טדסקי - יין ממשפחה טובה

לאחרונה שוב ביקר בישראל ריקרדו טדסקי, היינן של אחד מהיקבים המשפחתיים המוערכים באזור ולפוליצ'לה (ורונה, איטליה). ריקרדו, דור שישי, חולק את המשימות ביקב עם אביו ואחותו, שהצטרפה לא מזמן ליקב, אחרי שלמדה ייננות.

למרות שידוע שבני המשפחה היו מוכרים באזור כבר בשנת 1630, היקב הוקם בשנת 1824, כאשר ניקולא טדסקי רכש את הכרמים הראשונים. הדורות הבאים המשיכו ורכשו אדמות ונטעו כרמים, אבל עיקר העסק שלהם החל בשנות השישים עם אביו של ריקרדו ועם דודו, כאשר הסגנון של היין הוא זה שאביו קבע: יין לאוכל, עם חומציות בהתאם, עושר בגוף ובמבנה הכללי של היין. יינות שההקפדה בהם רבה בכל הקשור באיזון שבין האף וה"פה". שתי נקודות שהם מדגישים היום הן התאמת היין לאוכל וריכוז אלכוהול נמוך ככל האפשר.

מבחינת כרמים: כרגע 70% שלהם, ותוך שנתיים הם שואפים להיות בעלי הכרמים כולם. סך הכל יש להם כ-200 דונם באזור וולפוליצ'לה קלאסיקו ועוד 840 בערך, בוולפוליצ'לה. הזנים העיקריים הם זני האמרונה ואז זנים מקומיים אחרים, שנותנים מורכבות בתור תבלינים, ולא גוף, למשל. בין הזנים שהיקב משתמש בהם אפשר למנות את הקורבינה, הקורבינונה, הרונדינלה והמולינרה - אלה שבזכות האמרונה הם מוכרים יותר - ואת הדינדרלה, נגררה, רוסיניולה, הפורסלינה והאוסלטה. כשאומרים "תיבול", אזי לדוגמה האוסלטה (הזן שאנשי מאסי החזירו לחיים) נותן גוף, אבל אם לא נזהרים איתו - גם מרירות. את הרונדינלה משווה טדסקי לגאמיי: דובדבנים, יינות עגולים, לא משהו מיוחד, אבל זן נעים ומשמש לבלנדים.

האם הם נוטעים זנים בינלאומיים? כן. קברנה סוביניון יש להם. אבל זהו, לא יותר. לא מדובר כאן ביקב שרוצה להיות "סופר משהו", אלא להמשיך ולדבוק במסורות המשפחתיות-מקומיות, ובצדק גמור. היינות מצוינים, בזה אחר זה.

ריקרדו טדסקי (צילום: שגיא קופר)

ואלפוליצ'לה קלאסיקו סופריורה DOC

היין הבסיסי של היקב; יין לאוכל יום יומי. מרגישים קצת עץ ודובדבנים, אף נעים מאוד וקליל. קצת מתיקות ופלפל שחור. רצוי מאוד לקרר אותו, כדי להעלות מעט את החמיצות. יבש וטאני בסיומת והאמת? חייב אוכל, למעשה. 12.5% אלכוהול – מרענן וחביב. 65 שקלים לצרכן.

Capitel San Rocco vino de ripasso Val. Sup. 2006

13.5% אלכוהול. ממש אמרונה קל. יש פה בהחלט אותה מתיקות בפה, אבל הגוף יותר קל – בינוני בסך הכל. הוא מתובל מאוד, בעל חומציות טובה. יבש בסיומת, ארוך ו-spicy. באף מרגישים את העץ, מלווה בפירות אדומים-כהים. יין טוב. בסוף-סוף נשארים פה דובדבנים יפים. פוטנציאל התיישנות טוב - 8-5 שנים בוודאי. 100 שקלים לצרכן. קנייה טובה.

Tedeschi Amarone d. Valpolicella 2006

מיינות האמרונה הפחות יקרים בארץ. אמרונה עבר שינויים מסוימים בתקופה האחרונה, כשאיפשרו להכניס זנים חדשים לבלנד, כולל זנים בינלאומיים, ושינויים ביבולים המותרים. הטובים שביינות האמרונה באים, אומר ריקרדו טדסקי, לאו דווקא מאזור זה או אחר, אלא יותר מהכרמים שנטועים במדרונות (כמו אלה שלהם, כמובן), כשההבדל במחירי הענבים יכול להגיע אפילו ל-45% במחיר. 229 שקלים.

