מתגרת קמפוס עד מודעת המינויים. פרשות הנגבי

מודעה תמימה לכאורה שפורסמה בעלון פנימי של הליכוד, שבה התגאה השר דאז צחי הנגבי, בהיותו שיאן המינויים הפוליטים בין שרי הליכוד - הובילה לדו"ח מבקר המדינה, שעסק במינויים הפוליטיים. הדו"ח הוביל גם לחקירת משטרה ולהגשת כתב אישום נגד הנגבי. היום (ג') יכריעו שופטי בית המשפט השלום בירושלים האם לזכות או להרשיע את הנגבי בעבירות של מירמה והפרת אמונים, שוחד בחירות, מסירת עדות שקר ושבועת שקר.

על-פי כתב האישום, מדובר ב-72 מינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה בין השנים 2001-2003. הנגבי היה מעורב ב-49 מינויים במשרד והיתר בגופים הקשורים למשרד של חברי מרכז הליכוד או מקורביהם. בעקבות דו"ח המבקר, שהוביל לחקירה פלילית נגד הנגבי, פרסם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הנחיות בדבר מעורבות שרים במינויים במשרדם.

בספטמבר 2006 הוגש כתב האישום נגד הנגבי לבית משפט. הוא הואשם גם בשבועת שקר, כיוון שטען בפני ועדת הבחירות המרכזית כי לא הוא שפרסם את המודעה. בכתב האישום טענה המדינה, כי בזמן כהונתו כשר פעל הנגבי באופן מתוכנן ושיטתי למינויי חברי מרכז ומקורביהם לתפקידים במשרד לאיכות הסביבה, כשהוא מתעלם מכישוריהם והתאמתם לתפקיד, תוך פגיעה באפשרות הציבור הרחב להתחרות על משרות אלה. לטענת הפרקליטות פעילותו נעשתה, "תוך ניצול משאבים ציבוריים לטובת אינטרסים פוליטיים ואישיים, שאינם מתיישבים עם טובת הציבור".

המשפט נמשך קרוב לארבע שנים, כשפרוטוקול הדיונים מונה לא פחות מ-15 אלף עמודים. 300 עדים זומנו ל-120 הישיבות שנערכו במשפט. הנגבי העיד בעצמו בכמה ישיבות, בהן הכחיש את האשמות נגדו וטען כי עד לדו"ח מבקר המדינה איש לא חשב שאסור לשר להיות מעורב באיוש משרות במשרדו.

מהתגרה ב-82' ועד "דרך צלחה"

בתחילתה של הפרשה השנייה היה הנגבי דווקא בצד המתלוננים. מדובר בפרשת "איסתא", שהחלה בשנת 1980 והסתיימה 12 שנים מאוחר יותר. הנגבי התלונן במשטרה נגד כמה סטודנטים - שכיהנו בנשיאות התאחדות הסטודנטים ובאיסתא, בחשד שהיו מעורבים בהונאה בתחום התעופה. המשטרה חקרה ושבעה חשודים הועמדו לדין - אך זוכו בבית המשפט השלום. אחד מהם ביקש להעמיד לדין את הנגבי בעבירה של מתן עדות שקר. היועץ המשפטי לממשלה דאז קבע שסיכויי ההרשעה אינם מצדיקים הגשת כתב אישום. לבג"ץ הוגשה עתירה בנושא, אך השופט תיאודור אור דחה אותה.

הנגבי היה מעורב גם בפרשת בר-און - חברון. הוא כיהן אז כשר המשפטים ונטען נגדו שבהיותו מעורב בהליך המינוי, הטעה את הממשלה באשר לעמדתו של נשיא בית במשפט העליון דאז, אהרן ברק, בעניין אותו מינוי. המשטרה המליצה להעמיד את הנגבי לדין בעבירה של מרמה והפרת אמונים, אלא שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, החליט על דעתה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, לסגור את התיק מחוסר ראיות.

הפרשה הרביעית היתה פרשת "דרך צלחה". המשטרה המליצה להעמיד לדין את הנגבי בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה

והפרת אמונים ועבירות נלוות, לאחר שנטען כי בזמן שכיהן כיו"ר עמותת "דרך צלחה" העמיד את עצמו במצב של ניגוד עניינים, כשקידם את מטרות העמותה בזמן שכיהן כחבר כנסת ואף קיבל מהעמותה כסף.

בתחילת שנת 2001 החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין - להעמידו לדין, אולם לקראת הליך הסרת החסינות, שונתה ההחלטה ולא הוגש כתב אישום בגלל קשיים ראיתיים בתיק.

צוות ההגנה של הנגבי, בפרשת המינויים הפוליטיים, מונה את עורכי הדין: עודד גזית וגרשון גונטובינק, ממשרדו של יעקב וינרוט.