בחזרה לימי המסרגה? על מחקר וחוקרות מטרידות

במקרה של היום (ראו ערוץ הבריאות של ynet) אפילו הכותרת שניסח אמיר רוזנבליט, דובר אוניברסיטת בן גוריון בנגב נשארה כמו שכתב אותה כמעט: כמחצית מהנשים המבקשות להפסיק היריון הן צעירות בגילאי 16-20.

העובדות אכן לא פשוטות. הן מסתכמות בערך במה שכתוב בכותרת - חצי מהפונות לוועדה הן נשים צעירות מאוד – ובעובדה ש"אחוז גבוה מאוד מהפונות העידו שלא השתמשו כלל באמצעי מניעה".

אלא שהחדשות העצובות יותר טמונות לדעתי במחשבותיהן של החוקרות על הנתון הזה, ובעובדה שהמחשבות האלה לא עברו סינון או ביקורת לפני שהופיעו גם במסמך שהוצא מהאוניברסיטה וגם בפרסומים השונים שלו (ראו למשל באתר ערוץ 7, ואין טעם שתחפשו את ההבדלים. אין).

"הממצאים שנדהמנו לגלות", כותבות החוקרות, "היו מספר הפונות הרב בגילאים הצעירים (16-20), ואולי מפתיע יותר - אחוז גבוה מהפונות שהעידו כי לא השתמשו כלל באמצעי מניעה".

נדהמו. לא פחות.

ממה? מהעובדה שצעירות מקיימות יחסי מין? מהעובדה שהן לא משתמשות באמצעי מניעה? איפה אתן חיות, יקירותיי? לא ידעתן שמעט מאוד צעירות בישראל משתמשות בגלולות?

הנה נתון אחד לדוגמה: בסקר טלפוני שערכה לאחרונה "באייר שרינג פארמה" (לכבוד השקה של גלולה חדשה) ציינו רוב בנות 16 – 18 שנשאלו שהן אינן משתמשות באמצעי מניעה. יתרה מזאת, בחלק האחר של הסקר, שנעשה דרך הפייסבוק (!), 43% מהבנות ענו אותה תשובה, ואילו 43% נוספים אמרו שהן משתמשות בקונדום. גלולות? 14% ופחות.

אבל עזבו נתונים ומספרים. הנה שני הקטעים הכי מהותיים בפרסום, שלצערי גם הופיעו כך, כמות שהם, ללא דברי ביקורת, תגובה נגדית או פרשנות בכל המקומות:

"היה מצער לגלות כי ישנן נשים רבות שעל אף שהריונן רצוי, הן נאלצות לעבור הפלה יזומה בעקבות חשש לנזק גופני לאם או לעובר (כגון מום מולד), ולעומתן עומדות אלה אשר פונות להפסקת הריון, בטענה זו או אחרת, לאחר התנהגות לא אחראית שהובילה להתעברותן".

מודה, לחץ הדם שלי מתרומם שוב למקרא הדברים. סיום הריונות לא תקינים לעומת סיום הריונות לא רצויים? מה הקשר? ומי מחליט מה נורא יותר?

לבי עם כל אישה שנאלצת לסיים היריון מאיזושהי סיבה. אבל מה עושה כאן הפופוליזם הזה? האם עוּבר עם חך שסוע, שיש מי שבוחרת להפיל אותו, קורע את לבכם יותר מנערה צעירה שנכנסה להיריון כתוצאה מאונס?

ונגיד שלא מדובר באונס. הרי איני זקוקה לדוגמאות הפשטניות האלה. זכותה של כל נערה לסיים הריון לא רצוי, גם אם התנהגה באופן "לא אחראי" – שהוא אגב, מה? שימוש קונדום שנקרע, או העובדה שהיא סמכה על הבחור שאיתה שהודיע לה שהוא מוכרח והבטיח לגמור בחוץ...

האם אתם בנויים לגראנד פינאלה? הנה הוא בא:

"דנטס ובן-חמו מדגישות כי מחקרן מבליט את השיעור הגבוה של האישורים שנותנות הוועדות להפסקת הריון- כ99%, 'מה שהעלה תהיות לגבי מטרת קיומה של הועדה מלכתחילה'".

באמ'שלכן!

אז מה, שנבטל? שנחזור לימי המסרגה? או שאולי נפקח יותר על עבודת הוועדה, וכמו פקחים בעירייה (אבל להפך) נצ'פר אותה ככל שתאשר פחות הפלות? אני באמת רוצה להבין - מה ניסיתן להשיג בצדקנות השיפוטית שלכן?

ההיגיון היחיד בכל תשפוכת המילים החשוכה הזו שייכת לד"ר לימור מן, מהמחלקה למיילדות וגניקולוגיה במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, שהנחתה את שני המופתעות.

"הנתח של הצעירות בין הפונות להפסקת הריון הוא כל כך משמעותי, ששווה להשקיע בחינוך בגילאי חטיבה ומעלה, הן בבית והן בבית הספר, כדי להגביר את המודעות לאמצעי מניעה", אמרה ד"ר מן ל ynet.

 בציטוט הזה אני חותמת (וכבר ניסיתי להשפיע) על כל מילה.

• טלי רוזין היא עורכת מדורי בריאות וספרים של "לאשה" ומחברת ספרי עיון פופולריים ובהם "המדריך הישראלי להריון ולידה", ו"מה זה בכלל פמיניזם?", ובעלת הבלוג של טלי רוזין