איך לא חשבו על מאוורר? ברלין מאבדת את זה
יש משהו נחמד בלראות את תושבי ברלין, בימים כתיקונם עטויי שכבות של אופנה, מתפשטים וחושפים גוף רק כדי להתקרר קצת. כולם מזיעים עכשיו - ורק המוכר בקיוסק מחייך
יש משהו משחרר בלראות את ברלין מאבדת את זה ב-37 מעלות בצל. יש משהו אנושי בלראות את העיר הזו, שבה אינך צריך שעון כי לעד ב-9:16 יגיע הדוור ויפתח את דלת הבניין בארשת של שליחות, ופתאום - נאמר בזהירות - היא לא ממש יודעת איך לאכול את זה.
בין ניגוב זיעה אחד למשנהו, בין קללת "שייסה" אופיינית ללכלוך שנערם פתאום בפינות הרחוב: רוזנטהאלר-פלאץ מעולם לא נראתה דומה כל-כך לצומת קפלן ביום רע.
בשיאה של סופת "דייזי" בינואר, כשבחוץ מינוס 15 מעלות, הכל תקתק. המפלסות שעטו כאן ברחוב ופינו את הדרך לחשמלית, עוד לפני שהקרח או השלג חשבו להיערם. אבל עכשיו, בימי הצימאון הגדול, מתברר שהמדינה שאחראית למכוניות הטובות בעולם, משווקי מכונות הכביסה היעילות מכולן ב'איכות גרמנית', שכחה לייצר דבר אחד: מאוורר.
ליטר מים קרים ב-27 שקלים
נסלח לגרמנים על היעדר המזגן כי הקיץ כאן יחסית קצר, אבל מאוורר, איך
אין כאן מאוורר אחד לרפואה בשבוע של יותר 30 מעלות רצוף. לא מתחת לאדמה הלוהטת באו-באן (הרכבת התחתית), לא באס-באן העילית, לא בבתי העסק, בבתי הקפה או בפאבים, לא ברוב מוחלט של המשרדים, אין מה לדבר על הדירות והבתים. קיץ 2010, והדבר היחיד שיש לגרמנים לעשות מול השמש הוא להצטייד במתזי מים, לקנות גלידה, לצאת לפארקים ולאגמים הנפלאים ולקוות לטוב.
יש משהו נחמד בלראות את הברלינאיות והברלינאים, בימים כתיקונם עטויי שכבות של אופנה שניתן רק להתקנא בה, מורידים הכל כדי להתקרר קצת. באגם הנהדר "שלאכטנזה" שולט החזה החשוף, ולעתים גם "אלס אינקלוסיף" - הכל כלול - כמו שהגרמנים אוהבים. גם בפיסת דשא יבשה באמצע שכונת מגורים, מטרים מהכביש, שולט הבשר החשוף. לצדם, הילדים מתרוצצים ונצמדים לכל מקור מים מאולתר: מבקבוק מים שאיתו מרטיבים אותם ההורים ועד לבריכה מאולתרת - הכל תופס עכשיו.
"לך לראות כמה המוכר בקיוסק מבקש עבור בקבוק מים", אמרה לי מכרה ישראלית מיובשת בפארק השכונתי. “פונף אוירו פונפציג", חמש אירו וחצי, השיב הבחור בלי למצמץ. 27 שקלים עבור ליטר מים קרים. גם לגזלנים הגדולים של חופי הארץ, הסכמנו, יש עוד מה ללמוד.
לפנייה לכתב/ת 
