סקס והגיל. מי בכלל רוצה להיות סמנתה?

מתנצלת מראש: לא ראיתי את כל פרקי "סקס והעיר". את התיקון ניסיתי לעשות דרך הקולנוע. בסרט הראשון השתעממתי למוות. את השני הלכתי לראות על תקן "השתלמות מקצועית": סמנתה, אמרו לי, הגיעה סוף סוף לגיל מעבר, וכמי שכותבת ספר על הנושא (מעצבים את העטיפה, עוד קצת והוא בחוץ) אני פשוט מוכרחה.

מאז אני בעיקר מקווה שלא כולן ראו את מה שאני ראיתי, ומקווה שמקסימום יחשבו כמו רוני חברתי שרואה בסמנתה את הגיבורה. ברמה הספרותית היא בוודאי צודקת: סמנתה היא זו שמניעה את העלילה (בגללה נוסעים לאבו דאבי, ובגללה גם בורחים משם...) ואי אפשר שלא לראות בה אישה שחוגגת את המיניות שלה. את זה, אגב, אפשר היה להגיד עליה עוד לפני גיל המעבר, וטוב שלא התקלקל לה.  

סמנתה וחברותיה. תופעות גיל המעבר מניו יורק ועד אבו דאבי (צילום: יח"צ)

סמנתה עושה בושות לבנות גילה

ובכל זאת, בסמנתה של "סקס והעיר 2" ראיתי בעיקר אישה נלעגת. אחת שלא רק מוכנה לבלוע עשרות ויטמינים כל בוקר, אלא גם משוכנעת שהם יעזרו לה. אחת שנחרדת מהעובדה ש"שום דבר לא קורה שם" כשלבריכה נכנסים חתיכים הורסים ושכדי להמחיש את דבריה היא הצביעה לעבר המשולש שבין רגליה, ממש כמו בחור. למה היא חיכתה, לא הבנתי - שיעמוד לה?

הכי נורא מבחינתי היה לגלות שסמנתה היא אחת שה-"תנ"ך" שלה הוא ספרה של סוזן סאמרס. הבלונדינית מ"שלושה בדירה אחת" שהפכה לכוהנת הגדולה של ה-"הורמונים הזהים ביולוגית" בארצות הברית. היות שמקורם בבטטת פרא (מה שהופך אותם בעיני בלונדיניות ל"טבעיים", ולכן גם ללא מזיקים משום מה), ברגע שהבינה שאין לה אספקה סדירה שלהם, מרחה במקומם פירה של בטטה על הפנים בתור מסיכה. זה וחומוס. שתהיה בריאה.

ה FDA כבר הזהיר מפני ה-"ביו איידנטיקל", ככה הם נקראים באנגלית. החברה הצפון אמריקאית לגיל המעבר הודיעה בעדינות שהיא אינה ממליצה להשתמש במוצרים שנרקחים בבתי מרקחת, ודאי לא כשישנם תכשירים בטוחים לשימוש שנחקרו בקפידה (שגם הם, אגב, מיוצרים מחומרים טבעיים. חלק מהתכשירים ה"מסחריים" מיוצרים אפילו מאותה בטטה). ועדיין, ישנן נשים שהמילה "טבעי" עושה להן את זה יותר.

אמש היתה לי קצת נחת, כשקראתי את הטור החדש שכתבה סטנס ג'ונקוס (Staness Jonekos) בעלת האתר הכה אמריקאי שנקרא Menopause Makeover. סטנס (הגרסה הנשית של סטנלי, כך היא מסבירה את שמה) כתבה גם ספר באותו שם, בו היא מתארת איך הגיעה לגיל המעבר ערב חתונתה – כן, בגיל 40 ומשהו - ומה עשתה כדי לשרוד.

בטור שכתבה לפני כשבועיים הודתה שגם היא נפלה בפח של סומרס, אבל נחלצה ממנו בזמן ושרדה כדי להתריע. מומלץ לקרוא את מה שהיא מכנה "10 העובדות על טיפול הורמונלי שכל אישה צריכה לדעת".

ומשהו קטן, אישי: זה מה שקורה לי בחודש האחרון, כל ערב לפני שאני הולכת לישון: לחיצה קטנה על השפופרת ("אסטרוג'ל" של כצט. מרשם רופא. כלומר, כל מי שצריכה יכולה לבל וזה בסל קופות החולים) משחררת ג'ל שקוף וחסר ריח על סרגל מידה קטן שמגיע בתוך הקופסא. את הפס השקוף הזה אני מורחת על ידי ממש כמו שאני רגילה למרוח קרם גוף: חצי מהכמות אני מורחת על יד ימין, חצי על יד שמאל, ותוך שניות הכול נספג ונעלם.

ואולי בעצם נעלם זו לא המילה הנכונה. הוא רק לא נשאר על העור. בפנים צומחת אצלי סמנתה. לא בלונדינית, כן אינטליגנטית, ועכשיו גם כזו שמסוגלת לישון מצוין, פטורה ממצבי רוח ואוהבת לעשות חיים.

• טלי רוזין היא עורכת מדורי הבריאות והספרים של מגזין לאשה, מחברת ספרי עיון פופולריים (ביניהם: "המדריך הישראלי להריון ולידה" עם ד"ר עמוס בר, ו"מה זה בכלל פמיניזם")  ובעלת הבלוג של טלי רוזין. ספרה החדש "המדריך הישראלי לבנות 40 +" שנכתב יחד עם ד"ר עמוס בר וד"ר גדעון קופרניק, ייצא בקרוב בהוצאת "ספרי עליית הגג".