עכשיו הגברים רוצים להיות "גם וגם". השתגעתם?

הפרסומת החדשה לפז'ו משכה את לבי מיד: לצד מכונית מנהלים עומד גבר צעיר, נושא על גבו תינוק במנשא. הכיתוב פשוט: "פז'ו קרוסאובר 3008. כי אתה גם וגם".

לכאורה, להסתכל ולהתפעל: גם מנהל, גם איש משפחה. גם הרפתקן כבישים אתגרי, גם אב מסור ורגיש. אני כבר מדמיינת את אשת משאבי האנוש בראיון העבודה שלו שואלת במתיקות: "ומה תעשה כשהתינוק יהיה חולה?" ואת הגבר מתרעם: "אם הייתי אישה גם היית שואלת אותי את זה?"

אבל משהו בעולם ההפוך הזה לא באמת קוסם לי. להיפך, אני כמעט מתמלאת עצבות. כי במקום שאנחנו, הנשים, נלמד מהגברים איך לנהל את חיינו (למשל: לקחת לעצמנו זמן לתחביבים בלי להתבייש, או לגדל כרס בחיוך ובסלחנות), הם לומדים מאיתנו את כל הרעות החולות: להיות מוטרדים בטירוף מהמשקל שלהם. להוריד שיער מכל אזור גלוי לעין. ועכשיו – להיות "גם וגם".

תור הגברים לג'נגל

לא ברור מה הביא אותנו למצב הזה: אולי הצורך לפצות במהירות על מאות שנים שבהן נשים הוגבלו לתחום הביתי. אולי המוח שלנו, הנשי והמיוחד, שבאמת מאפשר לנו לעשות כמה דברים בו זמנית. כך או כך, מצאנו את עצמנו בעידן ה"גם וגם": שחוקות, מותשות, תמיד על מסלול המרוצים, לעולם לא מרוצות.

ועכשיו, ככה נראה, הגיע תור הגברים לנסות לג'נגל כדורים במהירות מסחררת: גם עבודה, גם בית, גם טיפוח, גם הגשמה עצמית. אני כבר רואה אותם בדמותנו: עייפים ומיואשים, מוכי רגשי אשם, מתלוננים בלילה על כאב ראש.

לא שאני חושבת שמוטב להשאיר את הגברים בעולם העבודה, ואת הנשים בבית: ההיפך הוא הנכון. העולם האוטופי שלי הוא זה שבו כל אחד, גבר או אשה, יוכל למצוא לעצמו את התחומים שבהם הוא טוב, שבהם נעים לו, ולעשות אותם בלי ייסורי מצפון – אבל לא בו זמנית עם עוד משהו. בעולם האוטופי שלי אשה תוכל לצאת לחופשת לידה בת שנתיים בלי להרגיש אשמה על כך שהיא לא מפרנסת, או לצאת לבנות קריירה מסביב לשעון כשבן זוגה יישאר עם הילדים. אתם יודעים מה? בעולם האוטופי שלי, אחרי הלידה הבאה הם יוכלו להתחלף. רק שלא יבקשו מהם לעשות הכל ביחד. במקום גם וגם, שיהיה או או. רק ככה, יהיה גם זמן ליהנות מהילדים ומהנוף, ולא רק לחלוף על פניהם במהירות מסחררת עם מכונית מנהלים ומנשא ממותג.