טדסקי חבר במה שנקרא "משפחות האמרונה". חוג יצרנים שנוסד על ידי חמישה יצרני אמרונה, והצטרפו אליהם עוד שבע משפחות. כל השמות הגדולים שאנחנו מכירים בארץ - כמו מאסי - חברים בקבוצה הזאת, כולל שמות פחות ידועים (שכן מיובאים לכאן) כמו מוסלה. הרעיון הוא להגן על מותג ומוצר האמרונה, בעיקר מפני יצרנים של יין זול, ש"תופסים גל" על הפופולריות של היינות האלה באיטליה ומחוצה לה. ואגב אמרונה: היין מהווה 20% מהייצור של טדסקי, אך שוויו 50% מהפדיון.

ייבוש הענבים הוא שלב חשוב להם, והשקיעו בו הרבה כסף. יחד עם מאסי, הם החלו בניסויים לייבוש מסודר ואמין של הענבים, אחיד. ב-93' הם הכניסו ייבוש בטמפרטורות נמוכות, 15 מעלות, בלחות מתאימה, כך שתהיה להם שליטה על הבוטריטיס. היום המספרים שונים קצת, אבל העיקרון - בקרה הדוקה על הלחות והטמפרטורה - נשאר. בבסיס הצורך בתהליך מסודר ואחיד עומד הרעיון של להדגיש את "טעמי האדמה" - את הטרואר של ולפוליצ'לה, ולא את טעמי וארומות הרקב שהבוטריטיס השרה על כל היינות האלה בעבר, והיה למעשה הטעם הדומיננטי בהם, בלי חשיבות למקור הענבים.

אחרי כל זה - והתסיסות, כמובן - היין נשאר על המשקעים למשך שנתיים. היין שלהם אמור להיות יין יותר רענן, וחומצי, מותאם יותר לאוכל: האף עדין למדי – לא פיצוץ ארומתי. הפה יבש, עם מתקפה מתקתקה אבל לא "מתוקה" או רחבה מדי. החומציות אכן מצוינת. הסיומת טאנית מאוד, ומאוד-מאוד ספייסית. יש איזון מצוין בין פרי מתוק - אדום - עם טיפה מרירות. 16% אלכוהול. יין צעיר, שכדאי לקנות ולחכות איתו, אבל לא יותר מדי זמן.

Capite Monte Olmi Amarone D. Val. 2005

סינגל ויניארד. הנטיעות נעשו בימיו של סבו של ריקארדו, שעוד עבד בבניית הטראסות. הוא מתוק-מריר באותו זמן, עם משהו ירקרק וכזה שמזכיר חביות ישנות של ויסקי. סופר מתובל וחריף בפה, מלא. מלווה מצוין לגבינות חזקות; בלי בושה. יקר, אבל היין בהחלט מצוין. 629 שקלים.

וכאלה שלא נמכרים בישראל:

Capite Monte Olmi Amarone D. Val. 1995

מצוין. עדין, מלא פירות יבשים. טבק. לגמרי לשתייה, עם פוטנציאל של כמה שנים טובות, אם יש לכם מהיין הזה. מסוג היינות עשירי הפרי, שבהם ריחות נוספים, ה"שלישוניים" – שמראים כיצד יינות טובים משנים טובות יכולים להיות מהנים שנים רבות אחרי הבציר.

Capitel Fontana Recioto d. Val. 2005

בערך 3,000 בקבוקי חצי ליטר מייצר היקב מיין זה (ריצ'וטו), מאז סוף שנות השבעים, כאשר סוג היין הזה היה פופולרי מאוד בשנות השישים. מכיל 80 גרם סוכר לליטר – ויין מצוין לקינוחים עשירים ולגבינות כחולות. מצוין, מלא ועתיר טעמים בוגרים – אנימלי מאוד המתיקות מתונה ועדינה. מתובל בסיומת, מלא דובדבנים, עם הרבה ריחות של הדרים וטאנינים. כ-45 אירו באיטליה.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "