מה מצית מחדש את מאבק הכורדים בטורקים?

אוֹזְלֶם גאליפּ, פעילה כורדית גאה מעיירה על הגבול העיראקי, כותבת דוקטורט בבריטניה ובאה לטורקיה לבקר את משפחתה ולהמשיך במחקר. על פרק ידה מקועקעת המילה אמא, בארמנית דווקא. שכחתי לשאול מדוע, אבל זה מבטא יפה את הטרגדיה המתמשכת במציאות הרב-לאומית של מזרח אנטוליה.

רציתי לברר איתה מה קורה שם בימים אלה. לפני כשנתיים הכריזה הממשלה על מדיניות של פתיחות לכורדים. כשלב ראשון פתחה ערוץ טלוויזיה רשמי בקִרְמַנְג'י, הדיאלקט הכורדי הנפוץ ביותר בטורקיה, הכריזה על כוונה להקים מחלקה לחקר השפות הכורדיות באחת האוניברסיטאות באזור, ודיברה על פתיחות פוליטית ותרבותית בתחומים אחרים. אולם בחודשים האחרונים, על אף המדיניות המוצהרת הזאת, מתחוללת מלחמה קשה במזרח, על הגבול העיראקי. כמעט כל יום נהרגים שם חיילים טורקים וגם רבים מאנשי המחתרת. מדי פעם נפגעים גם אזרחים בכפרי הגבול. אצלנו שומעים על כך מעט מאוד.

הממשלה הטורקית מרמה את הציבור, טוענת אוזלם. במלחמה הזאת נהרגים אזרחים לא מעטים אבל הם מוצגים לעיתים קרובות כמחבלים שנורו תוך כדי פעילות. לפעמים הצבא אפילו מלביש את האזרחים ההרוגים במדים כדי להונות את התקשורת. במשפט מפורסם על הרג נער צעיר, טען בית המשפט המקומי לאחרונה כי גם ילד בן 13 יכול להיות מחבל, וזיכה את האחראים מאשמה.

אבל מה קרה פתאום שהכורדים יוצאים למלחמה, אחרי כל הניסיונות לשפר את מצבם וזכויותיהם?

הסיבות מורכבות כרגיל. אחת מהן, אולי העיקרית, היא האכזבה מהפער בין ההכרזות לבין המציאות. ערוץ הטלוויזיה שהיה אמור להיות הפתיחה לסדרת רפורמות נותר העדות היחידה כמעט לכוונות, וגם הוא עלוב למדי ומשדר בעיקר תעמולה טורקית. המדינה ממשיכה לדכא את המיעוט ומסרבת להעניק לדיאלקטים הכורדיים מעמד חוקי כלשהו. לפני זמן לא רב, למשל, נסגר אתר אינטרנט כורדי שבמסגרת משאל גולשים הציע גם אפשרות לענות לשאלות בכורדית, וחבר פרלמנט שביקש לשאת דברים בשפתו הורחק מיד מהמליאה.

הערבים בישראל במצב טוב

איזה פער גדול יש בין ההתייחסות הזאת לבין היחס לערבים בישראל, אומרת אוזלם. הייתי בירושלים לפני כמה שבועות והופתעתי לראות שהערבים לומדים בשפתם ואפילו שלטי הדרך כתובים בערבית.

לדבריה, "הממשלה כאן מונעת פעילות פוליטית כורדית גלויה ומחזיקה בכלא מספר רב של אנשים, כולל ראשי ערים ונכבדים, ומסרבת לשחרר אותם. האמת היא שהממסד ממשיך במהלך עקבי של הפיכת הכורדים לטורקים, שהחל כבר לפני עשרות שנים, ואני חייבת לומר שהוא די מצליח. הדור הצעיר כבר מתקשה לדבר בשפות האם שלו ויודע יותר טורקית, ומכיוון שהכורדים מופלים במשרות, בקבלה ללימודים, ובתחומים אחרים, רבים מהם מעדיפים להגדיר את עצמם רשמית כטורקים".

אבל יש גם סיבות אחרות לחידוש המאבק. אחת מהן היא סירובם של השלטונות לשאת ולתת על המצב עם עבדאללה אוגַ'לאן, מנהיג מחתרת הפ.ק.ק. היושב בבידוד בכלא על האי אימְרַלי שבים מרמרה. ב-2006 הורה אוג'לאן לאנשיו במחתרת לחדול מפעילות צבאית, בתקווה שהשלטונות יכירו בו כמנהיג וידונו איתו על פיתרון הולם לבעיית הכורדים. משנכזבה תקוותו הודיע בסוף מאי השנה שהוא מסיר את ידיו מהתהליך ומותיר למפקדי הפ.ק.ק. בשטח להחליט כיצד הם רוצים לפעול. חלק ממפקדי המחתרת ראו זאת כאישור לפעולה.

ובכל זאת, אני אומר, נדמה לי שלאחרונה המחתרת חצתה עוד קו אדום בהסלמה הנוכחית. רק לפני שבועיים היה כאן באיסטנבול פיגוע גדול באוטובוס שהסיע אנשי צבא ונהרגו מספר אנשים כולל נערה בת 17 שישבה בו ואחת המחתרות הכורדיות קיבלה אחריות.

הכורדים מפוזרים בכל טורקיה, היא משיבה, והריכוז הגדול ביותר שלהם הוא באיסטנבול. כל אחת מהפעולות האלה היא בעצם מסר פוליטי. המחתרות מנסות כנראה להבהיר לממשלה הטורקית שגם אם ישמידו את כל בסיסיהן במזרח עדיין יוכלו לפעול בלב המדינה. למיטב ידיעתי הם נזהרים ככל האפשר שלא לפגוע בחפים מפשע. הפעולות מבוצעות רק נגד יעדים צבאיים אבל אי אפשר תמיד לוודא שאין שם אזרחים.

אז מה היית רוצה? על מה את חולמת? עצמאות לכורדיסטאן הגדולה? זה נשמע לך הגיוני?

החלום על כורדיסטאן עצמאית גדולה המקיפה את האזורים הכורדיים בטורקיה, איראן, עיראק וסוריה אולי קיים בליבם של אנשים, היא אומרת, אבל אפילו הקיצוניים באנשי הפ.ק.ק. אינם מאמינים שזה ריאלי במסגרת הטורקית. השאיפה היא למעמד מוכר חוקתית שיאפשר לכורדים לפתח את תרבותם, להשתמש בשפתם ולנהל את ענייניהם בעצמם. משהו כמו מבנה פדראלי. לא נראה לי שהטורקים יסכימו למשהו כזה, ולכן המאבק כנראה יימשך.

והנה שיר של המשוררת הכורדית העיראקית קַגַ'אל אחמַד. אחמד כותבת בדיאלקט הסוֹראני שאינו נפוץ בטורקיה.

כיוונים/ קג'אל אחמד

בכל פעם שהיה בהרים,

כשהסיר את נעליו

הצביעו תמיד לכיווּן עירו.

אבל מעולם לא ראה בכך עדות

שמולדתו תשוחרר.

עכשיו שהוא בעירו

בכל מקום בו הוא מניח את נעליו

הן מצביעות על האדמות שמעבר.

ואין הוא חולם שיבוא היום

בו, בלי לראות

את האשליה שגלות רואה תמיד

בלי שום כיווּן מנעליו

ייסע דרך לִבָּה של ארצו

יאחסן את המיתוס בארגז העץ של סבתו

ובמרתף של בית שמח

יסגור עליו דלתות צבעוניות רבות

כמו הדלתות בסיפורי ילדותו.