סגנני אותה באדיבות

הזמן: צהרי היום

המקום: שדרה תל אביבית

א' (30) גבוהה ורזה, עם שיער חום וגולש. היא לבושה בשמלת קיץ פרחונית ובסנדלים זהובים, והולכת להנאתה, כשאוזניות אייפוד תחובות באוזניה. בשלב מסוים היא נתקלת בב', גם היא בת 30, גבוהה ורזה. שיערה השחור אסוף בקוקו, והיא לובשת טייטס שחורים מלייקרה וגופיית איקס צמודה שחושפת על הדרך את רצועות חזיית הבז' שלה. א' וב' נעצרות לשנייה אחרי שמבטן מצטלב. הן מחייכות אחת אל השנייה ונעצרות לשוחח בקצרה. הן מכירות אחת את השנייה מהעיר, נפגשות תכופות באירועים חברתיים ויש להן 31 חברים משותפים בפייסבוק, הגם שהן עצמן אינן חברות קרובות.

א' ניחנה בתודעה אופנתית גבוהה. היא מבחינה בנקל שב', על אף נתוניה הפיזיים המרשימים, לבושה זוועה. עם זאת, א' היא בחורה מנומסת שמתמידה לא לדחוף את אפה המעוצב בעניינם של אחרים. היא הייתה מעוניינת לעזור לב' לשפר את סגנון הלבוש שלה, אבל היא חוששת להעיר לה ובכך לפגוע בה. מה בכל זאת אפשר לעשות? בעיה.

נותנים לך טיפ, לא תקחי? פרמנטו לבושה לעילא

מנחיתים את הבומבה בעדינות

אני מוצאת את עצמי מהרהרת תכופות מתי ואיך צריך להעיר לאנשים על סגנון הלבוש שלהם. לחבריי הקרובים אני לרוב מחמיאה (אחרי הכל, אני לא בוחרת אותם ככה סתם. לא ולא. אני רוצה להיות מוכנה שכשיבוא היום ומישהו יתבונן בחבריי, הוא יוכל לומר לי מי אני). כשנדמה לי שיש צורך בתיקון, איני חוששת להעיר, ומתוך היכרותי עם הנפשות הפועלות, אני יודעת כיצד לעשות זאת באפקטיביות ומבלי לפגוע. הבעיה היא מה עושים עם מישהי שהיכרותך איתה רופפת, בדומה לסגנונה האופנתי.

בישראל נהוג לומר את האמת ישר בפנים, דוגרי ובלי רחמים. כך משתחררים לאוויר משפטים כמו: “אחותי, מה עם החולצה המכוערת הזאת? תפסתי ממך יותר”, או: “אני לא מתה על המכנסיים האלה. הם מגדילים לך את הערגלית”. משפטים כאלו נחשבים כאן לביקורת מן המניין ואני מוצאת את זה לא רק לא-מנומס בעליל ומעליב, אלא גם לא מועיל. משום שאותה ב' אולי לא תלבש את אותם מכנסיים ערגליים יותר לעולם, אך סביר להניח שהיא תרכוש זוג דומה בסייל הבא שהיא תזדמן אליו.

הבאתי 3 אופני פעולה אפשריים במקרה של א' וב', המסתמכים על אורחות ההתנהגות האנגלו-סקסיים ברחבי העולם:

השיטה האמריקאית: התעלמות מוחלטת ממה שנראה לא-בסדר בלבוש של ב', תוך שחרור מחמאה שקרית על הגופייה וגילוי חיבה פיקטיבי ללייקרה (הו, הגועל. אבל על זוועות הלייקרה נדון בטור אחר).

השיטה הבריטית: א' מעבירה מבט נוקב באאוטפיט של ב'. היא נותנת לעווית של אי שביעות רצון להשתחרר ולהתבטא בפניה, אך לא אומרת דבר וממשיכה כרגיל בשיחת החולין.

השיטה הדרום-אפריקאית: א' מעירה לב' תוך כדי נימוס מופרז ומחויך על חטא הלייקרה וגם על גדילי החזייה החומים.

איגדתי, גם כפתרון לקונפליקט, מספר טיפים לביקורת המוצלחת:

- פתחי במחמאה, אמיתית ולא שקרית. אם אין כזאת באמתחתך - ותרי על כל העסק.

- נסחי את משפטייך על לשון החיוב. למשל: "אוי, אני חולה על גופיות, ובמיוחד על גופיות ספגטי" במקום לומר: "אני לא יכולה לסבול גופיות עם רצועות איקס".

- נסי תמיד לשלב את הביקורת שלך עם טיפ מעשי. למשל: “ראיתי שבמשביר מוכרים חזיות סטרפלס מהממות וזולות לבעלות כרטיס מועדון.

ככה תוכל אולי ב' הדמיונית לשפר איזשהו פרט או שניים במלבושייה הקלוקלים מבלי להעלב ומבלי לחזור על אותה טעות בפעמיים. ואת תוכלי לשדרג את סגנונך האישי בנימוס וטקט זוהרים הנדמה שנרכשו זה הנופש בבוטיק אירופאי קריר.

לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה