הטיפול באסטרוגן בגיל המעבר מסוכן? מדריך
כ-80% מהנשים יסבלו מתופעות גיל המעבר, שמתרחש לרוב בסביבות גיל 47. הטיפול החלופי בהורמון האסטרוגן, שהתגלה כיעיל במקרים אלו, מעלה חשש אצל רבות, בשל השם הרע שיצא לו בעבר. רופאי הנשים הנשים ד"ר וניה וולך וד"ר גדעון קופרניק מסבירים מה ההבדל בין הטיפול באסטרוגן בשנות ה-60 לבין הטיפול המוצע כיום ומדוע חשוב להתאים אותו במיוחד לכל אישה
תסמיני גיל המעבר: מגלי חום ועד אוסטאופורוזיס
השינוי הפיזי הבולט, והשכיח ביותר, הינו הופעה של דימומים לא סדירים או דימומים כבדים וממושכים מאוד. בנוסף, וללא קשר לאי סדירות בהופעת המחזור החודשי, נשים מתתלוננות על הופעה של גלי חום (תחושת חום פתאומי העולה כגל מהחזה לכיוון הצוואר והפנים ומלווה לעיתים בדופק מהיר או הזעות), הזעות לילה, הפרעות שינה, ירידה בחשק המיני ושינויים במצב הרוח. חלק מהנשים מדווחות גם על כאבי ראש, כאבים בפרקים, כאבים בחזה או דופק מהיר, עייפות וקשיי זיכרון.אצל נשים שסבלו לאורך חייהן מתסמונת קדם וסתית עלולים התסמינים להחמיר בתקופה זו. נשים אלה מתלוננות על שינויים קשים במצב הרוח, אפילו עד כדי דכדוך, עצבנות, מתח וחרדה. כמו כן הן מדווחות על עליה בתיאבון (בעיקר כמיהה לפחמימות וממתקים), עליה במשקל ותחושת נפיחות.
בנוסף לשינויים אלו, המדווחים על ידי הנשים עצמן, קיימים גם שינויים אותם ניתן לראות באמצעות בדיקות מעבדה. בין היתר ניתן לראות דלדול עצמות (אוסטיאופורוזיס), שינויים בשומני הדם, עליה במחלות לב וכלי דם ועליה ביובש בנרתיק, עם זיהומים חוזרים בדרכי השתן או איבוד שתן תכוף.
ירידה באסטרוגן: פגיעה רב מערכתית
לכל השינויים הללו, שמקורם בתהליכים פיזיולוגיים טהורים (ולא "שיגעון", "פינוק" או "עייפות", כפי שנוטים לעיתים לייחס לכך), אחראית הירידה בהורמון האסטרוגן. האסטרוגן הינו הורמון המיוצר באופן כמעט בלעדי על ידי השחלות בגיל הפריון. מעבר לחשיבותו הרבה והשפעתו על מערכת המין, לאסטרוגן השפעה ניכרת גם על איברי מטרה נוספים: מוח, לב, כלי דם, שדיים, מערכת העיכול ועוד. לכן, ירידה ברמות האסטרוגן, המתרחשת כדרך הטבע עם סיום תקופת הפריון, גורמת לביטוי רב מערכתי ולא פוגעת רק ביכולת להרות.
בעבר, כשתוחלת החיים הממוצעת היתה סביב 45 שנה, כמעט לא היו נשים שסבלו מהשפעות ירידת האסטרוגן. אך עם העליה בתוחלת החיים מחד, והפיכת הנשים לכוח עבודה מוביל במשק מאידך, הלכו והתרבו הסימפטומים של גיל המעבר והשפעתם נתנה את אותותיה גם ברמת המשק וגם ברמת הפרט של התפתחות הקריירה בקרב הנשים. נשים רבות מוצאות את עצמן עסוקות בסערת השינויים הפיזיים והנפשיים הקשה והמטלטלת, בזמן שלכאורה הוא המתאים ביותר מבחינתן לקידום ולפיתוח אישי, לאחר שלרוב הילדים כבר עזבו את הבית והמצב הכלכלי התבסס.
הירידה ברמות האסטרוגן - בתום תקופת הפריון (צילום: index open)
הטיפול ההורמונלי: ביטל את התסמינים
בשנות ה-60 של המאה הקודמת החלו בהתלהבות לתת לנשים טיפול באסטרוגן, לאחר שד"ר רוברט ווילסון, גניקולוג מברוקלין, תיאר את הטיפול בהורמון כטיפול פלא, המבטל את תסמיני גיל המעבר. בהמשך הצטברו עדויות נוספות על ההשפעה החיובית שיש לאסטרוגן גם על מחלות כרוניות המופיעות לאחר גיל המעבר. נמצא כי הטיפול ההורמונלי הפחית את קצב דלדול העצמות ואף הפחית את שיעור מחלות הלב וכלי הדם. הממצאים הובילו לכך שיצאה המלצה גורפת להתחיל טיפול הורמונלי בכל אישה מעבר לגיל 50.
לאורך השנים הצטרפו מחקרים נוספים שהראו את ההשפעה המיטיבה שיש לטיפול תרופתי בהורמון על הנשים. נמצא כי יש לו השפעה מיטיבה על המוח (הוא גרם לירידה בשיעור מחלת האלצהיימר) ועל מערכת העיכול (הוא גרם לירידה בשיעור סרטן המעי הגס).
