הוא המורה שלי לגיטרה. זה מותר בכלל?

איך יודעים את ההבדל בין פלירטוט למציאות? אני מבולבלת. לא כך כך ברור לי איפה בדיוק עובר הקו, ומי אמור להעביר אותו - המפלרטט, או המפלורטט? ואם זה הדדי, האם יש גבול לפלרטוט, האם יש שלב שבו צריך לעבור לשלב הבא? הזמנה לדייט אולי, או להגיד מה יושב לי על הלב?

ואיך יודעים אם מישהו באמת מפלרטט איתי, או שמא הוא פשוט נחמד, או שזה האופי שלו, או שבכלל אני התחלתי לפלרטט איתו והוא פשוט זרם? ואחרי כל זה, נראה לי שאני קצת מתאהבת בו. כי לא משנה מי התחיל את הפלרטוט, ולמה זה ככה, השורה התחתונה היא שאני דלוקה עליו, ואני רוצה לעבור לשלב הבא, רק מרגישה שאין ממש מוצא.

הוא המורה שלי לגיטרה. זה מותר בכלל?

וכמובן, אני לא אעז לעשות את הצעד הראשון, מפני שאם הוא יסרב, זה יהיה השיעור האחרון. זה כמו שידידים טובים צריכים להישאר ידידים טובים ולא להרוס את החברות עם הרומנטיקה. או שבעצם לא? הרי החלום של כל אחד מאיתנו זה שבן הזוג שלו יהיה גם החבר הכי טוב שלו, לא?

מה זה משנה, הוא בכלל לא בקטע שלי. או שאולי כן? הוא הרי פלירטט איתי...

לפתע הוא נצמד אליי, נוגע בי, מזיז את ידי

הבעיה הרצינית כרגע היא, שלא רק שאני מוצפת בשאלות על מה יקרה אם, אני גם לא לומדת ממש גיטרה, כי איך אפשר לפרוט על מיתרי הגיטרה כשהוא יושב על ידי ואט אט פורט על מיתרי ליבי? לפתע הוא נצמד אליי, נוגע בי, מזיז את ידי. הוא ממש קרוב, כן, הוא מורה ממש טוב.

ידעתי שזה יקרה. זה מסוג הדברים האלה שרואים בסרטים וקוראים עליהם בסיפורי אהבה גדולים. מהמקרים האלו שהחברות מזהירות אותך מפניהם וכולם אומרים לך להתרחק מזה כמו מאש. אבל את, עד שלא תיגעי באש ותישרפי - לא תחדלי מלרצות, מלהשתוקק. לא תיפסק הכמיהה שלך אליו.

אבל נראה לי שהכלל הקובע במשחק הזה בסופו של דבר הוא לא לוותר. אז תגעי, ותישרפי קלות, ותיפלי ותקומי, עד שימצא ליבך את האחד שיפרוט על מיתריו, והוא אשר אותך יאהב.