מתנחלים חכמים על דרוזים
יחסם לחיילים דרוזים מעצים את משבר הזהות שהם חווים ממילא, ומוכיח את כשלון הדמוקרטיה היהודית להגן על עצמה
"לוחמי מג"ב ואנשי התיאום והקישור מספרים על יותר ויותר קללות וגידופים מצד מתנחלים, על רקע אכיפת צו ההקפאה. בכרוז חדש שהופץ לחיילים נכתב שהחיילים הערבים שומרים על הפלסטינים ומסבירים: 'אני ערפי מסכנין'". ידיעה זו, יותר משהי מקוממת, מבטאת חשיבה גזענית, בריונות והכחשת אפשרותה של תפיסת השוויון האזרחי במדינה היהודית.
תמיד גרסתי שיש סתירה בין מדינת לאום לבין מדינה דמוקרטית, אם מרכיב הלאום הדומיננטי הוא הדת. כך באיראן, בפקיסטן וכך במדינת המתנחלים. החיילים הדרוזים עושים כמו חבריהם היהודים עבודה קשה, בלתי אפשרית, פעם "חוטפים" את קללות הפלסטינים שמצדם מטיחים בהם: "אתם בוגדים", ופעם חוטפים את נאצות המתנחלים: "צריך לשלוח אתכם חזרה ברכבת".
אותם קלי דעת גזענים, אינם יודעים שבראש משלחת צה"ל למחנות הריכוז עמד השנה תת אלוף מופיד ג'אנם וחבר המשלחת היה וג'יה נסר אלדין שבנו לוטפי היה החלל הראשון במבצע "עופרת יצוקה".
הטירוף הלאומני מעביר אותם על דעתם. ניצב חוסיין פארס סיפר לי כיצד גידפו אותו במבצע ההתנתקות, וכיצד עומדים קצינים ביחידות התיאום בפני השפלות יומיומיות.
לכאורה, אין לחיילים הדרוזים על מה להלין כי ככה "המטורפים" האלה נוהגים גם בחיילים יהודים. מי שגודע עצי זית, מצית שדות של פלאחים, פוגע בילדים וזורע שנאה, אינו מבין מהו ערך האדמה ואינו ראוי להתיישב בה. מי שלא קרא את עלילות ליל הבדולח אינו מסוגל להבין שהוא נוהג כמו אותם גזענים.
הדרוזים בישראל אינם שכירי חרב, הם משרתים שרות חובה בכול היחידות, גם המובחרות והסודיות ביותר. הנוער הדרוזי מצוי במשבר זהות עמוק: רק מעטים מאוד יגדירו את זהותם כ"ערבית פלסטינית", למרות שפת אמם, מנהגיהם ודתם. רבים איבדו את שפתם הערבית ומדברים בלשון "משועברת" ורבים מאוד כבר התכחשו לזהותם הלאומית. ישראליותם בעיניהם אינה מוטלת בספק.
מעולם לא שבת המגזר הדרוזי גם כאשר "גזלו" את אדמותיהם. יותר ממחצית משקי הבית הדרוזים חיים על שכר/קצבה של מערכת הביטחון. מתנחלים דוגמאת אלה שיוצאים נגדם, רק מחזקים את התסכול ואת התחושה ש"הכושי עשה את שלו", ומעצימים את משבר הזהות.
אינני מקבל את הגישה שמדובר ב"עשבים שוטים". הם כבר שדה זרוע שוטים. אינני מוכן לקבל את ההסבר שראשי המתנחלים לא מסוגלים למתן אותם, ואינני מבין מדוע מפקדי צה"ל רק משמיעים קיטורים ויללות במקום לרסן את הפורעים האלה.
היהודים בישראל לא יכולים להשתמש במושגים כמו "אחים לנשק" או "ברית דמים" באירועי זיכרון בלבד. הם אינם יכולים לזעוק כל בוקר: "מדינה יהודית ודמוקרטית". מדינה דמוקרטית חייבת להתגונן בפני אלה הבאים לזרוע זרעי פאשיזם, כי אין מדינה יהודית שאיננה דמוקרטית. מדינה או מחוז פאשיסטי לא יכול להיות יהודי.
אין זה המקום לזעוק על עוולות אזרחיות, על קיפוח ויהירות שלטונית בנושאי אדמותיהם של הדרוזים. אני זועק כעת רק את כאב החיילים המשרתים לפי חוק גיוס חובה. אחוז המתגייסים הדרוזים עולה על אחוז היהודים המתגייסים, בעוד רבים מהמתנחלים ובוודאי מהחרדים נושאים נשק רק כדי לשמור על בתיהם ובמקרים לא מעטים כדי לנקום ולפגוע בשכניהם. קצת בושה לא תזיק להם ולמנהיגיהם.
רפיק חלבי, עיתונאי
לפנייה לכתב/ת 