סיבוכים: סרטן וקרישיות יתר
עם זאת, הטיפול ההורמונלי הביא עימו גם סיבוכים. בתקופה הראשונה בה נעשה שימוש באסטרוגן הוא נעשה בכמויות גדולות, ללא מתן פרוגסטרון נלווה או מעקב אחר רירית הרחם. מחקרים הראו כי דרך טיפול זו הובילה לעליה בשיעור סרטן רירית הרחם ולכן הוחלט על הוספת הפרוגסטרון לטיפול החלופי. בנוסף, נצפתה עליה במצבי קרישיות היתר בדם, עם הסיבוכים הנלווים להם, בעיקר בשנת השימוש הראשונה ובעיקר בנשים מועדות לסיבוך זה.
מחקרים שונים גם הראו עליה בשיעור סרטן השד בקרב המטופלות באסטרוגן, אך עליה זו נתפסה כקטנה, ובכל מקרה הופיעה רק לאחר חמש שנות טיפול רציפות. למרות הנתונים הללו נצפתה ירידה בשיעור התמותה מסרטן השד.
אך למרות החסרונות הללו השימוש בטיפול החליפי באסטרוגן הלך וגדל, מאחר שהיתרונות שנצפו בעקבותיו עלו על החסרונות, עד שנת 2002. בשנה זו ניחתה מכה קשה על הטיפול עם פרסום מחקר שנערך בארצות הברית. המחקר הראה כי בטיפול בתכשיר החלופי, בהרכב מסוים, היתה עליה משמעותית בשיעור סרטן השד. בנוסף נצפתה עליה בשיעור מחלות הלב וכלי הדם בקבוצת המטופלות.
המחקר זכה לפרסום רחב היקף בתקשורת וגרם לשינוי דרמטי בכל הקשור לשימוש בתכשירים הורמונלים. נשים רבות, גם כאלו שסבלו מתסמינים קשים, פנו לשימוש בתכשירים אלטרנטיביים. השימוש בתכשירים למניעת מחלות הופסק לחלוטין ובארצות הברית אף הוכנס האסטרוגן לרשימת החומרים המסרטנים.
אך התהודה הציבורית לה זכה המחקר לא חשפה את העובדות הבאות, שהפחיתו את משמעות הסיכון שבטיפול ההורמונלי החלופי. במספרים מוחלטים היה מדובר על עליה של שמונה מקרים בלבד של סרטן שד או מחלות לב, לכל 10,000 מטופלות. בזרוע נוספת, שכללה שימוש באסטרוגן בלבד, לא הודגמה כלל עליה בשיעור סרטן השד, כלומר "החומר המסרטן" לא גרם לסרטן כשהשתמשו בו כחומר יחיד. בנוסף לא נלקחה בחשבון העובדה שרבות מהמשתתפות במחקר היו נשים מבוגרות, שנים רבות לאחר שהחלו את גיל הבלות, עם מחלות רקע כרוניות שונות וגורמי סיכון מקדימים. המסקנות מכך היו כי ייתכן והחוקרים נחפזו להעמיד את האסטרוגן על דוכן הנאשמים ולשפוט אותו כגורם האחראי לסרטן.
המצב כיום: התאמה אישית של הטיפול
עם זאת, למחקרים השונים שנעשו בתקופה זו היתה תרומה חשובה בקרב העולם המדעי, בתפירת הטיפול המתאים לנשים בהורמונים חלופיים. ההבנה כי הטיפול ההורמונלי החלופי הוא נושא רחב, עם מגוון נתונים גדול, נצרבה בתודעה וכיום ברור כי לא מדובר על "הורמונים" ו"נשים בגיל מעבר", אלא על סוגים מסויימים של הורמונים, במינונים ובצורות נטילה שונות, המותאמים כולם לנשים ספציפיות, עם גורמי סיכון ובעיות יחודיות. בנוסף, במחקרים שונים הודגם, כי לטיפול ההורמוונלי אפקט מיטיב כולל על תוחלת החיים של המטופלות.
מידע זה, בשילוב עם שפע תכשירים הורמונלים הקיימים כיום בשוק, בצורות מתן שונות (פומי, עורי, נרתיקי, התקן תוך רחמי המכיל הורמונים) ובמינונים שונים מאפשר התאמה מלאה של תכשירים הורמונליים לנשים המציגות בעיות שונות.
חוסר הטיפול בהורמונים גורם עוול, בעיקר לאותן נשים ש"סוחבות" איתן סימפטומים נפשיים וגופניים שונים, המונעים מהן איכות חיים ראויה. ראוי גם לשקול את הטיפול החלופי כטיפול רפואי מונע לכל דבר, במחלות לב, תפקודים קוגניטיביים ואוסטראופורוזיס.
ד"ר וניה וולך היא רופאת נשים, גניקולוגית מחוזית "מאוחדת". ד"ר קופרניק גדעון הוא מנהל בריאות האישה, "מאוחדת" ראשון לציון, ומנהל המרפאה לגיל המעבר בבית החולים קפלן, רחובות.
לפנייה לכתב/ת 
