לכבוש את הכותל מחדש

הכותל המערבי יצא מהארון ביוני 1967. הוא פרץ בעקבות מלחמת ששת הימים מתוך כרטיסי "השנות טובות", ניער מעצמו "אזוב ועצבת" ומיקם את עצמו כסמל האולטימטיבי של הניצחון הישראלי במלחמה.

למרות שהיו לכותל כל הסיבות הטובות לככב כסמל לאומי של ישראל, הוא הפך במהלך השנים לאתר דתי אורתודוקסי שמגיח אל המרקע, עוטה שחורים ומאיים באצבעו נגד החילוני הממוצע. מאז הועברה השליטה על הכותל לרבנים ועמותות דתיות, הפך האתר כולו למקום שאינו מאיר פנים.

אפילו הצנחנים, גיבורי 67', אינם חשים בבית בכותל של היום. גם נפשם נקעה מהצקות סדרני משרד הדתות, קבצני הכותל וההפרדה הבלתי מתפשרת בין גברים ונשים.

מי שיוצא מהבית לכותל הם תיירים מחו"ל, שמגיעים במיליונים כדי לגעת בו ולהטמין את משאלותיהם בין אבניו. אך מי שהפכו את הכותל לבית שלהם הם הדתיים האורתודוכסים והחרדים. אחרי שגרמו לכותל לפשוט את הרגל כסמל לאומי, מינו עצמם ככונסי הנכסים הבלעדיים שלו.

התחרדות הכותל משתקפת בבריונות השולטת בכיפה ובהזנחה של כל אספקט אסתטי. בשם הדת מותר לגרום לכל מבקר/ת להרגיש בלתי רצוי/ה כאדם ובלתי ראוי/ה כיהודי/ה להיכלל בקהל ישראל. כבר בשער הכניסה, בעמדת הבידוק הבטחוני, מתקיימת הפרדה מגוחכת בין גברים ונשים. נשים שאינן צנועות מספיק בלבושן נדרשות לעטות מיד שמאטע מכוער על ידי סדרניות חמורות סבר.

אסור להגיע לכותל בשבת בכיסא גלגלים הממונע בבטריה חשמלית. הנכה שניסה נשלח הביתה. אסור לקיים טקס שבו משתתפים יחד גברים ונשים. כך הושם קץ למנהג חלוקת תעודות זהות לעולים חדשים בכותל. אסור לאשה לשיר או לנאום במקום. כך סולקו החיילות מטקסי ההשבעה של הטירונים בו. אשה אינה יכולה לקחת חלק בטקס בר המצווה של בנה, מקסימום מותר לה להשקיף על הנעשה כשהיא עומדת על כסא פלסטיק. אסור לבת לחוג בת מצווה בכותל בדרך שעושה בן גילה מעבר למחיצה. מי שמתעטפת בטלית, קוראת בתורה או מתפללת בקול רם דינה מאסר או קנס.

העובדה שהחוקים, התקנות וההסדרים האלה מתקיימים בכותל, היא עדות לכך שהישראלים החילונים התייאשו וויתרו על הכותל. הלכה למעשה הם מקבלים את אמירתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח, שהאתר הוא "דיסכותל" לחרדים. הכותל המערבי פשט את תדמיתו כסמל לניצחון לאומי ישראלי ולבש קפוטה ושטריימל.

כדי להחזיר לרוב הישראלים את הכותל, את ירושלים (ואולי אף את היהדות עצמה) צריך להיאבק באדישות החילונית. זו אדישות מדבקת שנובעת מחוסר אונים שנלמד במשך שנים על ידי הציבור הישראלי, לוחשת באוזנו של כל ישראלי שהמאבק הוא בסך הכל על אתר שאינו חשוב לו באופן אישי "נו טוף, שיקחו להם את הכותל ושיהיה להם לבריאות".

אך מי שמוותר על פלורליזם בכותל מוותר על פלורליזם בכלל, מי ששותק לנוכח מעצרה של אשה על ידי משטרת ירושלים מפני שאחזה ספר תורה או התעטפה בטלית ימצא את עצמו לבד כאשר המדינה תאכוף עליו את חוקי הדת במקום מושבו.

הגיע הזמן לשחרר את הכותל מחדש. להפוך אותו לאתר לאומי פתוח לכל, שבו יש מקום למגוון דרכים לבטא את היהדות. מובן שצריך שיהיה שם בית כנסת שישרת את האורתודוכסים, שכן כך מכבדת חברה דמוקרטית את צרכי המיעוט. אך רוב רובה של רחבת הכותל צריכה להיות מקום שבו אפשר יהיה לחוש ולחוות "חופש דת ומצפון" ללא הבדל "דת גזע ומין" כפי שקובעת מגילת העצמאות.

יום שחרור הכותל מחדש יהיה גם הזמן הנכון להניע יוזמות חשובות אחרות כמו: קבורה חילונית, חופש בחירה בנישואין, הפסקת ההפרדה באוטובוסים של אגד, גיור אלטרנטיבי, הפקת סמכויות בית הדין הרבנים ואכיפת לימודי ליבה בבתי הספר והכרה בזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים על ידי המדינה.

אם תרצו - אין זו אגדה.

ענת הופמן, נשות הכותל, יו"ר המרכז לפלורליזם יהודי