18.5%. ההוצאות לביטחון דווקא ירדו מ-17.9% ל-17.2%. "איך אפשר לומר לממשלה שתקציב הביטחון גדל ריאלית ב-26%"? הוא שואל.
הלאה, בעניין "השתוללות השכר". פרוזנפר טוען שההוצאה לשכר וגמלאות בצבא מהווה רק 40% מהתקציב ולא יותר מ-60% כטענת האוצר. לדבריו האוצר כולל את ההוצאה לשיקום ולאלמנות. הפער איננו גדול מאחר שתשלומים אלה באחריות משרד הביטחון.
לגבי עצם השכר הוא מגיב בציטוט נתוני האוצר לפיהם השכר הממוצע של עובדי המדינה נע בין 12,654 שקל לשכיר רגיל עד 15,740 לעובדים בחוזה אישי. השכר הממוצע של משרתי הקבע בצה"ל נמוך עד 20% והוא נע בין 10,058 שקל ל-11,504 שקל.
הוא מצטט גם את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפיהם היקף השכר הכולל במגזר הציבורי ב-2003 עמד על 71 מיליארד שקל, כאשר פלח השכר בצה"ל עמד על 12.2 מיליארד שקל. ב-2008 עלתה ההוצאה הכוללת לשכר ל-83 מיליארד שקל, אך בצה"ל השכר נותר על אותה רמה – 12.2 מיליארד שקל.
"תשאל איך קרה הפלא הזה שכולם עלו ב-27% ואצלנו כלום"? אומר פרוזנפר, "אנחנו עושים מהלכים לצמצומים בכוח האדם ובשכר שלא עושים במגזר הציבורי. אם במגזר הציבורי היו עושים את אותם מהלכים זה היה חוסך להם 44 מיליארד שקל. אותו הכסף שחסכנו במהלכים האלה, שהלך להתעצמות מבצעית של הצבא. זה כסף גדול, פי 10 ויותר ממה שחסר לתקציבים החברתיים במשק".
באוצר לא מכירים את הנתונים הגלויים האלה?
"מכירים ועוד איך. הם מסתובבים כאן ויודעים הכל. תשמע סיפור. קצינה מהיחידה שלנו בדרגת אל"מ הלכה לפגישה באוצר, וכשחזרה סיפרה שהרפרנטים מאגף התקציבים שאלו אותה איך אפשר ליישם את תכנית ההתייעלות שלנו בגופים אחרים במדינה".
פרוזנפר אומר שהצבא עומד גם ביעדי ההתייעלות השנתיים שנקבעו לו ב"מתווה ברודט" – 30 מיליארד שקל עד 2018. מדובר בתהליך שנתי עולה על פני 10 שנים שהחלו ב-2008. עד כה הצבא עמד ביעד החיסכון המצטבר בסך 3 מיליארד שקל. המתווה נקבע בועדה בראשות דוד ברודט, מבכירי האוצר לשעבר, אחרי מלחמת לבנון השניה.
המתווה של ועדת ברודט נקבע כמענה לפערים שנוצרו בתקציב הביטחון אחרי מלחמת לבנון השניה בין הרצוי להתעצמות צה"ל, לבין המצוי בתקציב המדינה. צה"ל ביקש 146 מיליארד שקל. הוועדה קצבה רק כ-100 מיליארד, מהם 46 מיליארד מהמדינה, 30 מיליארד שייחסכו מהתייעלות הצבא, והשאר מהסיוע האמריקני. העמידה ב"מתווה ברודט" היא ציר המיקוח. האוצר טוען שמערכת הביטחון לא עומדת ביעדים. פרוזנפר מעביר את הכדור למגרש של האוצר.
רותם פלג, רפרנט תקציב הביטחון באוצר טען בכנס פתוח באוניברסיטת תל-אביב כי צעדי ההתייעלות של הצבא היו מקריים בלי קשר להמלצות ועדת ברודט ועד כה לא בוצע שום מהלך מאלה שקבעה הוועדה. פרוזנפר טוען שהאוזן המוסיקלית שלו קלטה נעימה אחרת. "הם לא מתכוונים לומר שלא עמדנו ביעדים אלא שלא תאמנו את המהלכים עם האוצר".
יועץ הרמטכ"ל מזהיר שהתנהלות האוצר משבשת את כל תכנית העבודה הרב-שנתית של צה"ל. "אנחנו מתייעצים אפילו עם ברודט עצמו", הוא אומר. "לא יתכן לשנות את המתווה בכל פעם שמישהו מתחלף באוצר".
"העלאת גיל הפרישה לא תחסוך כלום"
המיקוח על גיל הפרישה יעמוד בעין הסערה. פרוזנפר טוען שהדרישה להעלאת הגיל ל-57 לוקה בהתעלמות מהרפורמה שהצבא החל בה לפני 12 שנה. "החל מ-1998 פורש אצלנו קצין או נגד אחד מתוך 10 שהתגייסו לקבע. הרוב פורשים עד גיל 38 ללא פנסיה, אם בגלל תפקוד לקוי או מי שהובהר לו כי אופק הקידום שלו קצר.
הרפורמה הורידה את שיעור הפורשים ל-66% והוא יקטן עם השנים. המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת למתגייסים החדשים מקטינה את הנטל האקטוארי על תקציב המדינה. פרוזנפר: "העלאת הגיל לא חוסכת כלום. היא נטל תפקודי וכספי על המערכת. הארגון יורה לעצמו ברגל. זה אומר שנאלץ לחיות 20 שנה עם גיבנת של אנשים לא רצויים, ברמות השכר הגבוהות בגלל הוותק, שלא מביאים את הסחורה. מי רוצה צבא שכזה"?
צה"ל יעמוד בממשלה על רגליו האחוריות גם נגד הצעת האוצר להגדיל את תשלומי הביטוח הלאומי, מס הבריאות ומס הכנסה על רכב צמוד לקציני המפקדות. גזירות אלה פוגעות בעצב הרגיש ביותר בצבא.
היועץ הכספי לרמטכ"ל לא מאמין שהגזירה תעבור. "למה האוצר לא מבקש במפורש להוריד למשרתי הקבע את השכר ב-10%? למה לצבוע את המהלך בכל מיני נימוקים מניפולטיביים?" הגב שלו זה היועץ המשפטי לממשלה הקודם מני מזוז. הוא כבר נטרל איום דומה של האוצר לפני אישור התקציב הנוכחי.
במאי 2009 הודיע מזוז בישיבת הממשלה כי למדינה אסור לפגוע באופן חד-צדדי בתנאי השכר של משרתי הקבע. זאת מאחר שאסור להם לשבות או להתאגד, בנבדל מכל ארגון עובדים אזרחי. "כל שינוי בשכר חייב להיעשות לאחר הידברות ובהסכמה", קבע מזוז.
פרוזנפר לא צופה הסכמה כזאת, כפי שלא ניתנה קודם להצעה דומה בעניין הגדלת גיל הפרישה. הוא נשמע נינוח. מלחמה עם האוצר לא מפחידה אותו. באוצר לא רווים נחת ממתקפת ההסברה שניהל צה"ל על מקבלי ההחלטות, לראשונה גם בגיבוי התקשורת.